על הקצה: האימפריה של האחים נקש סופגת מכה בכל חזית אפשרית. איך זה ייגמר?

אם היה צריך לשרטט קבוצה עסקית תיאורטית שהקורונה תסב לה את הנזק הכלכלי הקשה ביותר, אין ספק שנתח גדול מהמיקוד העסקי שלה היה מוקדש לעסקים כמו תעופה, תיירות, נדל"ן משרדי וחנויות שפועלות בקניונים סגורים. אלה בדיוק חלק נכבד מהקטגוריות שבהן מתמקדת הפעילות העסקית של קבוצת נקש, כך שאין ספק שנגיף הקורונה - שתפס את העולם כולו בהפתעה, ומשנה בימים אלה סדרי עולם בתחום העסקי והכלכלי - מעמיד אותה בימים אלה בפני אתגרים לא פשוטים.

קשה לדעת מה עומק הפגיעה שספגה הקבוצה שהוקמה על ידי שלושת האחים - ג'ו, רפי ואבי - שגדלו בכרם התימנים בתל אביב והחלו את דרכם כיצרני ג'ינס ג'ורדאש בארצות הברית. השלושה מתרחקים מחברות ציבוריות כמו מאש וכל העסקים שלהם הם פרטיים. לפני שנה הוערך הונם - של מי שחולשים כיום על קבוצה מסועפת המחזיקה בחברת התעופה ארקיע ובעסקי מלונאות, נדל"ן, אופנה ותעשייה - ב-1.7 מיליארד דולר. השנה ירדה ההערכה - עד כמה שהדבר אפשרי בכלל כאשר מדובר בחברות פרטיות שנתוניהן העסקיים רחוקים מהעין - ל-1.5 מיליארד. עדיין טייקונים, אבל פחות.

"מצבם לא גרוע", אומר גורם המכיר היטב את הקבוצה, "להבדיל מאחרים, הם לא חברה ציבורית ולא ממונפים עמוק. המלונות חזרו לפעול. נכון שבקניונים ובעסקי הנדל"ן יש כרגע בעיות, וכן ברשתות חנויות האופנה שלהם. הם מסתכלים על עסקאות חדשות. מי ששם כסף בצד ליום סגריר יכול לעשות את זה. הם היו במשברים כאלה וחצו אותם, וקבוצת נקש יכולה להיכנס להשקעות חדשות".

לפחות בכל הנוגע לעסקאות החדשות, דבריו של הגורם אינם חסרי ביסוס. ביולי האחרון השלימו האחים נקש, יחד עם קנדה ישראל ועם יזם הנדל"ן עודד רז, את רכישת מנרב פרויקטים ב-575 מיליון שקל. "אם חלילה היינו במצב לא טוב", אומר ל-G אבי חורמרו, מנכ"ל ג'ורדאש בישראל ונציג המשפחה בארץ, "לא היינו מבצעים את הרכישה הזאת". בעקבות הרכישה, הפכה כמובן מנרב פרויקטים לחברה פרטית (ושינתה את שמה ל-ICR).

אתה יכול אולי להסביר למה משפחת נקש נמנעת מלהיכנס לחברות ציבוריות או להפוך חלק מעסקיה לציבוריים?
חורמרו: "מאוד חשובה להם צנעת הפרט. יכול להיות שבעתיד זה ישתנה".

ומה המסר שאתה שומע מהם לגבי מצבם כעת לנוכח משבר הקורונה?
"הם אופטימיים מאוד, יודעים שזה יעבור ושהכול יהיה בסדר, והם מחפשים הזדמנויות. גם בארצות הברית הם מנצלים הזדמנויות שנוצרו ומבצעים רכישות, אבל זו חברה פרטית ואני לא יכול לפרט".

