מאיטליה ועד הודו: האם סגר באמת הכרחי כדי לנצח את המגפה?

על רקע הדיון המתנהל בישראל בנוגע לאופי הסגר שיוטל בקרוב בגלל הזינוק במספר מקרי הקורונה בארץ, ישנן טענות כי עצם העוצר עצמו - הוראה לאנשים להישאר בבתים, השעיית לימודים, ביטול חלק מהעבודה במשק וסגירת עסקים - לא "הוכיח את עצמו" בבלימת התחלואה והתמותה בקורונה במקומות שונים.

נדמה כי באירופה, לכל הפחות, ישנו קונצנזוס כי התמונה הפוכה, וכי הסגרים ההדוקים הצילו חיים של תושבים קשישים רבים ביבשת. אומדנים שונים נעים בין עשרות אלפים למיליוני בני אדם (לפי ה"אימפריאל קולג'" בלונדון). חוקרים הדגימו כיצד הטלת הסגרים ברחבי אירופה באמצעי מרץ - שכללו סגירת מקומות עבודה, הישארות בבית, ביטול הלימודים ועוד - היו "נקודת מפנה" במאבק בקורונה, והיתרגמו לירידה חדה במספר הנדבקים (כשבועיים-שלושה אחרי הטלת הסגר) וחשוב מכך - לירידה מתמשכת במספר הקורבנות.

 באירופה-הסגר-עבד-אחרי-שלושה-שבועות,-במדינות-אחרות-פחות

"סגרים מוקדמים והדוקים היו הדרך הטובה ביותר לעצור את התפשטות הנגיף", פסקו מומחים במאמר שהוקדש לנושא ב"אקונומיסט". מאמר מדעי שפורסם ב"נייצ'ר" ושבחן את אירופה מצא כי הסגר היה הצעד האפקטיבי ביותר לעצירת התפשטות המגפה (אחראי להפחתה של יותר מ-75% המקרים). "התוצאות שלנו מוכיחות כי התערבויות בלתי-פרמצבטיות - ובמיוחד סגרים - היו אחראים במידה רבה על הפחתת ההדבקות", כתבו החוקרים הבריטיים בכתב העת.

 האחראיות-לעלייה-בתחלואה

תוצאות הסגר: תחלואה עם פחות מתים

מצד שני, מספר הנדבקים היומי באירופה כיום דומה מאוד לזה שהיה עוד לפני הטלת הסגר. במהלך השבועות האחרונים ברור כי ככל שעבר הזמן מאז הסרת הסגר הנוקשה, חזר נגיף הקורונה להתפשט. אוסטריה ודנמרק, שנחשבו למדינות לדוגמה להטלת סגר ויציאה ממנו, רושמות בימים האחרונים מספרים דומים לאלה שנרשמו במרץ. צרפת וספרד כבר עמוק בגל שני של תחלואה, עם קרוב לעשרת אלפים מקרי קורונה מדי יום.
ההבדל המרכזי כעת, הוא שמספר המתים ביבשת נמוך משמעותית מזה שנרשם באביב. בפעם האחרונה שבה היו בצרפת מעל 7,500 נדבקים ביום (31 במרץ) עמד מספר הקורבנות היומי על 498 בני אדם. בשבת האחרונה, בה נרשמו 10,000 מקרים, עמד מספר הקורבנות על 17. נתונים דומים נרשמים באיטליה, ספרד ובמדינות אחרות שהתמודדו עם גל ראשון שהיה כרוך בתמותה משמעותית.

הסיבה למספר המועט אינה ברורה לחלוטין - עונתיות של הנגיף, אמצעי הגנה שלא היו בגל הראשון, מדיניות בריאות נכונה יותר או הגנה על קשישים - אבל באירופה הסגר הוא שנחשב לכלי המרכזי שאיפשר למערכות הבריאות להפסיק את ההתפשטות, ולהתחיל להתמודד עם הנגיף בצורה נקודתית.

סגרים שנכשלו: הלקח של הודו ופרו

במקומות אחרים בעולם, השאלה עד כמה הסגר ההדוק הוכיח את עצמו עדיין פתוחה. הודו הטילה סגר מהיר יחסית (בסוף מרץ) והדוק-לכאורה כבר בתחילת ההתפרצות, שנמשך 75 יום, אבל לא רשם שום "השטחה" ארוכת-טווח של העקומה. מספר המקרים והתמותה במדינה רק הולכים ועולים מאז תחילת ההתפרצות. רוב השטח המוקדש בגרף המצורף לנעשה באסיה נובע ממספר המקרים הגבוה מדי יום בהודו.

