במהלך השבוע הגישה חברת ג'יי פרוג הישראלית תשקיף לקראת הנפקה בנאסד"ק. באותו יום פורסמו גם תשקיפים של כמה חברות נוספות - פלנטיר, חברת כריית הנתונים שהוקמה על ידי פיטר ת'יל, מייסד פייפאל; חברת אסנה, חברה לניהול פרויקטים שמתחרה במאנדיי הישראלית; אנט גרופ, חברת התשלומים של עליבאבא, שצפויה להיות ההנפקה הגדולה של השנה; ועוד.
לקבלת הסיכום השבועי במייל
תעשיות שלמות עדיין משותקות, המשבר הבריאותי טרם עבר, והבחירות בארה"ב עלולות להשפיע על המדיניות המוניטרית בארה"ב, ובעקבות זאת גם על השווקים. ועדיין, שוק ההנפקות לוהט. אפילו חברת Airbnb, מהנפגעות הגדולות מהמשבר, מתכננת הנפקה בחודשים הקרובים. תכלס, הסיפור הוא לא של שוק ההנפקות, כי יש קשר בינו לבין העובדה כי מדדי המניות, ובעיקר מניות חברות הטכנולוגיה, נמצאות בשיא. אם המניות בשיא, ורמות השווי (מכפילי ההכנסות והרווח) גם הן גבוהות - אז חברות מבצעות הנפקות. למה? כי חברות רוצות להצליח לגייס הון ולעשות זאת לפי שווי גבוה.
יש לכך שתי סיבות, אחת קשורה לתעשיית הטכנולוגיה והשנייה לא - המניות בשיא ושוק ההנפקות לוהט בגלל התפיסה לפיה חברות הטכנולוגיה (לא כולן אבל חלק גדול מהן) ייהנו מהשינויים בהתנהגות כתוצאה ממשבר הקורונה. ארגונים ותהליכים רבים יעברו טרנספורמציה דיגיטלית, וגם דפוסי השימוש של אנשים פרטיים יעברו שינוי.
הסיבה השנייה נעוצה במדיניות הבנק הפדרלי. באופן כללי נוצר בשנים האחרונות עיוות בשוק ההון - כשהמצב הכלכלי פחות טוב, הבנק הפדרלי מוריד ריבית, אך צעד כזה דווקא דוחף את שוק ההון למעלה. ריבית נמוכה יותר משפיעה גם על הערכות שווי (שיעור היוון נמוך יותר) וגם גורמת לשינוי בהחלטות ההשקעה של משקיעים, מכיוון שהאלטרנטיבה היא תשואה אפסית.
בכל זאת, ניסיתי להבין האם בחברות חוששים להנפיק בתקופה כזאת. התשובות שקיבלתי היו שמה שיכול למנוע מהן להנפיק הוא חוסר היכולת לחזות מה יהיו הביצועים שלהן. חברות שמנפיקות נדרשות לספק תחזיות להמשך הדרך, וכמובן מצפים מהן שיעמדו בהן. אף חברה לא רוצה להתחיל ברגל שמאל, כי המשקיעים לא ישכחו זאת כל כך מהר.
לכתבה המלאה. (בתוך אותה כתבה - הטרנד החדש של שוק ההנפקות עשוי להגיע גם לישראל)
ואם כבר שוק ההנפקות, אז אי אפשר בלי כתבה על ההנפקה של אנט גרופ, אימפריית הפיננסים של ג'ק מא. כך מייסד עליבאבא בנה את האימפריה בשישה צעדים. כתבה של אופיר דור.
מה מסתתר בתשקיף של JFrog?
התעסקתי בשוק ההנפקות, אבל אי אפשר להתעלם מהתשקיף של JFrog, חד הקרן הישראלי השני שמנפיק השנה (אחרי למונייד שמחיר המניה שלה הוכפל בתוך חודשיים). JFrog עוד לא חשפה את השווי לפיו היא רוצה להנפיק אז קשה להגיד אם הוא מצדיק או לא את התוצאות הפיננסיות שלה, אבל נראה כי החברה מציגה תוצאות יחסית חזקות. היא אמנם רושמת הפסד חשבונאי אך תזרים מזומנים חיובי; צמחה במחצית הראשונה של 2020 ב-50% (אך גם הגדילה משמעותית את ההוצאות שלה); ונראה שמודל ה-SaaS שלה עובד בצורה טובה, כשהיא מצליחה להגדיל את ההכנסות ממוצרים קיימים עם שיעור נטישה נמוך.