ועדיין, כמות העסקים של הנקשים שפועלים בתחומים שהקורונה הפכה לבעייתים, היא בהחלט נכבדה. מלבד ארקיע, הם מחזיקים דרך אמפא - שבה יש להם שותפות שווה עם שלומי פוגל - במשרדים המושכרים בין היתר ל-WeWork; במספר מרשים של 19 מלונות שכבר פועלים בישראל, ועוד שלושה שעתידים להיפתח בשנים הקרובות, בהשקעה ניכרת; ובנמל אילת (דרך פפו ספנות שבבעלותם). כל אלה מגזרים שנפגעו בצורה משמעותית מהקורונה.

וזה לא הכול, כי גם בארצות הברית ספגו האחים מכות. עסקי האופנה הנרחבים שלהם שם נפגעו מעצם העובדה שהקניונים במדינה עדיין סגורים. וגם תחומי הפעילות הנוספים - חברת החכרת מטוסים, ונדל"ן הכולל משרדים, מלונות ומסעדות - נכללים בקטגוריות שהקורונה לא עשתה עמן חסד.

 (מימין) אבי, רפי וג'ו נקש. ג'ו הבכור נחשב לדומיננטי בקבוצה / צילום: אביב חופי

סיפורה הצבעוני של משפחת נקש סופר לא אחת. איך גדלו ברחוב זרובבל בכרם התימנים, בדירה קטנה בה הסתופפו עשר נפשות (כולל הסבא והסבתא). איך ראשיתה של ההצלחה העסקית הגיעה אחרי שהאח הבכור ג'ו, שלא סיים תיכון, נסע לארצות הברית ב-1963 בלי כסף ובלי כיוון. אדם המיודד עם המשפחה מספר כי ג'ו חוזר תמיד על הסיפור שלפיו מה שדחף אותו להצליח היה רצונו לקנות מקרר לאמא שלו, שידה לא הייתה משגת.

רפי ואבי הצטרפו אליו בסוף שנות ה-60, והחלו להתעסק בעבודות שונות, עד שיצרו מותג ג'ינס משלהם, ג'ורדאש. החלוקה במניות היתה שווה למרות שג'ו היה הדומיננטי בין האחים. בראיון בעבר סיפר כי התכוון לקחת לעצמו 60% מהמניות אבל הרעיון הזה הכעיס את אמא שלו, שדרשה שהחלוקה תהיה שווה.

כעת האחים כבר מבוגרים. לג'ו, מייסד האימפריה, וזה שעד היום נחשב לפוסק והמחליט האחרון במשפחה, מלאו 77. האח השני, רפי, בן 76, ואבי, הצעיר, בן 75. הקורונה מעמידה אותם בנקודת מבחן. אין ספק שהקבוצה העסקית שייסדו, על מגוון עסקיה, ספגה מכה לא פשוטה מאז התפרצות הנגיף. האם, כפי שמשדרים בסביבת החברה, היא הגיעה למשבר במצב שמאפשר לה לחצות אותו, ואפילו לנצל הזדמנויות לרכישות וצמיחה, או שהסערה העולמית חסרת התקדים תגבה גם ממנה מחירים ותיאלץ אותה לעבור שינויים?

ארקיע: האחים איבדו עניין?

לפני כחודש, ולאחר חמישה חודשים של הדממה מלאה של ארקיע, עשו האחים נקש את מה שסירבו לעשות עד אותו רגע. הם הודיעו שיזרימו לחברה 10 מיליון דולר - ערבויות שיאפשרו לה לקבל הלוואה בערבות מדינה (75%) של 130 מיליון שקל, ויסללו את הדרך להסדר עם העובדים, כך שהחברה תוכל לחזור ולפעול.

בסביבות ארקיע יודעים לספר כי מוקדם יותר באותו ערב הועבר מסר אישי, באמצעות מסרון ששלח נציג העובדים, פרופ' ירון זליכה, לאחים בארצות הברית. אין לדעת מה בדיוק היה כתוב בו, אבל אפשר להניח שהוזכרו שם שמם הטוב של האחים שעומד כעת על הכף, ומונחים כמו מחויבות וכבוד. המסרון הזה הצטרף להפגנות שקיימו העובדים, לחץ שהפעילה ההסתדרות, כתבות שעסקו בכך בעיתונים - השילוב של כל אלה הכריע כנראה את הכף.

"כנראה ששמם הטוב חשוב להם", אומר גורם המכיר את האירועים. "לאחר שאבי נקש, יו"ר ארקיע והאח שראה בחברה בייבי שלו, פרש מהתפקיד לפני כמה חודשים, ארקיע כבר לא עניינה אותם. עוד לפני הקורונה החברה נכנסה להפסדים, והמגפה כנראה גרמה להם להגיד ‘עד כאן' - למרות שמעולם הם לא הודו בכך. היה קרב מנטלי ותרבותי בין שני אחים אמריקאים (ג'ו ורפי) שלא חיים את התרבות הישראלית לבין החברה, ובסוף נפל להם האסימון".

כיום אכן קשה לראות משהו נוצץ בארקיע, שעלתה לכותרות לאחרונה בעיקר סביב הפגנות העובדים מול ביתו של חורמרו, ששימש עד לאחרונה יו"ר החברה. אבל ב-2006, כשמשפחת בורוביץ' הייתה צריכה למכור את החברה משום שהפכה לבעלת השליטה באל על, המצב היה שונה. "תעופה זה ביזנס טוב שיש בו הרבה גלמור, זה משהו מאוד סקסי. מאז ומתמיד התעניינו בתעופה", אמר בעבר רפי נקש, בראיון לדה מרקר. האחים שילמו אז 12 מיליון דולר ולקחו על עצמם את חובות החברה לבנקים, ובכך הפכו לבעלי 70% ממנה. 30% האחרים מוחזקים על ידי עובדי החברה, דרך תאגיד תו"ת (תעופה ותיירות) שהיו"ר שלו הוא פרופ' זליכה, המתפקד למעשה כנציג העובדים כבעלים.

"אני לא רוצה להגיד שזו היתה טעות", אומר כיום המקורב למשפחה כשהוא נשאל על המהלך מ-2006, "זה מאתגר. כשאתה מנהל מגוון של עסקים, לא חוכמה להיות חכם בדיעבד. צריך להסתכל קדימה. ארקיע בסך הכל עשתה טוב למשפחת נקש. יש לפעמים עליות וירידות. ומכל מקום, מדובר בערך ב-5% מהפעילות של המשפחה".

 הפגנת עובדי ארקיע. "פערים תרבותיים בין מה שמקובל בישראל למה שנהוג בארה"ב" / צילום: באדיבות ועד עובדי ארקיע

כאמור, עוד לפני הקורונה ארקיע לא הייתה במצב משופר. מקורבי הנקשים טוענים שהכל קרה בשל "המשברון שיצרה החלטת הממשלה המוטעית לפנות את שדה דב". אולם אחרים יודעים לספר על סדרת טעויות ניהוליות שלא עזרו במיוחד. למשל, חוסר היערכות של החברה לסגירת שדה התעופה שבו ישבה הנהלה במשרדיה עד הרגע האחרון, בלי להעביר הדרכות לעובדים בנוגע למעבר לנתב"ג; או "סוג של היסטריה", כדבריהם, שפקדה את החברה עם סגירת שדה דב; ובעיקר מזכירים שם בהקשר הזה ראיון שנתן אבי נקש לידיעות אחרונות ובו אמר ש"עכשיו, אחרי סגירת השדה, לא תהיה ברירה אלא לפטר חצי מהעובדים". ההתבטאות הזאת הציתה סכסוך גדול עם העובדים, שלא נרגע גם כאשר נקש הגיע ואמר להם שלא התכוון לדבריו.

"אבי נקש היה מאוד מסור לחברה ועשה כמיטב יכולתו", אומר גורם בסביבות ארקיע. "זה לא קל לנהל עסקי תעופה ומן הסתם הוא גם עשה טעויות כמו הקו לתאילנד שפתח, למרות שהוזהר שמדובר בפוטנציאל הפסד גדול". גם הקווים שנפתחו לגואה ולקוצ'ין שבהודו נחשבים לכאלה שנכשלו.

עם פריצת משבר הקורונה, היה נראה שלנקשים פשוט נשבר מהחברה. "אחרי ההפסדים ב-2019, פתאום נוצר מצב שחייב הזרמת כספים נוספים", אומר גורם המכיר היטב את ארקיע. "אבי, האח המסור לעניין, כבר לא היה פה, ואת שני האחים האחרים זה לא עניין בכלל. הם מאוד מבוגרים ולא חיים פה. הם רמזו שהם בוחנים אפשרות לסגור את החברה, הכניסו אותה להדממה, וסירבו להכניס כסף ובכך לאפשר את הלוואת המדינה".

בשלב מסוים החזירו לחברת MG את אחד המטוסים, "עפרה חזה", והותירו מטוס אחר עומד ומחכה לתיקון במשך חודשים בהאנגר בנתב"ג (בסביבת הנקשים משיבים על כך כי המטוס שהוחזר נחכר לבקשת הנהלת החברה בתקופה שבה היו מספיק טיסות, ואילו המטוס השני "חיכה למנוע וקיבל אותו לא מזמן").

העובדים היו משוכנעים שכל כוונת הנקשים היא להביא לסגירת החברה, וערב הפסח אף התפרסם כי היו"ר חורמרו הוציא זימונים לחברי דירקטוריון ארקיע לישיבה, שבה תיכנן להעלות לדיון החלטה בדבר פירוק ארקיע (מקורב לנקשים: "זה לא מדויק ולא נכון. חורמרו רצה לזמן את הפגישה כדי לדון באפשרויות העומדות בפני החברה בזמן הקורונה").

גם הסיפור סביב החלפת המנכ"ל הוסיף לחשדנות. חברת תעופה ללא מנכ"ל מאבדת את רישיון התעופה שלה, ולמרות זאת, אף שניר דגן הודיע על פרישתו ב-31 במאי, ההודעה על המינוי של מחליפו - המשנה למנכ"ל, ירון אמזלג - יצאה ממש ברגע האחרון.

כך קרה גם כשארקיע נשארה בהדממה בזמן שישראייר המתחרה חזרה להפעיל טיסות לאילת, וכבשה אותו כמתחרה יחיד. החברה נימקה זאת בכך שהמטוסים שלה רחבים ולא מתאימים למיעוט הלקוחות בתקופה זאת, ובסביבתה אומרים "אם שתי החברות היו על הקו הן היו מוציאות אחת לשנייה את העיניים".

בין לבין התפרסמו לא מעט תלונות של ספקים על דחייה ממושכת של תשלומים מצד ארקיע. למשל, זמר אירועים בשם מוטיס העלה פוסט בקבוצת הפייסבוק "אני שולמן" בו טען כי ארקיע לא משלמת לו סכום של 4,500 שקל על עבודה שעשה עבורה בנובמבר 2019.

יכול להיות שארקיע דוחה תשלומים לספקים?
גורם בסביבות החברה: "אני רק יכול להגיד לך שארקיע ללא ספק חוותה משבר אבל תצליח להתגבר עליו".

כאמור, כל הערפל הזה התפוגג מעט לפני כחודש אז הודיעו האחים כי יזרימו 10 מיליון דולר לחברה כדי לאפשר הלוואה בערבות מדינה והסדר עם העובדים, ובעקבותיו את חזרתה לפעילות. ההסתדרות תרמה את חלקה בהתחייבות להלוואה של 1.5 מיליון דולר אם החברה תחזור לפעילות, אבל הדרך עדיין ארוכה שכן פרטי ההסכם עם העובדים רחוקים מלהיות מוסכמים.

