הכול התחיל ממיזם לגריטת אוניות. בסוף ינואר 1979 הקצו הרשויות הסיניות לחברה מהונג קונג חלקת אדמה בפינה הדרום-מערבית של העיר הסמוכה שנג'ן לצורך הקמת מיזם לפירוק אוניות סיניות ישנות. הונג קונג הייתה שייכת עדיין לבריטניה באותה העת וכך פרויקט הגריטה הפך לציון דרך היסטורי - הפעם הראשונה שבה הותרה השקעה זרה בסין מאז עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון.
הצלחת הפיילוט המצומצם הובילה את הנהגת המפלגה הקומוניסטית לאשר שנה וחצי מאוחר יותר, ב-26 באוגוסט 1980, תוכנית גדולה יותר להקמה של אזור כלכלי מיוחד להשקעות זרות בשנג'ן. משקיעים זרים שהקימו מפעלים באזור הכלכלי המיוחד נהנו מהטבות מס ומכסים מופחתים, ורבים קפצו על ההזדמנות לנצל את כוח העבודה הסיני הזול. בימים אלו מציינת סין 40 שנה להקמת אותו אזור כלכלי חלוצי בשנג'ן ובשבוע הבא צפוי להתקיים טקס חגיגי בעיר בהשתתפות הנשיא שי ג'ינפינג.
שנג'ן היתה אמנם רק אחת מארבעת הערים הראשונות בהן הוקמו אזורים מיוחדים להשקעות זרות, אך היא הפכה למצליחה מכולן ולסמל הבלתי מעורער של הנס הכלכלי הסיני. ב-1980 היתה שנג'ן רק עיירה קטנה עם כ-30 אלף תושבים שהתפרנסו מחקלאות ודייג. באותם ימים התוצר לנפש בשנג'ן עמד על 600 יואן לשנה בלבד (300 שקל) והיא נודעה בעיקר כמקום בו סינים עניים ומיואשים ניסו לגנוב את הגבול לחיים נוחים יותר בהונג קונג הבריטית.
בארבעת העשורים מאז כניסת ההשקעות הזרות, רשמה הכלכלה העירונית של שנג'ן צמיחה מסחרחרת בשיעור ממוצע של 21.6% לשנה, גבוה בהרבה מהממוצע בשאר חלקי סין. בתקופה הזו גדל היקף הכלכלה המקומית פי 10,000 ובשנה שעברה גלגלה 2.7 טריליון יואן (390 מיליארד דולר). שנג'ן של היום היא מטרופולין סופר מודרני עם 13 מיליון תושבים המתפרנסים מתעשייה, שירותים וטכנולוגיה. התוצר השנתי לנפש עמד בשנה שעברה על 203 אלף יואן (100 אלף שקל), נמוך רק משנחאי ובייג'ינג.
התמג-לנפש-בעיר-צמח-ב?133-בתוך-עשור
אלא שדווקא בזמן ששנג'ן חוגגת את יום ההולדת ה-40 לניסוי הכלכלי המצליח, היא מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר בתולדותיה בעקבות מלחמת הסחר והסנקציות האמריקאיות.
מייצור זול לחדשנות
שנג'ן המשיכה לצמוח ולהתפתח במהירות לאורך השנים על אף לא מעט קשיים בהם נתקלה במהלך הדרך. לאחר הדיכוי המדמם של מחאת הסטודנטים בכיכר טיאננמן בבייג'ינג ב-1989, הגורמים השמרנים דחקו את רגלי הרפורמיסטים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית. השמרנים חששו כי דרום סין המודרני עלול לאיים על השלטון בבייג'ינג הצפונית ולכן עצרו את מסלול הרפורמות הכלכליות בשנג'ן והדיחו את ראש העיר מתפקידו. שנג'ן חזרה למסלול הצמיחה המואץ רק אחרי שהמנהיג העליון של סין דאז, דנג שיאופינג, הגיע לביקור מפורסם בעיר ב-1992.
בעזרת העבודה הזולה ותהליך הגלובליזציה, שנג'ן הפכה בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 למרכז הייצור הגדול בעולם של מוצרי אלקטרוניקה. כשחלקים אחרים של סין נפתחו להשקעות זרות ושנג'ן איבדה את היתרון הרגולטורי, החלה נדידת מפעלים החוצה מהעיר למקומות זולים יותר במדינה. מאוחר יותר סדרה של שביתות עובדים והתאבדויות של פועלים בשל תנאי עבודה מחפירים, הובילה להעלאת שכר במפעלים בעיר, מה שגרם לגל נוסף של עזיבת מפעלים למדינות זולות יותר כמו וייטנאם.
