"העולם יהמר על חדשות כאסטרטגיה לצמיחה"

רגע לפני ראש השנה וימים ספורים לאחר פיצוץ עסקת המיזוג בין שתי הפלטפורמות הגדולות בישראל לפרסום כתבות וקידום תוכן שיווקי באינטרנט, נפגשו מנכ"ל טאבולה אדם סינגולדה ומו"לית גלובס אלונה בר און לשיחה תחת הכותרת "חיים ועיתונות באי ודאות".

השיחה נערכת ימים ספורים לאחר שעסקת המיזוג בין טאבולה לאאוטבריין, שהיה אמור להיות אחת העסקאות הגדולות של ההייטק הישראלי, עלה בשבוע שעבר על שרטון. טאבולה ואאוטבריין הודיעו על ההסכם באוקטובר האחרון. שתי החברות היו אמורות להתמזג לחברה אחת, תחת ניהולו של סינגולדה. בעלי המניות של אאוטבריין היו אמורים לקבל 250 מיליון דולר במזומן ו-30% ממניות החברה הממוזגת.

בר און: "ספר לי איך מנהלים ארגון בסדר גודל שלכם, פי עשר מאיתנו, איך מנהלים את זה?"

סינגולדה: "כשקמנו ב-15 במרץ הביצועים של המפרסמים ירדו ב-20%. זה היה טירוף. אבל אין מה שמאחד את טאבולה יותר מאשר אויב משותף. בדרך כלל עושים שיחה עם כל החברה כל שלושה חודשים, אבל התחלנו לעשות פגישה שבועית. אבל במקום להתכונן לפגישה אמרתי נעשה פגישת 'שאל אותי כל דבר'. ומאז כל חמישי בתשע בבוקר דיברתי עם 1,400 עובדים עם 3 סליידים על הביזנס ולאחר מכן שאלות אנונימיות.

"פעם הייתי טס ארבעים אחוז מהזמן, היום לא צריך לטוס. אני יכול לפוצץ את הלו"ז עם אנשים מסינגפור או יפן שעולים עם פיג'מה לשיחה כי כולם בבית. הילדים נכנסים באמצע, נוצרת אינטימיות יותר מאשר כשישבנו על דרינקים".

בר און: ""גלובס" הוא תיכף בן ארבעים ואני מנהלת אותו שנתיים וחצי, אבל אנחנו לא באזור שיכולים להרשות לעצמנו לא לפגוש אחד את השני הרבה זמן ואני מרגישה את הסימנים על הארגון ועל העובדים - זה מייצר שחיקה. "גלובס" וטאבולה שונים. "גלובס" נלחם על חייו והיו דברים שהיה צריך לעשות אותם וניצלנו את הקורונה גם כהזדמנות ניהולית לעשות כמה צעדים.

"אני מאוד אוהבת זום. לא אוהבת לעמוד בפקקים ושמחה להמשיך ככה. מנגד יש השלכות על העסק ועל תעשיית הפרסום שגם ככה הולכת ויורדת, שחטפו מכה בקורונה. יש לזה השלכות ללא מעט עובדים. קשה לעבוד בבית, וקשה לא להתראות בעבודה".

סינגולדה: "גילינו שאפשר לעשות המון בחצי שעה. הרבה יותר קשה לייצר יחסים בזום ולשמר קשרים מאשר הליכה על הנהר אבל כל מה שבאמצע זה ממש יעיל. אז בשביל לעשות 15-20 שיחות עם 18 מדינות זה סוף הדרך וכנראה יחסוך מלא טיסות".

"הרשתות החברתיות לדעתי סיפקו לנו מראה לדבר הזה, הן נתנו לכל אחד קול, אם כי לפעמים יש הגזמה בשימוש בקול הזה"

בר און: "העיתונות סובלת מחוסר אמון גבוה. זו מגמה שמגיעה מהרבה ציבורים. הרשתות החברתיות, לדעתי, סיפקו לנו מראה לדבר הזה, הן נתנו לכל אחד קול, אם כי לפעמים יש הגזמה בשימוש בקול הזה. אלו מגזרים שלא היו בתקשורת כי לא הייתה להם שום דרך להגיע אליה וזה גרם לתסכול שמצאנו שהוא מאוד מוצדק".

סינגולדה: "מתי ידעת שהרמת חומת תשלום היא חלק מהתוכנית?"

בר און: "מודל של תוכן איכותי הוא מודל שצריך לגבות עליו כסף. לא באנו להפסיד כסף וקנינו את העיתון, שותפתי ענת אגמון ואני, ואני משקיעה את כול כולי, כמו עוד הרבה אנשים, כי אני מאמינה שהוא יכול להביא המון ערך".

סינגולדה: "ועל ערך צריך לשלם".

בר און: "יש מושג קבלי שנקרא "לחם ביזיון", וחומת התשלום היא חלק מהתפיסה הזו. לקח לנו שנתיים להעלות את החומה משום שחיכינו. חיכינו להשלמה של מהלכים גדולים בתוכן המערכתי של "גלובס". הגדרנו ערכים שבאמת סותרים את הרשת החברתית ומציגים אלטרנטיבה. הם מדברים על אמון ועל שקיפות, על גיוון מגזרי, כדי שהתוכן יהיה מבודל מהרשת החברתית ועל בסיס זה מגיע לנו לגבות את הכסף. יצא שזה קרה ב-15 במרץ.

