מקומם של ילדים היה, הינו ויהיה לעולם בביה"ס, בחברותא עם בני גילם ועם צוותי ההוראה

אז מה כבר יכול לקרות לילד בן 10, 13, 15 שיישאר לבדו בבית שנת לימודים שלמה?

נתחיל בנתונים היבשים, אך הקשים מאוד: השירות הייעוצי-חינוכי של משרד החינוך דיווח כבר במאי 2020, על כך שקיבל יותר מ-50,000 פניות מצוקה בקרב ילדים. מנתונים שהתקבלו מעמותת רקפ"ת ישנה עלייה של פי שלושה בדיווחים על בדידות וחרדות בקרב ילדים.

הנתונים לא מפתיעים. בחודשים האחרונים רואים עלייה בהצהרות על אובדנות/חרדה ובדידות כתוצאה ממחסור בשגרה בריאה מצד אחד, ומאילוצים של בידוד חברתי, מצד שני.

בנוסף לכך, ילדי כיתות ה' ומעלה, לא ביקרו בביה"ס באופן רציף ומסודר מאז מחצית מארס 2020, ומעבירים את עיקר זמנם ברשתות, לרוב ללא פיקוח.

דוח של "מוקד 105" ממאי 2020 מעיד שעיקר הפגיעה מהחשיפה המרובה לרשתות מתרכזת בילדים בגילאי 11-15. בנוסף, ישנו גידול של 50% במספר הפניות על עבירות סייבר והפצת תמונות אינטימיות, ביצוע עבירות מין וכן עלייה בפגיעות שיימינג (ביוש) - שאומנם אינן פליליות אך הן יכולות להיות הרסניות. 65% מהילדים מבלים את רוב זמנם לבדם, וכמעט שלא מדברים עם אף אחד אחר במשך ימים שלמים, או מנהלים מעט מאוד שיחות כאלה. מצב ממש לא בריא לאיש.

מצבים כאלה עלולים להביא לכך שגם ילדים שאינם מוגדרים בקבוצות סיכון, עלולים להיכנס לקבוצות אלו, ואיש לא יידע על כך בזמן אמת.

לצערנו, ישנם גם ילדים לא מעטים שעבורם הבית הוא מקום מסוכן. באחרונה חלה עלייה חדה, של 41%, במספר עבירות המין במשפחה, ועלייה של 16% בפתיחת תיקים בגין אלימות במשפחה, לעומת תקופות מקבילות.

ובל נשכח, כי ילדים הולכים לביה"ס בראש ובראשונה כדי ללמוד ולהתקדם. אי-הגעה למוסדות החינוך פוגעת גם בבסיס השוויון בחינוך. לפי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת - כבר היום יש פער של עשרות אחוזים בין העשירון העליון לתחתון, כתוצאה מהיעדר יכולות ואמצעים טכנולוגיים בקרב השכבות החלשות יותר.

לפי דוח של הלמ"ס, רק ל-15% מהאוכלוסייה יש מחשבים באופן שתואם את מספר הילדים בבית. המשמעות של נתון זה היא, שמספר ילדים לא יכולים לבצע למידה במקביל, והרי הלמידה מתרחשת בשעות הבוקר לכלל התלמידים; ולגבי המגזר הערבי, הנתונים גרועים יותר.

בנוסף, לא כל הילדים מסוגלים ללמידה עצמאית, והלמידה מהבית לא מתאימה לכולם. בוודאי לא כשהילד אמור להיות לבדו בבית, ולהתמודד לגמרי בעצמו עם הלמידה. ואם לא די בכך, הרי ש-62% מהילדים העידו במחקר שנערך במהלך הגל הראשון שהם ממש אינם מצליחים ללמוד מהבית.

חשוב לציין, כי עבור ילדים עם מגבלות שונות, לקויות למידה, בעיות קשב וריכוז - וישנם רבים מאוד כאלה - הלמידה באופן מקוון מהבית לרוב אינה אפשרית, מאחר שהם זקוקים לתנאי למידה מיוחדים, לסביבת לימודים מותאמת, ולתיווך של מבוגר בתהליך הלמידה.

לפעמים, אנשי האקסלים והמצגות שוכחים שביה"ס אינו רק המקום שאליו הולכים ללמוד רק מתמטיקה. זה המקום שאליו הולכים ללמוד כישורים חברתיים, ללמוד על התמודדויות עם מצבים שונים. ללמוד איך ללמוד, וגם כדי לקבל עזרה, תיווך ותמיכה מגורם מקצועי שהוכשר למטרה הזו בדיוק - המורה, היועצת והצוות החינוכי.

לכן, מקומם של ילדים היה, הינו ויהיה לעולם בביה"ס, בחברותא עם בני גילם ועם צוותי ההוראה המהווים עבור רבים מהם מקור לתמיכה, לליווי, להעצמה ולקידומם בחיים. זהו צורך חיוני ומחויב, גם במציאות שבה אנו חיים במחצית השנה האחרונה. 

הכותבת היא סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית