יצאה מהכלל: אי.די.בי כבר לא בעלת עניין בקבוצת הביטוח שהייתה בשליטתה עשרות שנים

לפני ימים ספורים חדלה קבוצת אי.די.בי פתוח שבשליטת אדוארדו אלשטיין להיות בעלת עניין בקבוצת כלל ביטוח - בה שלטה במשך עשרות שנים. זה קרה בעקבות עסקה שבה מכרה אי.די.בי, הנואשת למזומנים על רקע מצבה הפיננסי המדורדר, 3.5% ממניות כלל ביטוח בתמורה לכ-77 מיליון שקל.

כלל חברה לביטוח החלה לפעול בספטמבר 1962 כחברת ביטוח ממשלתית תחת השם יובל. ב-1978 היא נרכשה על ידי קונצרן כלל ישראל - שמוזג לתוך קבוצת אי.די.בי פתוח לפני כ-20 שנה, בימים בהם נשלטה על ידי משפחת רקנאטי. לאורך השנים רכשה כלל ביטוח חברות ביטוח נוספות כגון אררט, עילית, איתן ואריה, ובהמשך רכשה בשנות התשעים תיקי ביטוח גדולים מהסנה ומצור שמיר.

הפיכתה של אי.די.בי לבעלת מניות מן השורה בכלל ביטוח היא ציון דרך, הגם שאינה מפתיעה. באוגוסט 2013, תחת בעלי השליטה הקודמים בקונצרן אי.די.בי - נוחי דנקנר ומשפחות לבנת ומנור - מונה נאמן מטעם הרגולטור למניות השליטה בקבוצת הביטוח. הובילה לכך הקריסה הפיננסית האדירה של הקונצרן תחת דנקנר, ומאז למעשה אי.די.בי לא שולטת בכלל ביטוח, כשהיא אולצה למכור את החזקותיה באופן הדרגתי, החל מנקודת הפתיחה בה החזיקה כ-55% ממניות כלל ביטוח. זו נסחרת כיום בשווי של 2.2 מיליארד שקל, אחר שאיבדה כמעט 40% משוויה מתחילת השנה.

לאחר שנים של מכירות כאמור, בתחילת דצמבר 2019 הוכרזה כלל ביטוח על ידי הרגולטור כחברה ללא גרעין שליטה. למעשה עד היום היא חברת הביטוח הראשונה והיחידה שאין בה גרעין שליטה. בסביבת כלל ביטוח תולים תקוות בכך שעתה, לאחר שהמכירות הכפויות מצד אי.די.בי ייפסקו, יירד הלחץ שפגע במסחר במניית החברה. 

במקביל, כלל עסקי ביטוח  מסמנת השבוע 'וי' חשוב מבחינתה בחתימה על הסכם קיבוצי חדש  שמאפשר לה להתייעל ולהפחית את הוצאותיה בכ-100 מיליון שקל לשנה "בשנים הבאות" לשון הודעתה. זאת לצד גמישות ניהולית רבה יותר והוצאות שכר שתלויות יותר בתוצאות החברה. ב-2019 שילמה החברה שכר עבודה ונלוות בהיקף של כ-1.06 מיליארד שקל, כאשר בסוף 2019 היו בקבוצה 677 עובדים שהיו מחוץ להסכם הקיבוצי מתוך 4,079 עובדים בקבוצת כלל (לא כולל עובדי סוכנויות הביטוח שלה).

התחייבה להעלאות שכר של 4.5% עד 7.5%

ההסכם החדש שנחתם בין החברה שבניהולו של יורם נוה לבין ועד העובדים שבראשות היו"ר רוני רז והסתדרות המעו"ף שבראשות גיל בר-טל, הינו הארכה בשנה אחת בלבד של ההסכם הקיבוצי הקיים של החברה מ-2017 - מסוף השנה הנוכחית (כלומר בעוד פחות מרבעון מהיום), לסוף 2021. ההסכם הנוכחי לא כולל הבנות לגבי הסכם קיבוצי "מלא" לכמה שנים, בדומה להסכם הקודם שהיה לארבע שנים. 

ההסכם הקיבוצי החדש והקצר כולל הסכמות לפרישה מוקדמת של 375 עובדים עד סוף 2021 (מתוכם 220 עובדים עד סוף פברואר הקרוב). ככל הידוע כ-22 מהפורשים יהיו מנהלים שאינם חלק מההסכם הקיבוצי.

בסביבת החברה מסבירים כי מדובר בגידול של כ-75-100 עובדים פורשים, במקביל לקיצור תקופת היעד להתייעלות, ביחס לתוכנית הפרישה מרצון שכבר הייתה קיימת. זאת, זמן קצר לאחר שבשיא משבר הקורונה אמר המנכ"ל נוה בכנס בבורסה כי יפעל לצמצום 8% מעובדי החברה בתוך כשלוש שנים. עתה הוא מקדים את לוח הזמנים ומסדיר עם הוועד את המסגרת לצמצומים.

למול זאת החברה תגדיל את שכר המינימום לעובדיה ל-6,750 שקל בחודש, כשעובדים ותיקים יקבלו שכר של לפחות 9,250 שקל לחודש. כמו כן החברה התחייבה על העלאות שכר לעובדים ב-2021, בכפוף לתוצאות 2020, שיכולות להסתכם בהעלאות של 4.5% עד 7.5% בכפוף להישגי העובדים והחברה (ואם החברה תציג רווח כולל של מעל 300 מיליון שקל שנה, לאחר שבמחצית הראשונה השנה רשמה הפסד כולל של כ-345 מיליון שקל).

ההסכם נחתם עם ההסתדרות והעובדים חודשים ספורים לאחר שפרץ עימות חריף בין יו"ר הקבוצה עד לאחרונה, דני נוה, לבין המנכ"ל יורם נוה, שבמסגרתו עמד הוועד בפומבי לצד המנכ"ל ויצא כנגד היו"ר. בסופו של דבר היו"ר שביקש להדיח את המנכ"ל עזב בעצמו את החברה, ויורם נוה נותר מנכ"ל. במסגרת חילופי האשמות בין היו"ר למנכ"ל, ודוח הבודק החיצוני שמונה על ידי דירקטוריון כלל חברה לביטוח בגין הפרשה האמורה, התברר כי בדירקטוריון הקבוצה נשמעו טענות בדבר הצורך בהתייעלות ניכרת בחברה, שהוצאותיה בגין שכר גבוהות ממתחרותיה באופן יחסי.