כך מעמיקה הקורונה את הפערים במערכת החינוך

גם בלי הקורונה, מתאפיינת מערכת החינוך הישראלית בפערי ענק בין תלמידים חזקים לחלשים. על אף שלאורך השנים הציבה מדינת ישראל את היעד של צמצום פערים בחינוך בראש מעייניה, הפערים בלמידה ובהישגים בין קבוצות אוכלוסייה שונות לא רק שאינם נסגרים אלא אף הולכים ומעמיקים. בסבב האחרון של מבחני פיז"ה דורגה ישראל במקום הראשון בפערי ההישגים, כשהתברר כי מדד פיזור הציונים בישראל הוא הגדול ביותר מבין 79 המדינות שהשתתפו במבחנים.

חלק מהפערים במערכת החינוך הישראלית נובעים מפערים בין רשויות חזקות וחלשות. נתונים שפרסם ארגון "שומרים" על הערים הגדולות מלמדים שההשקעה השנתית הממוצעת לתלמיד של עיריית תל אביב, העומדת על 8,650 שקל, היא כמעט פי שלושה מההשקעה של עיריית ירושלים המסתכמת ב-3,000 שקל בלבד לתלמיד לשנה.

במועצות המקומיות הפער גדול עוד יותר: המועצה המקומית ראש פינה, הנמצאת בראש הטבלה, משקיעה 15.2 אלף שקל לתלמיד כל שנה, פי 35 (!) מהמועצה המקומית האחרונה בטבלה, העיירה לקיה, עם 450 שקל לתלמיד.

במועצות האזוריות הפער כבר בלתי נתפס: המועצה האזורית תמר הסמוכה לים המלח וידועה כמועצה עשירה במיוחד, מוציאה סכום דמיוני של כ-54 אלף שקל לשנה לתלמיד, בעוד שהמועצה האזורית הערבית אל בטוף בגליל משקיעה בכל תלמיד 442 שקל לשנה, כלומר מוציאה על כל תלמיד 442 שקל פחות ממה שמשרד החינוך העביר לה.

הקורונה מחזקת את הפערים בין הרשויות

ימי הקורונה מגדילים את הפער החינוכי בין הרשויות; המאבק בנגיף הקורונה דורש התארגנות ייחודית של מערכת החינוך, שמתבצעת בצורה טובה יותר ברשויות חזקות. הרשויות העשירות והמתפקדות יודעות כיצד להיערך למצבים שונים, להטמיע שינויים במהירות, ולהעמיד משאבים לטובת צרכים שמתעוררים.

עם החמרת התחלואה בקורונה, הוחלט על סגירת מערכת החינוך ב-40 יישובים בישראל. 37 מתוכם נמצאים בארבעת העשירונים התחתונים בדירוג החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

המשמעות היא שהקורונה פוגעת מבחינה בריאותית בעיקר בחלשים יותר בחברה, וכתוצאה מכך נגרמים להם גם נזקים כלכליים וחינוכיים. דווקא ביישובים הנמצאים בפריפריה החברתית-כלכלית נסגרת מערכת החינוך לתקופה ממושכת, בעוד שביישובים החזקים נמשכו הלימודים כסדרם.

עוד לפני הקורונה, היו פערים גדולים בין הרשויות בהישגים הלימודיים. כך למשל, ממוצע הזכאים לתעודת בגרות איכותית עומד בעשירון התחתון על 25%, בשני על 44% ובשלישי על 55%. בעשירון השביעי הוא עומד לעומת זאת על 68%, בשמיני על 79% ובעשירי על 93%. התחלואה הגבוהה בקורונה ביישובים הנמצאים בעשירונים התחתונים, המביאה לסגירת מערכת החינוך, תעמיק עוד יותר את הפער, באופן שיהיה קשה לתיקון בעתיד.

שוויון בחינוך מחייב שתלמיד מהשכבות החלשות יקבל לפחות פי אחד וחצי ממה שמקבל תלמיד בשכבות החזקות. אנחנו רחוקים מאוד משם: רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי שמעניק עדיפות לישובים חלשים בוצעה באופן חלקי בלבד, ועדיין אין כל מענה לתקציבים שמעמידות הרשויות העשירות לטובת תלמידיהן. ימי הקורונה, המעמיקים את הפערים במערכת החינוך, הם הזמן להחליט על תקצוב דיפרנציאלי של ממש, שיאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי במערכת החינוך הישראלית. 

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום בשדות נגב