ייתכן שהסיבה לכישלון היא חוסר היכולת הממשי להטיל סגר על החיים ההודיים, או אפילו ההשפעות המזיקות של הסגר שהוכרז במהירות, שכלל מעבר של מיליונים ברכבות צפופות, בתחבורה ציבורית וברגל, במהירות חזרה למדינות המקור שלהם, שם הפיצו את הנגיף ממרכזי הערים שבהם עבדו. כמה וירולוגים הודים ביקרו בחריפות את הממשלה ואמרו כי במדינה ענקית כמו הודו, סגר כללי נועד לכישלון מתחילה.

גם פרו רשמה ירידה זמנית בלבד במספר הנדבקים כתוצאה מסגר הדוק שהטילה, אך המגפה בה לא נבלמה כפי שנעשה באירופה, והמדינה חווה התפרצות נמשכת, עם שיעור תמותה לאוכלוסייה הגבוה ביותר בעולם.

כלי התקשורת העריכו כי חוסר היענות של התושבים להנחיות בנוגע להתקהלות מסביר חלק מההתפרצות במדינה, כמו גם התופעה שנרשמה בהודו - במסגרתה רבבות עובדים חזרו לכפרים מהערים הגדולות, וסייעו להפיץ את המגפה.

"הנס האפריקאי": כך הופרך תסריט האימים

אבל יש גם תעלומות חיוביות בנוגע להתפרצות מגפת הקורונה. אחת המפתיעות ביותר לטובה היא השאלה כיצד ומדוע המחלה לא התפשטה באופן נרחב וקטלני באפריקה שמדרום לסהרה. כבר באפריל הזהיר ארגון הבריאות העולמי מה"קטסטרופה" שצפויה להתרחש באזור שבו חיים יותר ממיליארד בני אדם, בלי גישה לטיפול רפואי מתקדם, לאבחון או לתרופות, ובתנאים סניטריים ירודים.

התחזיות הקודרות לא התממשו. בעוד היקף התחלואה בצפון אמריקה (36 אלף מקרי קורונה בשבת האחרונה) ואמריקה הלטינית (72 אלף מקרי קורונה) מזנק בחדות, ומהווה קרוב למחצית מהמקרים העולמיים, התחלואה המתועדת באפריקה עדיין מיוצגת כפס דק, שאפילו הולך ומצטמצם (4,700 מקרים בשבת).

אם מתבוננים בנתונים לפי תושבים, התמונה מתחדדת: מספר המקרים למיליון בני אדם באפריקה שמדרום לסהרה עומד על 4 בלבד, לעומת 50 באירופה ו-100 בצפון אמריקה ובאמריקה הלטינית.

לפי החוקרים העוסקים בכך, עשויות להיות כמה סיבות לתופעה. האחד הוא תת-דיווח הנובע מאי-ביצוע בדיקות לקורונה. אבל גם אם הבדיקות מפספסות שיעור ניכר מהתחלואה, אומרים המומחים, הרי שהמחלה הייתה עלולה להתבטא בשיעורי תמותה עודפת גבוהים. לפי נתונים אלה, שמנוטרים בעקביות יחסית באפריקה, לא נרשמה תמותה עודפת עד כה ברוב המדינות שמדרום לסהרה (למעט דרום-אפריקה, שבה נרשמה תמותה עודפת משמעותית).

הסברה המובילה של החוקרים נכון לעכשיו היא שהגיל הצעיר הממוצע של תושבי האזור מונע תמותה. אבל יש גם הסברים נוספים, אפריקה שמדרום לסהרה אינה מקשה אחת, ומדינות מערב-אפריקאיות כמו גאנה או סנגל מתורגלות בעשורים האחרונים בנושאים של בריאות הציבור ואפידמיולוגיה, אולי ברמה שהמערב כבר שכח. קמפיינים ממשלתיים ותוכניות חירום למניעת התפשטות המגיפה באמצעות שמירת מרחק ומסכות הושקו שם כבר בתחילת ההתפרצות באירופה ונמשכות כעת. הסבר אלטרנטיבי נוסף הוא שהמגיפה פשוט טרם הצליחה להתפשט לאזור זה באפריקה, אולי בגלל מיעוט הקשרים הבינלאומיים.