הממשלה התכוונה לקדם בנייה ירוקה, אך אישרה מנגנון שמשרת בעלי אינטרסים, ומייצר נטל ביורוקרטי מזיק

לאחרונה הכריזה הממשלה על כניסתן לתוקף של תקנות המחייבות עמידה בתקן הבנייה הירוקה (שהיה עד היום וולונטרי, וחייב החל מ-2013 בערי פורום ה-15 בלבד). שרים ובכירים מיהרו לברך על הצדק החברתי ועל המהפכה הסביבתית, והמהלך שווק כצעד גדול לטובת הציבור. האמנם?

שתי נקודות מוצא: ראשית אין חולק על כך שיש לפעול למען קידום הקיימות בתכנון, ושנית יש להבחין בין תקן הבנייה הירוקה לבין התקן לדירוג אנרגטי של בניינים, העומד בפני עצמו, ומהווה רק אחד מבין התקנים הרבים אליו מפנה תקן הבנייה הירוקה.

תקן הבניה הירוקה הוא למעשה עבודת מחקר מקיפה, מקצועית ברובה, המרכזת את כל שלל ההיבטים על-פיהם נבחנת השפעת הבניין על הסביבה: חלקם נתונים הנובעים מתכנון הבניין - בידוד למשל, לצידם קריטריונים שונים שכלל אינם בשליטת מתכנן הבניין, לרבות נתונים היסטוריים, גאוגרפיים, אקלימיים ואקולוגיים בסביבת הפרויקט, דירוג המיקום לפי אזורי ביקוש, וכן נתונים תלויי תכנון עירוני, לרבות חישובי הטלת צל, תמהיל בנייה ונגישות לתחבורה ציבורית.

יצוין כי בין הקריטריונים המקצועיים מסתתרים גם קריטריונים הנובעים מאינטרסים צרים, כגון עידוד שימוש במוצרים בעלי 'תו מיוצר בישראל' באדיבות איגוד התעשיינים ומשרד הכלכלה, אשר לקחו חלק בכתיבת התקן. יובהר כי קבלת תו זה לא כרוכה בבדיקת איכות, זהו סימון מסחרי המעיד על כך שמחיר המרכיב הישראלי מהווה לפחות 35% ממחיר המוצר. כמו כן, חשוב להבין כי מוצרים המיוצרים בישראל אינם בהכרח 'ירוקים' יותר, שכן ברבים מהמקרים הם דורשים יבוא של חומרי גלם רבים, ציוד ומכונות, כשהנזק הסביבתי בפועל עשוי להיות גדול יותר בהשוואה לזה שהיה נגרם כתוצאה מיבוא המוצר המוגמר.

מרבית חלקי התקן אכן חשובים ונדרשים, ומן הראוי היה להנגיש אותו לציבור המתכננים, כדי שכל אחד מהגורמים יוכל לפעול במקצועיות בתחום מומחיותו ואחריותו - החל מוועדות התכנון המקומיות בתחום הרשות, ועד לאדריכל ולצוות היועצים, אשר יידרשו כמובן לתכנן בהתאם לכל הדרישות המחייבות. במקביל לאכיפה יש לייצר תמריצים גם לעמידה בתקנים וולנטריים ולבצע שינויים בתקנות, בתב"עות ובהנחיות המרחביות, כך שיאפשרו יישום פתרונות ירוקים, חדשניים ויצירתיים.

במקום כל זה בחר הרגולטור לייצר מנגנון מסורבל ומיותר, הכולל ליקוט וצבירת נקודות בזכות עמידה בקריטריונים שונים, במטרה להשיג 'כוכבים'. התוצאה המתקבלת אכן מספקת אינדיקציה כללית בנוגע להשפעה המצטברת של הבניין על הסביבה, אך ישנן שתי שאלות בסיסיות שצריכות להישאל: ראשית, האם יש להליך הזה הצדקה? - האם נכון להעמיס על הציבור הכנת דו"ח שכזה בכל פרויקט ופרויקט, כאשר ברור שחלק גדול מהמשאבים מושקעים בעיסוק סיזיפי ובירוקרטי בנתונים שאינם קשורים לתכנון הבניין כלל? ושנית - האם זה הגיוני או מוסרי שככל שהרשות כשלה ביצירת תכנון עירוני 'ירוק', כך יידרש הציבור לפצות על כישלונותיה באמצעות צבירת נקודות רבות יותר עבור התכנון?