"עבדתי בתחום המיזוגים והרכישות, ועכשיו אני מניחה שמכל כיוון מנהלים לך את הנרטיבים ברשתות, או העובדים, זה קשה?".

סינגולדה: "הייתי בלונדיני-שחור וזה הפך להיות יותר לבן. עברתי תהליך של אובמה במיזוג. אני בונה תוכניות ומישהו אוכל עטלף בסין. גם כתבתי על זה בלוג - הדבר הכי חשוב שרציתי שהעולם יידע זה שפגשתי אנשים מקסימים בנתניה ובניו יורק. אחרי הרבה שנים של תחרות הדבר הראשון שגילינו הוא ש'אין קרניים'. יש פשוט אנשים שקמים לעשות בבוקר דברים די דומים. זו הייתה הזדמנות ענקית לבנות משהו יחד ותכננו איך לעשות את זה יחד ודיברנו וזה נורא קשה.

"כיזם אתה מקבל החלטות. במקרה שלך, סגרת את הדפוס. אני זוכר כילד של"גלובס" היה ריח דפוס כיפי כזה, ריח אחר. בתור יזם או מנהל או ראש צוות, לפעמים יש רגעים שאתה מקבל החלטה, בין אם נראית הגיונית או לא, אבל עושה את זה בכל מחיר. לדוגמה, כשהתחלתי את טאבולה, היה וויג'ט שהיה נראה כמו קוביות. שאלתי 'למה שהעמוד בכלל ייגמר? אנחנו רבים על פיקסלים, אבל מה אם נגיד שישימו פיד אינסטגרם?' ואז היתה ישיבת הנהלה, ונשיא טאבולה אלדד מניב אמר שמי שרוצה למכור משהו שהוא 'לא פיד', צריך להתקשר אליי. וזה סיוט להתקשר אליו. אז עברנו להיות מחברה שמוכרת וויג'טים, לחברה שמוכרת פיד.

"זה היה ראש בקיר תקופה לא קטנה להגיד שמעכשיו עושים משהו אחר לגמרי. בכל מקרה, אני נגד ללכלך על תחרות, רק לוזרים אומרים דברים על אחרים, כששואלים על תחרות - דברי על עצמך. אבל התחרות היא הרבה יותר טיקטוק, גוגל, פייסבוק, וסנאפ - גנים סגורים שעושים את החיים קשים לעיתונות. אני נלחם שהגוגלים של העולם לא  יעשו לך את החיים קשים".

בר און: "רוב הזמן הם מצליחים. אתה עובד עם מו"לים כמונו אבל בכל העולם, אז תן לי את הטיפ שלך לאן היית לוקח את העיתונות, לו היית מו"ל".

סינגולדה: "אני אופטימי לגבי עתיד העיתונות. רואים את זה בקורונה. היא חייבת להצליח. הילדים שלי חייבים שהעיתונות תהיה תעשייה משגשגת, אחרת פחד אלוהים. אני מאמין בחדשות מקומיות, לא רק ברמה הלאומית.

"זה עניין האמון. כשמסתכלים על אפל, חברה של 2 טריליון דולר, ומסתכל על מהלכים של אפל, ואפל ניוז זה פרוקסי לזה שניוז הולך להיות דבק בין כל המכשירים בעולם לבין בני אדם. כל משחק, כל אפליקציה פיננסית או בריאותית, כל קומפוננטה של חדשות שרלוונטית לסביבה - כולם הולכים להמר על ה-"גלובסים" של העולם כדי להשאיר אנשים בפנים - באפליקציה של ספורט אציע חדשות, כדי שתישארי יותר זמן. העולם יהמר על חדשות כאסטרטגיה לצמיחה. אני בהלם, וכבר אמרתי את זה, שפייסבוק לא משקיעה מיליארדים ונותנת עבודה לעורכי תוכן שיקראו ויערכו את התוכן בפייסבוק כל היום".

בר און: "למה באמת לא עושים את זה?"

סינגולדה: חוסר אמפתיה שנמצא שם. אמנם לא הייתי אף פעם בפייסבוק, ולא יודע מה קורה שאתה מאוד מצליח כל הזמן. יש משהו שקורה לאנשים שמצליחים כל כך הרבה למשך תקופה - אבל בסוף צריך אמפתיה. סמנכ"ל הטכנולוגיות שלי יכול להגיד לי בישיבה מול כולם שאני מפגר, ואני יכול לבחור אם להיעלב. בתרבות של טאבולה יש שיחה ומי שנעלב שיקנה כלב. צריך להיות פתוח אחד עם השני ולעשות שיתוף פעולה אינסופי".

בר און: "הייתי שמחה להגיד שאני לא נעלבת אבל לפעמים זה גם מה שקורה לי. אני חובבת יחסי ילדים-הורים. לך יש אבא מסקרן ולידו יש אמא לא פחות מסקרנת. ומה שאני שואלת הוא מה הדברים העיקריים שלמדת, גם מהם וגם מדמויות אחרות שהשפיעו עליך?"

סינגולדה: "הדבר העיקרי שנתנו לנו הוא ההבנה איך אפשר לעבוד קשה עם תשוקה ויצירתיות. אבא שלי עבד הרבה אבל הרגשתי אותו כל הזמן. הבנתי את הערך של הרגעים, וכשהיינו יחד זה היה מדהים".