"צר לי שנאלצנו לצאת למאבק נגד משפחת נקש שלעניות דעתי נבע רובו ככולו מפערים תרבותיים בין מה שראוי ומקובל בישראל לבין מה שנהוג בארה"ב", עורך נציג העובדים, פרופ' זליכה, סיכום ביניים. "אני שמח שבמשפחת נקש בחרו לאמץ את מה שאנו סבורים כי ראוי ומקובל, והחליטו להזרים את המשאבים הנדרשים לחברה ולהחזיר את ארקיע לפעילות. אני משוכנע שלארקיע תפקיד חשוב מאוד בשוק התעופה בישראל וכי עוד נכונו לה עלילות".

ואילו חורמרו מסכם באמירה כי "העובדים אנשים טובים ומדהימים. ארקיע עברה משברון בעקבות החלטות ממשלה לסגור את שדה דב, וטרום הקורונה היינו בתהליך של התאמות למציאות החדשה. חלק גדול מחברות התעופה בעולם פשטו רגל, אבל אנחנו, משפחת נקש, בגלל האיכפתיות שלנו כלפי העובדים עשינו את כל הפעולות הנדרשות כדי שהחברה תחזור לפעילות בהקדם".

מלונות: צריכים לצלוח את התקופה

התחום שבו הנקשים מושקעים בכבדות - גם בעולם וגם בארץ - הוא מלונאות, וזה תחום שחטף חזק, בטח בחודשים הראשונים של ההתפרצות שבהם המלונות היו סגורים. בישראל יש לקבוצה כאמור 19 מלונות, ביניהם אורכידאה באילת ובתל אביב, מלונות סטאי בתל אביב ובכינרת, רשת הרברט סמואל ועוד.

שנה לפני משבר הקורונה, באפריל 2019, הודיעה הקבוצה כי תשקיע לא פחות ממיליארד שקל בשישה מלונות חדשים - שלושה מהם כבר נפתחו. סביב אחד מהפרויקטים שהם מנסים להשיק מתחולל בימים אלה סכסוך מר עם כמה מבני משפחת אבולעפיה ועם גורמים נוספים.

חורמרו לא מכחיש שבתחום הזה העסקים נפגעו. "יש לנו מלונות נופש, ומלונות עסקיים. המלונות העסקיים נפגעו ללא ספק. לגבי מלונות הנופש שלנו, הקורונה פגעה בהם בחודשים מסוימים אבל לפחות בחלק מהם, בחודשי הקיץ דווקא הייתה פריחה בהזמנות. אנחנו, כמו כל העולם, צריכים לעבור את התקופה הזאת, ומה שמאפשר לנו לעבור אותה זה האיתנות הפיננסית של הקבוצה".

ומה עם התוכנית הגרנדיוזית להשקיע מיליארד שקל בעוד מלונות?
"אנחנו לא מקפיאים אף אחת מהתוכניות שלנו. חלק מהמלונות שאני הולך לפתוח יפתחו בעוד שלוש-ארבע שנים. יש לי בהחלט איך לכסות את התקופה. אני לא קורא לזה תקופה קשה אלא תקופה מאתגרת".

 מלון סטאי ביפו / צילום: אסף פינצ'וק

אגב מלונות היוקרה, דווקא אחד מיהלומי הדגל של נקש בתחום, מלון סטאי ביפו, הוכרז כ"אחד ממלונות היוקרה הגרועים ביותר שנפתחו בעולם ב-2018" על-ידי "Luxury Travel Intelligence", סוכנות שמספקת דוחות בתחום התיירות. המלון ספג פרסום שלילי נוסף כשג'ודי מוזס טענה בטוויטר כי גורשה על ידי אבי נקש משטחו, לאחר שביקרה את המקום בציוץ שהעלתה בחשבון שלה. "אלה השמצות", מגיבים מקורבים לחברה, "יש להם את המלונות הטובים ביותר בארץ".

