מערכת הבחירות בארה"ב אחוזה תזזית. מי שאינם עוקבים אחריה ללא הרף, חזקה עליהם שיחמיצו את מהלכה. בעבר, מועמדים היו מנסים לגבש מסר יומי, ולעמוד בו. זה עניינה של משמעת בזמן מערכת בחירות. אבל עוד בבחירות הקודמות דונלד טראמפ הפך את חוסר המשמעת לנכס אלקטורלי, ולפי שעה איש לא הצליח לשכנע אותו להשתנות.
הוא נסע ביום רביעי שעבר לעיר הנמל ווילימינגטון, במדינת צפון קרוליינה. הוא הרעיף עליה את המעמד של "אתר מורשת מלחמת העולם השנייה". הוא קיווה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: להזכיר ל-1.4 מיליון אמריקאים, המשרתים בכוחות המזוינים, שהוא ידידם בלב ובנפש; ולזכות בתשומת לבה האוהד של צפון קרוליינה, המתחילה השבוע את ההצבעה בבחירות לנשיאות.
השבוע, כן, השבוע. היא המדינה הראשונה השולחת גליונות הצבעה לבוחרים המבכרים הצבעה באמצעות הדואר על פני עמידה בתורים ארוכים ונגועי-קורונה. על פי הערכות, כמעט חצי הבוחרים עשויים להצביע באמצעות הדואר עד שלושה בנובמבר. הסקרים מראים שרובם הגדול דמוקרטים.
הנשיא טוען זה כבר שבגלל הצבעה בדואר "הבחירות יהיו מזויפות". הוא בא לווילמינגטון לדבר לכאורה על היסטוריה ועל אהבת המולדת. אבל הוא לא הצליח לשמור אמונים למסר. הוא התחלק עם שומעיו נטולי-המסיכות בתיסכוליו הפוליטיים: הוא דיבר בגנות ההצבעה בדואר. היה לו רעיון. למה שלא תצביעו בדואר פעם אחת, הוא יעץ לתומכיו, ואחר כך תלכו לקלפי ותצביעו פעם שנייה.
נשיא ארה"ב, המתלונן על זיוף הבחירות, קרא בעצם לאזרחי ארצו לזייף את הבחירות. יש הלצה מפורסמת ושחוקה על שחיתות המכונה המפלגתית בשיקגו משכבר הימים. המוטו של מערכת הבחירות בשיקגו היה "הצביעו מוקדם, והצביעו הרבה". זו הייתה בדיחה. אבל לאחר מסעו של הנשיא לווילימינגטון איש לא צחק עוד. ואיש גם לא דיבר על מעמד המורשת של ווילימינגטון. הכותרת הייתה שטראמפ קורא לאנשים להצביע פעמיים.
שם קבורים הפראיירים
הנשיא חרק שיניים, וניסה לתקן, להסביר ולעדן. אבל לא חלפו אפילו 24 שעות ממסעו אל החיילים המשוחררים בעיר המורשת, וכתב העת 'אטלנטיק' פלט סיפור מסמר שיער על גסות-רוחו של הנשיא כלפי חיילים משוחררים, מתים, או פצועים, או אפילו חיים.
כתב העת הזה (כיום בבעלותה, אם גם לא בניהולה האדיטוריאלי, של אלמנת סטיב ג'ובס) ייחס למקורות לא-מזוהים שורה של חיוויים, המתיישבים היטב עם אופיו של הנשיא ועם סגנון דיבורו, אף כי אין לנו ראיה שהוא השמיע אותם בהקשר המיוחס לו. על פי הפרסום, הוא סירב לעלות לרגל אל בית עלמין צבאי אמריקאי סמוך לפאריס ב-2018 גם בגלל שירד גשם, וזה "היה עלול לפרוע את שערו"; וגם מפני שקבורים שם "פראיירים" (באנגלית, losers).
כשלעצמו, החיווי הזה, אם אמנם הושמע, טבוע בחותם טראמפ. הנשיא מפורסם בהכרזתו שהוא "מעדיף גיבורי מלחמה שלא נפלו בשבי". הוא אמר את זה בשעתו על הסנאטור והמועמד לנשיאות ג'ון מקיין, שבילה חמש שנים בשבי הקומוניסטים בזמן מלחמת וייטנאם. אין זו אפילו הפרזה להניח שטראמפ גם מעדיף גיבורים שלא נקברו.
אבל אפילו חמור מגסות הרוח הזו היה, על פי אטלנטיק, החיווי שהשמיע סמוך לקברו של איש מארינס בן 29, שאביו, גנרל ג'ון קלי, היה ראש הסגל של הבית הלבן במחצית הראשונה של נשיאות טראמפ. טראמפ, שהשתמט חמש פעמים מגיוס למלחמת וייטנאם בתירוצים רפואיים, התבונן בגנרל השכול, ואמר לו, "אנ'לא מבין את זה. מה יצא להם מזה?" זאת אומרת, בשביל מה הם התנדבו לצאת למלחמות, ולהקריב בהן את חייהם? 'אטלנטיק' מטעים, שלא קלי עצמו היה המקור, אם כי ברור למדי שהמקור היה חייב לשמוע את הסיפור הזה מפי קלי. לפי המקור, הגנרל הבין אחר כך, כי "טראמפ פשוט אינו מבין בחירות בחיים שאין איתן תועלת של קח-ותן". אידיאליזם והקרבה כנראה אינם חלק מן הרפרטואר שלו.
ספק אם בכל תולדות נשיאותו היה דיווח עיתונאי עם פוטנציאל מזיק יותר מזה. כמובן, הימנעותם של המקורות מלזהות את עצמם מעניקה לכולנו את הזכות לפקפק באותנטיות של הסיפור, לפחות במידת מה. אבל עוד כלי תקשורת אימתו לפחות חלק מן הציטוטים, כולל, רשת פוקס ניוז, שלפחות חלק משידוריה הם תשדירי שירות לכל דבר של הנשיא. טראמפ לא ידע את נפשו מזעם, וקרא לפוקס לפטר את הכתבת שמסרה את הדיווח.
"נשבע בכול היקר לי"
ג'ו ביידן חיכה רק כמה שעות, לפני שהרשה לעצמו את התפרצות הזעם הפומבית הבוטה ביותר של מערכת הבחירות הזו. ביידן ידוע בחום מזג, והוא משתדל לנשוך את שפתיו. ביום ו' הוא קרא דרור לחרונו. "אם הציטוטים נכונים", הוא הכריז, אז "מי לעזאזל אתה חושב שאתה?"
טראמפ עוסק מאז יום ו' בבוקר בניסיון לתקן נזקים. בפעם הראשונה אי פעם הוא נשמע "נשבע בכול היקר לי" שהוא מעולם לא אמר מה שאמר, מפני שאיש זולתו לא עשה לטובת אנשי הצבא מה שהוא עשה מאז נכנס לבית הלבן.
לפני ארבע שנים טראמפ הצליח לצאת בשלום מפרסום סרט הקלטה, שבו נשמע מתפאר באונס נשים. לשווא ניסתה הילרי קלינטון להפוך את "אני תופס להן את ה---" למסמר האחרון בארון הקבורה הפוליטי של טראמפ. הסערה שככה, והוא ניצח.
פקטור גועל הנפש
הייתכן שההיסטוריה תחזור על עצמה? כמובן, חוץ מזה שמאז אוקטובר 2016, טראמפ צבר הרבה קילומטראז'. תכונות אופיו וסגנונו נעשו לחם חוקו של התהליך הפוליטי. הרפובליקאים עצמם מודים בפקטור גועל-הנפש, המכביד על בוחרים להצביע לטובתו, גם כאשר הם מסכימים עם דעותיו, או סומכים את ידיהם על מעשיו.
חוסר המשמעת והרגלי הדיבור מקשים על טראמפ להתנער מן הפקטור הזה. כמעט כל יום הוא מצליח לתת תוקף נוסף להסתייגויות מפני אישיותו.
בסוף השבוע הוא לעג למשל למסיכת ההגנה של ג'ו ביידן, וייחס אותה לבעיות נפשיות של המועמד הדמוקרטי. הוא מניח שאם יהפוך את יריבו למושא של לעג וקלס, הוא ייצא נשכר. אולי, אבל אולי לא.
הוא עצמו יעץ לאמריקאים בימים האחרונים לעטות מסכות במהלך הפגרה של יום העבודה. יועציו המדעיים מזהירים כי התרשלות חברתית עלולה להפוך את סוף השבוע האחרון של הקיץ לאקורד הפתיחה של עונת קורונה חדשה. איך אפשר לשכנע אנשים לעטות מסיכה בשעה שהנשיא מטביע בלעג את האיש הזקן ההוא העוטה אותה?
צריך להודות שההנחות על תגובת הציבור הן בעיקר תוצאת מצב הדעת של המניחים ושל נטיות לבם. דונלד טראמפ בילה שנים בהפרכת הציפיות הטבעיות. אף על פי כן לא כל מה שהיה הוא שיהיה, ולא כל חולשת אופי מתפתחת לחוזק.
סקרי הימים האחרונים מעידים על צמצום-מה ביתרונו של ביידן, אם כי אין הם מראים לפי שעה שינויים דרמטיים.
מה בעצם שקול כנגד "שינוי דרמטי"? דעה הנשמעת עכשיו היא ששינוי כזה יצריך הפרש קטן מ-5%, לרגל ההנחה שהפסד קטן בהצבעה הכללית עדיין יוכל לאפשר לטראמפ לחזור ולהיבחר באמצעות חבר האלקטורים.
שני מדדי הסקרים המצוטטים ביותר מראים הפרש של בערך 7%. פירושו של דבר שירידה של 2% בלבד תספיק כדי לשנות את אופי ההתמודדות מ"יתרון ברור" של ביידן ל"צמוד". זה נשמע כמו להטוט אריתמטי, אבל בלהטוטים אריתמטיים ארה"ב עומדת לבחור לעצמה נשיא.