בכל זאת גם אחרי שאיבדה את היתרון הרגולטורי ואת העבודה הזולה, שנג'ן ידעה להמציא את עצמה מחדש ובמקום בירת הייצור המוני החלה למצב עצמה כעיר טכנולוגיה. בין 2005 ל-2009 קברניטי שנג'ן הכריזו על לא פחות מ-50 רגולציות שונות לקידום החדשנות בעיר, משימה שהצליחה מעל ומעבר למשוער.
כיום מאכלסת שנג'ן כמה מהחברות החדשניות בעולם, כמו יצרנית ציוד התקשורת וואווי, ענקית האינטרנט טנסנט, חברת הרחפנים DJI ועוד לפחות עשרה יוניקורנים, סטארטאפים בשווי מיליארד דולר ומעלה. נכון ל-2017 כמעט מחצית מהפטנטים שרשמה סין הגיעו משנג'ן. כל אלו הקנו לה את התואר "עמק הסיליקון של סין".
מכת מוות לחברת וואווי
האיום המיידי ביותר על שנג'ן כיום מגיע מהסנקציות הנוקשות שהטילה ארה"ב על וואווי, החברה המשפיעה ביותר על הכלכלה העירונית. נכון ל-2016 וואווי היתה אחראית לבדה ל-7% מהתפוקה הכלכלית בשנג'ן, כ-100 מיליארד יואן בשנה (14.4 מיליארד דולר).
במסגרת הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על וואווי בחודש שעבר, נאסרה מכירה של שבבים שיוצרו בטכנולוגיה אמריקאית לחברה הסינית ללא רישיון מיוחד. סנקציה זאת מאיימת לפגוע ביכולת ייצור הסמארטפונים של החברה, כשאנליסטים מסוימים הגדירו אותו בתור לא פחות מעונש מוות לחברה. פגיעה קשה בפעילות העסקית של וואווי תשליך משמעותית על כלכלת שנג'ן כולה. וואווי לא לבד בעניין הזה, וגם טנסנט, עוד חברה השוכנת בשנג'ן, צפויה להיכנס בקרוב לרשימה השחורה האמריקאית, כולל חסימה צפויה של הרשת החברתית שלה וויצ'ט בארה"ב.
מעבר לוואווי וטנסנט, שנג'ן משופעת עדיין במפעלים בבעלות זרה, שהיוו את הבסיס להצלחת העיר, מה שהופך אותה פגיעה במיוחד למתיחות עם ארה"ב . לאור מלחמת הסחר המחריפה והמכסים על סחורות סיניות מארה"ב, מעדיפים חלק מהמפעלים הזרים לעבור לייצר במדינות נוחות יותר, כמו הודו או טיוואן, במקום בשנג'ן. לכל זה צריך להוסיף גם את הקורונה והמיתון העולמי, שפוגעים בביקוש הגלובלי לסוגים שונים של מוצרים המיוצרים בשנג'ן.
מלבד העבודה הזולה, אחד הנכסים הגדולים של שנג'ן מההתחלה היה הקרבה האסטרטגית להון הזר ולמומחיות העסקית בהונג קונג. במהלך השנים יחסי הכוחות בין שתי הערים אמנם השתנו, כאשר ב-2018 כלכלת שנג'ן חוללה מהפך ועקפה בגודלה את הונג קונג, אך התלות בין שתיהן עדיין גדולה. חוק הביטחון הלאומי של הונג קונג, שנכנס לתוקף ב-30 ביוני, הגביל משמעותית את החירות והאוטונומיה של העיר וחיזק את השליטה הסינית עליה.
לפי הערכות, החוק יוביל לבריחת השקעות וכישרונות זרים מהונג קונג, מה שיפגע גם בשנג׳ן. עם זאת, מעבר לסכנות החיצוניות המאיימות על שנג'ן, יש מי שסבור כי האיום הגדול ביותר עליה מגיע דווקא מבפנים. הסוד הגדול מאחורי ההצלחה של שנג'ן היה החופש היחסי שנהנתה ממנו. השלטון בבייג'ינג נתן יד חופשית יחסית לרשויות המקומיות לפתח את העיר כלכלית לפי הבנתן. הרשויות המקומיות נתנו בתורן חופש לעסקים הפרטיים לקבל החלטות בעצמם והסתפקו במתן מעטפת תומכת שסייעה לעסקים להצליח.
אולם בסין של השנים האחרונות בראשות שי ג'ינפינג חופש הוא מצרך נדיר שהולך ונכחד. המפלגה הקומוניסטית בראשות שי שמה דגש על שליטה על כל שכבות החברה, כולל חברות עסקיות, ונוקשות פוליטית הפכה לסטנדרט, בדיוק הפוך התנאים שאפשרו את הפריחה של שנג'ן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