נדל"ן: השת"פ עם WeWork הפך למדאיג

ומה לגבי תחום המשרדים? בראיונות בחודשים האחרונים הודה מנכ"ל וויוורק, בנג'י זינגר, כי התפוסה במשרדים נמוכה (במאי היא עמדה על 5%) וכי הוא גמיש עם שוכרים אשר רוצים לשנות את החוזים שלהם. "כמעט כל אחד ששוכר ב-WeWork ביקש מיאתנו משהו - ועם 90% מהם הגענו להסכם", אמר בראיון לדה מרקר. "חלק ביקשו להקטין את המשרד, חלק ביקשו הנחה או דחייה". היום מן הסתם המצב השתפר, אבל תחום חללי העבודה המשותפים עדיין מוגדר תחום בסיכון גבוה, ובלי ספק WeWork ספגה ירידה לא קטנה בהכנסות שלה.

הנקשים קשורים ל-WeWork דרך ההחזקה שלהם באמפא (50%), שם הם שותפיו של שלומי פוגל. אמפא נדל"ן, חברת הבת של אמפא, היא ספקית המשרדים הכמעט בלעדית של WeWork בישראל. נכון לסוף 2019 השכירה אמפא לחברה שהוקמה על ידי אדם נוימן כ-90 אלף מ"ר משרדים - חלקם בבעלותה וחלקם כאלה שהיא שוכרת ומשכירה לווי-וורק בשכירות משנה.

"ב-WeWork אנחנו בכובע של בעלי הנכסים והם שוכרים שלנו", אומר חורמרו. "זאת חברה שיש לה בעלים מאוד חזקים, סופטבנק היפנית. הם צריכים לעשות את ההתאמות הנדרשות וללא ספק יהיה שינוי, אבל זה יכול להסתדר בסוף", הוא מביע אופטימיות.

לדבריו, "נכון לרגע זה, בחברה לא מרגישים פגיעה (בהכנסות מהשכירות, ש' ל') כי אנחנו מקבלים את דמי השכירות כרגיל". כלומר, WeWork ישראל ממשיכה לשלם את השכירות עליה התחייבה לאמפא, ובכל מקרה שבו היא הולכת לקראת שוכריה שלה, היא סופגת את זה בעצמה.

ועדיין יש לזכור כי לאורך זמן, ועם כל הכבוד לאיתנות של הבעלים העולמי, פגיעה מתמשכת בתחום חללי העבודה המשותפים - אם תהיה כזאת - תגיע גם לפתחה של אמפא.

בתגובה רשמית מאמפא נמסר כי לחברה ו"ל-WeWork יש הסכמים ארוכי טווח ושיתוף פעולה מוצלח לשביעות רצון אמפא. כל הנכסים נמצאים במקומות מרכזיים עם ביקוש גבוה - ביקוש הבא לידי ביטוי ביתר שאת בתקופה זו שבה חלק מהחברות מצמצמות שטחי משרדים או חוששות מהתחייבויות ארוכות טווח, ולכן מחפשות אלטרנטיבות עם גמישות והתאמה מהירה. משכך אנו צופים גידול בביקוש".

לצד WeWork יש לאמפא נדל"ן גם שוכרים "רגילים", חלקם גופים גדולים כמו בנק הפועלים, לאומי ודיסקונט, גוגל ופייפאל, וגם לא מעט משרדי עורכי דין. "כרגע", אומר אדם המכיר היטב את עסקי החברה, "היחידים שיש בעיה איתם אלה עורכי הדין". משרדים בתחום הזה נזקקים כעת לחללים קטנים יותר, ואולי לא לכולם נוחים דמי השכירות הגבוהים במגדלי היוקרה של אמפא כמו מגדל אלקטרה ואחרים. לכך צריך להוסיף גם את המגמות שהעולם העסיק מתחיל לחוש כעת יותר ויותר שכוללות צמצום שטחי משרדים לטובת עבודה חלקית מהבית.

נמל אילת: הנורמליזציה תסייע?

