מניעה וטיפול באלימות מינית: רק אם במערכת ידעו לשתף פעולה

בשבוע שבו מתנהלת חקירת משטרה של תלונה על אונס ילדה בת 16 בידי קבוצה של גברים, אני מנסה שלא ליפול למלכודת הרגשות שהמקרה מעורר בי. זה אומר, לעבור לעולם הרציונלי, שבו אני ממפה מה נדרש לעשות עכשיו, כדי למנוע את המקרה הבא. מודה שכמעט בלתי אפשרי שלא להרגיש זעם גואה.

באחרונה הוצגה "התוכנית הלאומית למיגור האלימות המינית" בישראל, על-ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות חבר-הכנסת עודד פורר. חשוב לברך על העבודה היסודית שעשה האיגוד, בהובלת המנכ"לית שלו, אורית סוליציאנו. כן שימח העדכון שהצוות כבר החל להיפגש עם גורמים שונים - כמו משרד המשפטים - וקיבל הסכמה עקרונית ליישום חלקים בתוכנית.

עם זאת, האתגר העומד בפני מקדמי התוכנית ליישומה, הוא מול מערכת רבת בעלי עניין, לרבות תיאום העבודה והתוכניות בין משרדי ממשלה לארגונים השונים.

התוכנית שהוצגה כוללת המלצות לשלל משרדי הממשלה, וברור שכדי למגר אלימות מינית נדרשת מעורבות של משרדי המשפטים, העבודה והרווחה, ביטחון-פנים, הבריאות, החינוך, שוויון חברתי, משרד האוצר, וכן העמותות השונות במגזר השלישי, ועוד.

מי מוביל? ומי מתקצב? האם איגוד מרכזי הסיוע, שטרם קיבל השנה את מלוא התקציב שלו? מי מקבל אחריות על הנושא? או ששוב נעבוד בפרגמנטים (חלקים) , בלי שייווצר השלם הנדרש לצמצום הפערים בתחום.

כמנהלת המרכז הרפואי וולפסון, שבו הוקם "החדר האקוטי" הראשון בארץ לפני 20 שנה, ושבו טופלו כ-4000 נפגעי ונפגעות תקיפה מינית - 91% - נשים, 9% גברים, 25% מתחת לגיל 18 - הצטברו אצלי תובנות בנושא הפעלת חדרים אקוטיים. אני מודעת גם לנקודות התורפה הקיימות בתפעול החדר האקוטי הגדול בארץ, אצלנו. זאת, בהינתן המענה העוטף והמקצועי ביותר הקיים היום של הצוותים המטפלים. לכן, הכיוון העתידי צריך להיות:

פתיחת חדר אקוטי בכל בית-חולים. העובדה שישנם רק חמישה חדרים בארץ מביאה לסבל נוסף המושת על נפגעי תקיפה המינית בהעברתם מבית-חולים אחר למרכז האקוטי בבית-חולים אחר באותו אזור.

לפתיחת חדר אקוטי נדרשים: 1.6 מיליון שקל מינימום עלות תפעול שנתית; 470 אלף שקל תקציב חד-פעמי להקמת חדר אקוטי; תקינה של אנשי צוות; התאמות הליכי הזיהוי הפלילי הנדרש והמכלול המשפטי לביזור סמכויות בכל בתי-החולים.

הרחבת ההכשרה הקיימת לכלל הגורמים המעורבים בטיפול ובחשיפה. הרחבת ההכשרות לכל(!) צוותי מערכת הבריאות, לצוותי מערכות האכיפה והמשפט, צוותי מערכת החינוך ולצוותים רלוונטיים אחרים.

חינוך הציבור מגיל הגן ועד הגיל השלישי (כולל), בנושא מניעת אלימות מינית (ובכלל). הלמידה תכלול היכרות אקטיבית, קבועה, ותרגול תרחישים, עם הנושא הבעייתי מותאם לגיל, כולל איך ולמי מדווחים.

לפעמים אני מקנאה במודל שמשודר כבר שנים בסדרה "חוק וסדר - מדור מיוחד". המפקחת הבכירה ביותר במחוז ניו-יורק, מגיעה עם הצוות המנוסה שלה לבית-החולים, לתשאול הנפגע/ת. הצוות הרפואי יודע בדיוק מה תפקידו, ומבצע אותו בזריזות ובמיומנות, ומיד אחר-כך האדם המנוסה ביותר במשטרה בתחום, מבצע את החקירה בדרך הרגישה והמכילה ביותר, כדי להעביר את הדיון אל מערכת המשפט.

בתוך פרק אחד-שניים, המקרה מגיע לרזולוציה - להחלטה.

אמנם אנחנו לא חיים בסדרה, אבל במציאות 2020 בישראל כולנו חייבים לחבור יחד כדי לתת את המענה המיטבי למניעת אלימות מינית, ולפעול בנחישות לגישור על הפערים, כדי שיינתן טיפול מקיף וראוי לנפגעי/ות תקיפה מינית. 

הכותבת היא מנהלת המרכז הרפואי וולפסון