מה שכן, החברה גייסה פחות ממה שהיא פרסמה - 162 מיליון דולר לעומת 226 מיליון דולר - כשהפער נובע מעסקאות סקנדרי. זאת עדיין מחלה שקיימת בתעשייה, למרות שהעיתונאים שואלים על כך יותר ויותר. זה מאוד משנה כמה מהכסף שהושקע בחברה נכנסה לקופה שלה. למה? כי זה סיפור שונה. במקרה הזה, למשל, מייסדי החברה מכרו מניות בקרוב ל-30 מיליון דולר וגם קרנות נוספות ידעו לממש חלק מהאחזקות שלהן כדי להפחית סיכונים; בנוסף, זה גם עובד לטובת החברה, כשהיא אומרת שגייסה סכום נמוך כי המשמעות היא שהיא הגיעה לשווי מסוים עם פחות כסף.
לא יודע אם זה הסיפור ב-JFrog, אבל למרות שסקנדרי תופס יותר ויותר תאוצה, רוב החברות עדיין מעדיפות לא לספק פרטים עליהן, גם משיקולי פרטיות (כמה כסף המייסדים גרפו) וגם כי זה כביכול אינדיקציה שלילית ולעתים הבעת חוסר אמון (למרות שפעמים רבות מדובר בניסיון להפחית סיכון, במיוחד כשהמסע עם החברות הופך להיות יותר ארוך). אז אני באמת לא מבין - למה לא לדייק?
לניתוח המלא של תוצאות JFrog.
אני חושב שגם מעניין לקרוא על התפיסה הניהולית של שלומי בן חיים, מנכ"ל החברה ואחד ממייסדיה. בן חיים התראיין אצלי בפודקאסט "רוד שואו" לפני כחודשיים ותיאר את החששות שיש לו ("אני פרנואיד מושבע. זה אומר להתעורר שלוש-ארבע פעמים בלילה ולכתוב ליד המיטה דברים שחשבתי עליהם"), על כך שלא צריך לשרוף כסף כדי לצמוח ("מי שלא מאמין בזה, שלא יהיה בדירקטוריון שלנו. בעבר אמרתי לאחד המשקיעים המובילים בסיליקון ואלי שהוא לא מתאים לנו") וגם על הזהירות שבה צריך להגדיל את החברה ("אתה לא מלמד את הילד שלך בכיתה א' משוואה ריבועית ולא מנסה להגיש ילד בכיתה ד' לבגרויות").
לראיון המלא (זה באמת ראיון חובה)
להאזנה: ספוטיפיי, אפל פודקאסט, גוגל פודקאסט.
איך מצמיחים את ההייטק בחברה הערבית
אם בוחנים את שיעור העובדים מהחברה הערבית בתעשיית ההייטק, רואים שהם סובלים מתת-ייצוג קיצוני - מעל חמישית מאזרחי מדינת ישראל אחראים לאחוזים בודדים מהתעשייה. הפערים הללו זועקים לשמיים, בעיקר כי הפריון בהייטק הוא גבוה, ובהתאם גם השכר. תת-הייצוג גורם להרחבת הפערים, אולם ההייטק הוא כמובן רק סימפטום, או חלק אחרון בשרשרת שמתחילה הרבה קודם. הפערים מתחילים בשלבים מוקדמים יותר, בגילאי בית הספר, והם בעצם אלו שאחראים לכך.
השבוע ערכנו כנס עם ארגון "צופן", שעסק בהצמחת ההייטק בחברה הערבית. הכנס כלל שיחות עם גורמים מארגונים ובתפקידים שונים - משרים וגורמים מקצועיים בממשלה, אנשים מארגונים במגזר השלישי, נציגים של חברות הייטק וסטארט-אפים ועוד. ניסינו להבין מתי ואיפה נוצרים הפערים, מהם החסמים עימם מתמודדים צעירים ערבים, איך ניתן לסייע להם במהלך הדרך וגם מה האתגרים שיוצר משבר הקורונה והעבודה מרחוק. עסקנו גם בתכנון וגיבוש מדיניות - למשל, האם יש צורך במרכזי תעסוקה ביישובים ערביים, ועוד בתקופה הנוכחית.
בעיתון סוף השבוע פרסמתי פרשנות עם כמה נקודות שלדעתי חשוב לשים עליהן דגש, בעקבות כל השיחות שערכתי לקראת הכנס ובמהלכו. התייחסתי לתפקיד של הממשלה והתעשייה, אך התייחסות זו מופיעה בפרשנות המלאה. כאן בחרתי להתייחס לשתי נקודות: דו-קיום וההשפעה של משבר הקורונה.
המפתח: דו קיום בין יהודים לערבים
צעיר מהחברה הערבית מרגיש בראיון בחברת הייטק בתל אביב כמו אדם במדינה זרה. רבים מהצעירים הערבים אינם מדברים עברית ברמה גבוהה, והחיבור בינם לבין החברה היהודית הוא רופף. הצעד הכי חשוב לשילוב החברה הערבית בתעשיית ההייטק, כלל לא נמצא במסלול המקצועי, אלא ביכולת לייצר בישראל חיבור בין החברה היהודית לערבית, דבר שיוביל בעתיד ליצירת סיפור משותף.
תעשיית ההייטק, דווקא בגלל שיש בה אלמנט חזק של אוניברסליות, יכולה להיות גורם מפתח בסיפור הזה. זה כמובן חשוב בלי קשר לשילוב הצעירים בהייטק, ויעזור גם לצמצום האפליה שפוגעת בציבור הערבי - מתקציבים ועד קבלה למקומות עבודה.
הקורונה מחייבת חשיבה מחדש
כדי להצמיח את ההייטק בחברה הערבית, אפשר להסתכל על העולם הישן, זה שהיכרנו עד פרוץ משבר הקורונה - אבל זאת כנראה לא הדרך הנכונה. בימים אלו קשה להאמין שחברות נוספות יפתחו מרכזי פיתוח בנצרת או ביישובים אחרים בפריפריה. המגמה, אם כבר, היא הפוכה. יש חשיבות לשלט גדול שמתנוסס במרכז נצרת, של חברות כמו אמדוקס ומיקרוסופט, מכיוון שהצעירים רואים אותם, ומבינים שהם יכולים להיות חלק מהן ומהתעשייה כולה.
עם זאת, לא צריך לשכפל דברים שאנחנו כבר מכירים, אלא להבין שיש כאן הזדמנות לחברה הערבית דווקא להתאים את עצמה לעולם החדש, שכולל עבודה מרחוק, לפחות באופן חלקי. במקום לחכות שמרכזי תעסוקה יצמחו בפריפריה, העובדים הערבים יכולים לעבוד בחברות במרכז מבלי שהם יצטרכו להעתיק את מקום מגוריהם או להיות על הכביש כמה שעות ביום.
התובנה הזאת צריכה לחלחל גם לצעדי המדיניות, ולאופן שבו יפעלו מעתה ואילך להצמחת התעשייה. למשל, מרכזי תעסוקה עם כמה חברות עוגן גדולות יצטרכו להיות מוחלפים במרכזים קטנים, חללי עבודה ומרכזי חדשנות. לפרשנות המלאה.
סיקור הפאנלים והראיונות:
● "צעיר שמסיים תיכון עם חמש יחידות מתמטיקה ולא יכול לנהל שיחה בעברית - יש פה כשל גדול"
● "החינוך הוא המפתח היחיד שיכול לסייע לחברה הערבית להשתלב בחברה הישראלית"
● "לשלב את המגזר הערבי בהייטק מבחינתי זו ציונות מעשית"
● "גם היום, ב-2020, יש מגייסים שרואים שם ערבי והרזומה לא עובר חלק באותה הצורה"
● "פיתוח מרכז התעסוקה בכפר קאסם הוא פרויקט לאומי"
● שר הכלכלה: "צריך לתעדף את הציבור הערבי גם בהסכם עם איחוד האמירויות"
● "תעשיית ההייטק משוועת למוחות חושבים מרקעים מגוונים"
עוד דברים מעניינים מהשבוע האחרון:
טיקטוק היא הסיפור הכי חם היום בתעשיית ההייטק האמריקאית ובכלל בשוק העסקי. היא מעוררת עניין בקרב שורה של חברות, מתחומים שונים - מיקרוסופט, אורקל, טוויטר, סופטבנק והשם החדש - וולמארט. זה רק מוכיח כמה חברות צמאות לדאטה ולגישה לקהל הצעיר.
כמה כותרות מהשבוע:
● טיקטוק תובעת את הממשל האמריקאי: "נוקט בפעילות קיצונית בלי הליך הוגן"
● האם מארק צוקרברג ליבה את הפחדים של ממשל טראמפ בנוגע לטיקטוק?
● וולמארט מצטרפת למיקרוסופט במירוץ לרכישת טיקטוק
● כמה חודשים לאחר מינויו, מנכ"ל טיקטוק קווין מאייר התפטר מתפקידו
● טים קוק הבין שאין לו שום סיכוי להיות כמו סטיב ג'ובס אז הוא אפילו לא ניסה. כיום הוא האיש שאחראי לאחת ההצלחות העסקיות הגדולות בהיסטוריה, ומי שעומד בראש החברה היחידה בעולם ששווה יותר מ-2 טריליון דולר. כך הוא עשה זאת. כתבה מעניינת שתרגמנו מ"וול סטריט ג'ורנל".
● פייסבוק מטלטלת בין רצונה לאפשר חופש ביטוי לבין הלחץ להגביל שיח שנאה; בין שאיפתה להשקיע במכירות, לבין האילוץ להקצות משאבים לשיטור על התכנים. סמנכ"לית התפעול, שריל סנדברג, בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל": "אנחנו לוקחים את האחריות שלנו ברצינות רבה, אבל הרעים תמיד ינסו להקדים אותנו".
● פייסבוק (2): החברה מתריעה כי מערכת ההפעלה החדשה של האייפון תפריע לפרסום לקהלי יעד ממוקדים (וכמובן תפגע לחברה בהכנסות)
● מה אפשר ללמוד מסגנון הניהול של ג'ף בזוס, מייסד אמזון והאיש העשיר בעולם. כתבה של ניל"י גולדפיין
● הבועה הצפה: הכירו את החנות החדשה של אפל במי סינגפור
מה בתעשייה
מינויים ועזיבות
● שחר בר אור, מנכ"ל ווסטרן דיגיטל ישראל, פורש, ויוחלף ע"י בועז גרינברג
● מרב בהט, בכירה במרכז הפיתוח של מיקרוסופט, עוזבת לטובת הקמת סטארט-אפ משלה. בהט שימשה כמשנה למנכ"ל מרכז הפיתוח
גיוסי הון
● חברת בסיסי הנתונים רדיס לאבס (Redis Labs) גייסה 100 מיליון דולר (בסך הכל גייסה עד היום 246 מיליון דולר) לפי שווי של יותר ממיליארד דולר לפני הכסף, כך לפי החברה. רדיס לאבס הוקמה ב-2011 על ידי עופר בנגל ויפתח שולמן. את סבב הגיוס הובילו הקרנות האמריקאיות ביין קפיטל ו-TCV. בין המשקיעים ברדיס נמנות הקרנות פרנסיסקו פרטנס ו-ויולה ונצ'רס, הקרן התאגידית של חברת Dell, גולדמן זאקס ועוד. לידיעה המלאה.
● חברת פרוטאנטקס (ProteanTecs), שמפתחת טכנולוגיה שמנטרת "בריאות" של מערכות אלקטרוניקה, הודיעה על גיוס של 45 מיליון דולר (בסך הכל גייסה החברה 95 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2017 ובין המייסדים שלה ניתן למצוא את שי כהן, רון אוולין לנדמן ורון אשורי, שלושתם ממייסדי מלאנוקס. את סבב הגיוס הובילה קרן KDT. בסבב הנוכחי השתתפו גם Valor Equity Partners, Atreides Management וכן המשקיעים הקיימים בה ויולה ונצ'רס, אינטל קפיטל, אביגדור וילנץ, ITI, ונצ'ר קפיטל פרטנרס, מיצובישי UFJ קפיטל, רדליין קפיטל מנג'מנט, WRVI, קפיטל וזאב ונצ'רס של אורן זאב. לידיעה המלאה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