מאז 2012 משפחת נקש מחזיקה גם בזיכיון להפעלת נמל אילת, דרך פפו ספנות שבבעלותה. ביוני השנה התפרסם בעיתון האילתי "יום יום" ראיון עם מנכ"ל הנמל, גדעון גולבר, שבו הוא הודה כי השפעות הקורונה ניכרות היטב בנמל, בדמות ירידה של מעל 30% בשינוע מטענים ועל רקע העובדה שאוניות נוסעים לא פקדו את הנמל ברבעון הראשון של 2020.

 נמל אילת / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

בסביבות החברה טוענים מנגד כי הירידה בפעילות הנמל בעקבות הקורונה היא "לא מהותית, ועל פי ההזמנות שמתקבלות לקראת סוף השנה זה יתחיל להסתדר". ואילו חורמרו מוסיף פן אחר: "בעקבות השלום שעשינו עם הנסיכויות הנמל יפרח. כבר עכשיו אנחנו פועלים שם כדי להתחיל להביא אוניות, ובקרוב אוניית מכולות ראשונה מהאמירויות תיכנס לישראל".

לאחרונה זכו האחים נקש, עם משקיעים ישראלים נוספים, במכרז של ממשלת קפריסין להקמת נמל מסחרי, מרינה ופרויקט נדל"ן על חוף הים של לרנקה בפרויקט יסתכם ביותר ממיליארד יורו. נשמע גרנדיוזי לתקופה הזאת, אבל בסביבות החברה אומרים שהכל פועל כמתוכנן והעבודות מתחילות.

העסקים בארה"ב: הקניונים עדיין סגורים

כאמור, את ההון שלהם עשו האחים בתחילה מעסקי האופנה בארה"ב. ההון הזה זרם בהמשך לנדל"ן, מלונות, חברת השכרת מטוסים. רק בשנות ה-2000 החלו האחים להשקיע גם בכור מחצבתם, ישראל.

בין המלונות של הנקשים במיאמי אפשר למצוא את אחוזת ורסצ'ה שהוסבה למלון. פורטפוליו מותגי האופנה שלהם התרחב למותגים דוגמת US POLO ASSN. הג'ינס המקורי שגם נתן לקבוצה את שמו, אגב, איבד עם השנים את זוהרו כמותג יוקרה והוא נמכר עכשיו ברשת וולמארט.

אז עד כמה נפגעו עסקי המשפחה בחו"ל? המלונות בארצות הברית כמובן נפגעו בשל הסגירה שנכפתה עליהם עד לאחרונה. לקבוצה יש גם 300-400 חנויות אופנה שחלקן נמצאות בקניונים שעדיין סגורים.

 אחד המותגים הבולטים של נקש. "כל התחום נפגע" / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

"בכל העולם יש פגיעה בתחום האופנה", מגיב אדם המכיר היטב את הקבוצה, "אבל צריך לזכור שהלקוח הכי גדול בתחום האופנה של משפחת נקש בארצות הברית זה וולמארט ושם העסקים דווקא פורחים".

אתגר הדור הבא: אין ממשיך דומיננטי

גם אם לא הייתה קורונה בעולם, עסקיהם המשגשגים של האחים נקש היו צפויים להגיע בשנים הקרובות לנקודת מפנה, על רקע אחת הנקודות הקשות ביותר בחייה של כל חברה משפחתית: אתגר הדור הבא.

האחים נמצאים כאמור כבר בשנות ה-70 המאוחרות לחייהם, ואבי, הצעיר שבהם, הוא היחיד שמתגורר בארץ. "ג'ו הוא גאון פיננסי", אומר אדם המכיר היטב את הקבוצה, "רפי הוא שר החוץ, יודע ללטף, ואבי הוא נחבא אל הכלים ובאמצע". בשונה מהאחים הגדולים, המקפידים להופיע בחליפות לכל מקום, אבי "הוא בנאדם צבעוני", מתרשם גורם שעבד איתו בעבר. "הוא יכול לבוא לפגישה עם מכנסיים קצרים וחולצה מכופתרת".