בשנים האחרונות נולד למעשה בארץ מקצוע חדש - 'מלווה בנייה ירוקה', המוסמך על ידי מכון התקנים בעקבות קורס ייעודי קצר

וזאת רק ההתחלה. התקן - כמו גם יתר תקני הבנייה המחייבים - למרבה האבסורד אינו גלוי לציבור, וגם אם תעשירו את קופת מכון התקנים ותרכשו את חלקיו השונים ואת מגוון התקנים שאליו הוא מפנה, לא בהכרח תוכלו להתמודד עם שלל הדרישות. באלגנטיות ראויה לציון יוצר לנו הרגולטור את הבעיה, וממהר לספק גם את הפתרון:

במקום לספק לאנשי המקצוע כלים ולשרת את הציבור, בחרו יוזמי התקן לייצר מנגנון הכופה למעשה את הנחתתם של גורמים סמי-מקצועיים מטעמם היישר לתוך צוותי התכנון המקצועיים והמנוסים של כל בניין ובניין, ואת מימונם על-ידי מבקש ההיתר. בשנים האחרונות נולד למעשה בארץ מקצוע חדש - 'מלווה בנייה ירוקה', המוסמך על ידי מכון התקנים בעקבות קורס ייעודי קצר. תפקידו לערוך חישובים יקרים וחסרי תוחלת, למלא אין-סוף טבלאות בנתונים בירוקרטיים, ולצבור שרטוטים, מפרטים ומסמכים שונים - הכל כדי לוודא עמידה בכמות הנקודות הנדרשת.

התענוג יעלה לציבור הבונים עשרות אלפי שקלים לפרויקט רק בעבור שכר הטרחה של מלווה הבנייה הירוקה, בתוספת סרבול ניכר של הליך התכנון והרישוי. וזה עוד לא הכל - הציבור ייאלץ להיפרד מעשרות אלפי שקלים נוספים, על-מנת לממן גם את עבודתו של 'מכון ההתעדה' הירוק - גורם חדש נוסף, אשר הוסמך גם הוא על ידי מכון התקנים, ומטרתו לבדוק, לאשר ולתעד את עבודתו של מלווה הבנייה הירוקה.

גם 'מלווה הבנייה הירוקה' וגם 'מכון ההתעדה' יהיו מעתה שותפים דומיננטיים בכל פרויקט, ולא מדובר ביצירת ערך אלא בפגיעה ביכולת לתכנן. השותפים החדשים אינם מומחים בהכרח באף אחד מהתחומים אותם הם בודקים, והמלצותיהם מתנגשות לא פעם עם שיקול דעתם המקצועי של צוותי התכנון, הכל כדי להתאים לקריטריונים שרירותיים, שגם הם בעצמם לא תמיד מבינים. למען הסר ספק - כל ההוצאות הללו נועדו לממן את ההליך הביורוקרטי בלבד, ולמעשה ייגרעו מהתקציב שניתן היה להשקיע באיכות הבנייה.

כך, מאחורי הכותרת של בנייה ירוקה, מאחורי הפרה הקדושה הזו, יצרה המדינה עוד ביורוקרטיה חזירית, שמייצרת ג'ובים מיותרים ופונקציות מכבידות, שעולה ביוקר ולא משרתת את המטרה. המלווים ומכוני ההתעדה מצטרפים לתעשייה משגשגת שנוצרה על ידי עשרות גורמים אינטרסנטיים ששולטים כיום בענף הבנייה - תעשייה של אין סוף יועצים, מאכערים, מסירי חסמים, מכוני בדיקה למיניהם, קורסים, הסמכות ותעודות מטעם. אישור הבניה הירוקה שיידרש בעתיד הקרוב כחלק מהליך קבלת היתר הבניה יצטרף לעוד אין-ספור אישורים מיותרים וביורוקרטיה חלולה, אשר הפכו את מלאכת התכנון והרישוי בארץ למסכת עינויים קפקאית, ואת התכנון עצמו למוטה גחמות ומגובב.

כל זה נעשה בעת משבר כלכלי חסר תקדים ומחירי דיור מאמירים, בעוד המדינה מתיימרת לערוך רפורמות שמטרתן להקל את הנטל הרגולטורי על הציבור. רוחות השינוי המנשבות קוראות לנקות את הטפל, את הביורוקרטיה, להנגיש את התקנים, לפשט הליכים, ולחזור לייצר אדריכלות, במקצועיות, בהרמוניה, ותוך חתירה לשיפור מתמיד, בין היתר בתחום הקיימות. 

הכותבת היא אדריכלית, יו"ר התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל, ומובילת קבוצת "רישוי שפוי".