דרושה רפורמה בשלטון המקומי בחסות משבר הקורונה

מגפת הקורונה משתקת את העולם כולו, ובכלל זה את מדינת ישראל. המשטר נחשף באוזלת ידו ושבריריות המערכת הכלכלית נגלית לעיני כל. כל זאת, כשברקע מרחפת סוגיית הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה, לצד ביקורת נוקבת מצד התקשורת והחברה האזרחית. על אף חוסר הוודאות הבריאותית והכלכלית המלווה את המשבר, שגרת החיים המקומית נמשכה והציבור חווה כיצד איכות השירותים הציבוריים מושפעת מהשלטון המקומי יותר מאשר המרכזי. עם זאת, פוטנציאל הרשות המקומית להעניק מענה ממוקד ומהיר בתקופת חירום, תלוי בהתנהלות הרשות בימי השגרה, בהם לוקה השלטון המקומי במספר חסרונות מובנים.

לפני מספר שבועות נערך בכנסת דיון בנוגע למצוקת הרשויות המקומיות נוכח משבר הקורונה. משבר הקורונה חשף את העדר הפרדת הרשויות בשלטון המקומי ואת המחסור במנגנוני פיקוח ובקרה אפקטיביים על ראשי הרשויות. בשונה מהרמה הלאומית, בה החלטות מתקבלות בתהליך פוליטי שמורכב משחקנים שונים - שרי ממשלה, הפקידות הממשלתית, חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה וחברה אזרחית - בזירה המקומית ראש הרשות (שנבחר במישרין בידי התושבים), הוא במידה רבה שליט יחיד בעיר.

ראש העירייה ממנה את המנכ"ל ואת כלל המנגנון המקצועי. הוא שולט ביד רמה בכלל החברות הכלכליות. הוא בוחר את סגניו, שהם חברי המועצה היחידים מלבדו בתשלום, ודרכם שולט בקואליציה, וכנגזרת מכך במינוי שומרי הסף - היועץ המשפטי, הגזבר ומבקר העירייה. תפקוד שומרי הסף תלוי בנכונות של ראש הרשות לשתף עימם פעולה - תלות הפוגעת בעצמאותם וביכולתם לפקח על מנגנוני העירייה.

לכאורה, הגוף העיקרי שאמון על התוויית מדיניות ובקרה על הרשות המקומית הוא מועצת הרשות הנבחרת. בתיאוריה המועצה היא כמו הכנסת - מחוקקת; מנהלת ועדות בהן מתקבלות ההחלטות המגוונות ברשות. תפקידם של חברי המועצה ובפרט של האופוזיציה, הוא לבקר, להצביע על שגיאות או מחדלים של ראש הרשות ושל המנגנונים המשרתים אותו ולחשוף שחיתות. כך המועצה דואגת שפעילות הרשות המקומית תיטיב עם איכות חייו של התושב ותסייע בתקופת משבר.

אלא שבמציאות בחוק הישראלי, המועצות הן גוף מסורס ומוחלש. ביחס לכוחו הנרחב של ראש הרשות, מועצות הרשויות המקומיות חסרות השפעה. סמכויות חברי מועצה - מוגבלות. זכותם למידע על הנעשה בעיר, זכות המעוגנת בחוק, במקרים רבים איננה מכובדת. חברי המועצה אינם זכאים לייעוץ מקצועי או משפטי, והיו כבר מקרים בהם היועץ המשפטי לעירייה פעל כנגד חברי מועצה בפקודת ראש העירייה. חברי המועצה אינם זוכים לגמול או אפילו להחזר הוצאות, וכך נאלצים לפרנס עצמם במקביל לתפקידם הציבורי.

בעוד מדינות דמוקרטיות במערב חוללו רפורמות משמעותיות בשלטון המקומי, ישראל נשרכת מאחור. מעמדו המשפטי של השלטון המקומי מבוסס במידה רבה על פקודת העיריות שקבע השלטון המנדטורי בשנת 1934 ובניגוד לתמורות שחלו בתחום במדינות העולם המערבי, לא חלה שום רפורמה בחוק הישראלי. ולראשי הרשות יש אינטרס מובנה בהחלשתם של חברי מועצת העיר: הכי נוח להתנהל בלי ביקורת או בקרה. כך, בעוד בפוליטיקה הארצית חבר כנסת או ראש אופוזיציה מהווים גורם מכובד ואף סמל משטר, ברמה המקומית מדובר בתואר ריק.

החודש הונחה על ידי ח"כ שלמה קרעי (ליכוד) וח"כ תהילה פרידמן (כח"ל) הצעת חוק שנועדה להקנות לחברי המועצה מעמד ויכולת השפעה. הצעת החוק נועדה להעניק לחברי המועצה כלים בכדי לשמש כוח מאזן ומפרה לראש הרשות. השינוי המתוכנן כולל הרחבת נגישות חברי המועצה למידע, ובפרט מתן זכות לבקר ולפקח על החברות הכלכליות של הרשויות המקומיות. לספק לחברי מועצה תמיכה של ייעוץ מקצועי ומשפטי ולהבטיח, מפתח סיעתי בוועדות מפתח. וכמובן, הסדרת התנאים הפיזיים על מנת לאפשר להם לנכוח ולקבל קהל בעירייה.

כפי שנוכחנו במשבר הקורונה, הרשות המקומית נהנית מיכולת פעולה מהירה ומכך שאינה תלויה כמו הממשלה במנגנוני ביקורת ופיקוח רבים שמונעים תגובה מיידית. עם זאת, חסרונם של מנגנונים אלו בתקופת השגרה, עשוי להוביל לכך שבדומה למלחמת לבנון השנייה, בשעת החירום יתפסו הרשויות המקומיות בקלקלתן.

כל עוד המועצות יהיו חסרת שיניים להוות משקל מאזן לראש הרשות, הדמוקרטיה ברשויות תהיה חלולה. לכן יש להמשיך ולפעול לחיזוק מעמד המועצות ומנגנוני הביקורת והפיקוח ברשויות המקומיות באופן שיבטיח התנהלות תקינה ושקופה.

דווקא בעת הזו, צריך לנסות ולהסדיר את המתח המובנה בין האופי הביצועי לבין האופי הדמוקרטי ברשות המקומית שיושב בבסיס כל משבר כלכלי או ניהולי ברשות המקומית. יש לפעול לשנות את המסגרת המשפטית הבלתי ברורה בזירה המוניציפאלית כי אם לא, אזי לא רחוק היום שאמון הציבור בשלטון המקומי ייסדק ללא יכולת לאחות את השברים. 

הכותבת היא לוביסטית ציבורית בלובי 99