"הם שלחו לארץ את האח הפחות מתוחכם", אומר אדם שעשה איתם עסקים בעבר. גורמים בסביבות משפחת נקש מסבירים שההחלטה לחזור לישראל הייתה של אבי "ממניעים אישיים שלו. בגיל 50 ומשהו הוא רצה לעלות".

מכל מקום, גם אם בהתחלה הפעילות בישראל היתה מעין אנקדוטה ציונית עבור האימפריה האמריקאית, היום מהווה הפעילות הזאת, שהושקעו בה כבר כמה מיליארדי שקלים, מעל 40% מעסקי הקבוצה. "ברוך השם העסק פה פרח מאוד, עשה לנו טוב בהשקעות והרחבנו אותו", אומר חורמרו. "כנראה שציונות ועסקים הולכים טוב ביחד".

חמשת הבנים של האחים משולבים בתפקידים שונים בעסקים (אבל לא בנותיהם). סטיבן, בנו של ג'ו, אחראי לזיכיונות; שאול, בנו של רפי נקש, המוגדר "מנהל שיווק ראשי" עוסק בג'ינסים ובנדל"ן; אריאל, אחיו, המוגדר סגן נשיא בנקש אחזקות, מתעסק במלונאות וגם בחלק מפעילות הנדל"ן. אחיהם השלישי, נתי, נמצא בחודשים האחרונים בארץ ועובד במשרדי החברה בהרצליה; ואילו בנו של אבי, דיוויד, היחיד מכולם שחובש כיפה, מתעסק בפעילות הייצור של הבגדים.

איך נקבע מי יעשה מה? "אלה הסדרים בין האחים, שגם נקבעו לפי הכישורים של כל אחד מהילדים", אומר מקורב למשפחה.

ולמה הבנות לא שולבו בעסקים?
"הבנות כמובן בעלות החברה כמו הבנים, אבל החיים בארצות הברית קצת שונים מאשר בישראל, ושם הבנות פחות מעורבות בחיים העסקיים".

המקורב משוכנע כי הדור הבא יסתדר מצוין אחד עם השני גם כאשר הדור הנוכחי יפסיק להיות פעיל, אולם העובדה שאף אחד מהבנים לא סומן בינתיים כמוביל בהחלט יכולה להוביל לסכסוכים על מידת הדומיננטיות בעסקים ביום שאחרי.

בהקשר הזה של יחסים אישיים משפחתיים, מעניין להזכיר את פרישתו של אבי נקש מתפקיד יו"ר ארקיע לקראת סוף 2019. "כמו שהעובדים ראו באבי אחראי להפסדים של ארקיע - בין היתר בשל הקו לתיאלנד - גם האחים ראו בו אחראי", אומר גורם בסביבות ארקיע. "הם כיסו את ההפסד (הזרימו לחברה כ-19 מיליון דולר) אבל הוציאו אותו לפנסיה".

בסביבות המשפחה טוענים כי "אבי אמר שהוא רוצה לפרוש מהתפקיד בארקיע זמן רב לפני כן. נכון שהוא הצעיר מהאחים אבל ג'ו ורפי כבר לא נושאים בתפקידים אופרטיביים, והוא היה האחרון שעוד עשה זאת. אבי ממשיך להתגורר בארץ ונהנה מהחיים".

אבי נקש הוא לא היחיד מבני המשפחה שנהנה מהחיים. בפעילות בארץ משובצים לא מעט בני משפחה, החל מסגנו של חורמרו, רן בלבוס, שהוא נכד של האח המנוח משה נקש, ועבור, למשל, לדין מזרחי, אחיין, שעובד במלונות אורכידאה וסטאי. "מדובר במעט מאוד אנשים, בני דודים רחוקים", מגיב גורם בסביבת המשפחה, "וכל המינויים הם על בסיס מקצועי".