כאשר נשיא ארה"ב פורס 700 כיסאות על הדשא בגן הוורדים של הבית הלבן, גם לוויין מרוחק בחלל החיצון יבחין בהם. הקול הבוקע מן הבית הלבן הוא תמיד הרם ביותר.
ממילא ישראל, האמירויות ובחריין מקבלות טיפול של עמוד ראשון בתקשורת האמריקאית. צריך לחטט די הרבה כדי לגלות את הפעם האחרונה שבה בחריין הגיעה אל העמוד הראשון בזכות עצמה (ולא, נניח, בזכות הצי החמישי של ארה"ב).
תשומת הלב הלא שגרתית הזו בוודאי מילאה תפקיד כלשהו בנכונותה של שושלת ח'ליפה להסתכן באיבת נתיניה וחלק משכנותיה, ולהגיע אל המעמד הזה. כללית, מנהיגים זרים מוכנים לשלם מחירים גבוהים על כרטיסי כניסה אל הבית הלבן. אבל זה כמובן אינו גורע מן ההיסטוריות של המעמד ומתחושת הסיפוק המובנת של ישראל ושל ידידיה.
הסיפוק גם מסביר מפני מה ראש הממשלה השיל את העכבות והעניק לדונלד טראמפ "מפתח אל לבו של העם היהודי" חודשיים ופחות לפני הבחירות לנשיאות. לא לגמרי בטוח שזיהוי כה קרוב עם טראמפ בקונטקסט של בחירות יועיל לעניינה של ישראל, בייחוד אם האופוזיציה תנצח, כפי שרומזים הסקרים.
קונטקסט של בחירות הוא עכשיו הקונטקסט היחיד בארה"ב. אין עניין אחד, פנימי או חיצוני, שאינו מתנהל בקשר ישיר עם הבחירות. ועם כל תשומת הלב להסכמי ישראל עם נסיכי המפרץ, מוטב לזכור שסדר היום האמריקאי גדוש בימים האלה בעניינים לא-מזרח-תיכוניים.
הכתום בשיפולי הרקיע
אם ראש הממשלה ומשלחתו טרחו להביט בשיפולי הרקיע לאחר שקיעת השמש בוושינגטון, אפשר שהם הבחינו בגוונים הכתומים, הלא-טבעיים. וושינגטון קרירה עכשיו מן הרגיל לספטמבר, וזו כשלעצמה סיבה טובה בשביל ישראלים להגיע אליה. אבל הצבע הכתום אינו צריך התפעלות אסתטית. גם לכתום, גם לצינה, יש סיבה לא נעימה מעיקרה: השריפה עצומת הממדים המכלה את יערות החוף המערבי של ארה"ב.
היערות שביערה האש עד כה, מכסים שטח השווה לזה של כל מדינת ישראל. אף כי הם רחוקים כדי 4,000 ק"מ מן החוף המזרחי, הרוח נושאת את תמרות העשן לכל רוחב היבשת, בגובה של שלושה ק"מ.
במדינת ורמונט, בקצה הצפון-מזרחי של ארה"ב, התעוררו אתמול התושבים לטמפרטורה של שתי מעלות. ורמונט תמיד קרה מן הרגיל, אבל התקרבות אל נקודת הקפיאה באמצע ספטמבר מעוררת אסוציאציות מקפיאות-דם של "השנה ללא קיץ", הלוא היא 1816, כאשר התפרצות של הר געש באיי הודו המזרחית (כיום אינדונזיה) הסתירה את השמש במשך חודשים, הורידה את הטמפרטורות בכל העולם, גרמה רעב, מחלות ותהפוכות פוליטיות.
ההבדל בין 1816 ל-2020 הוא כמובן בהיקף, אבל גם במידת הטבעיות. ב-1816 הטבע חמד לצון לכדור הארץ. ב-2020 מתנהל ויכוח נוקב על שיעור אחריותו של האדם.
חם מאוד בעמק המוות
השריפות בחוף המערבי באות בעקבות שש שנים של בצורת, כאשר בחלקים של קליפורניה נרשמו בחודשים האחרונים מעלות-החום הגבוהות ביותר על פני כדור הארץ (54.4 בעמק המוות של קליפורניה, 17 באוגוסט). באמצע אוגוסט, שירותי החיזוי בקליפורניה הוציאו בפעם הראשונה מאז ומעולם הזהרות מפני "טורנאדו של אש".
קליפורניה רגילה באש יערות, זה חלק מהווי הקיץ שלה. אבל לא נראה עוד כקיץ הזה, היקף השריפות גדול פי 27 מזה של השנה שעברה. הן התפשטו הרחק צפונה, אל אורגון ואל וושינגטון, בואכה גבול קנדה. בפורטלנד, העיר הגדולה ביותר באורגון, על שפת האוקיאנוס השקט, נרשמה בשבוע שעבר איכות האוויר הירודה ביותר עלי אדמות. היא היכתה בתחרות את דלהי, את מומבאיי, את בייג'ינג ואת שנחאי, לא הישג של מה בכך.
2. ״אני לא חושב שהמדע יודע״, מכריז טראמפ בצפון קליפורניה
(15 בספטמבר)
באורגון, חצי מיליון בני אדם, או עשירית האוכלוסייה, נאלצו לעזוב את בתיהם. יותר מ-50 ישובים עלו באש. מדבר בעדו סרט הווידיאו הזה, רשק נעשה באמצעות רחפן, של שרידי העיר טאלנט (Talent) במדינת אורגון.
המדינות הכחולות, האנרגיה הירוקה
מדינות החוף המערבי נמצאות זה שנים בשליטת המפלגה הדמוקרטית. לא רק המושלים הם דמוקרטים אלא, למרבה החשיבות, גם רוב הצירים והסנאטורים באסיפות המחוקקות. השלוש הן "מדינות כחולות" לעילא ועילא (כחול, משום מה, הוא הצבע הדמוקרטי בארה"ב; אדום, למרבה התימהון, הוא הצבע הרפובליקאי). מועמדים רפובליקאים לנשיאות לא ניצחו בהן מאז שנות ה-80.
דונלד טראמפ מפורסם באיבתו למדינות ולערים שלא הצביעו לטובתו, או לטובת מועמדי מפלגתו. הוא זוקף כמעט כל חטא אפשרי לחובתן של ממשלות מקומיות מן האופוזיציה, בין אם זה התפשטות נגיף הקורונה, או פשע אלים, או, לענייננו, שריפת יערות.
1. ״הכחשת אקלים בקליפורניה הבוערת״, כותב "סן פרנסיסקו כרוניקל" על ביקור טראמפ (15 בספטמבר)
הוא נמנע ימים ארוכים מלטוס למדינות המערב, כדי לצפות בנזקים, להביע סולידריות או להציע עזרה. מושלי המערב חרקו שיניים. מדינותיהם מצטיינות בתודעה מפותחת של איכות הסביבה. הן מקדימות את כל השאר בניסיון לקדם חלופות חובבות-אקלים לדלק מחצבים. חוקי קליפורניה מחייבים את המדינה לבסס 60% מצורכי האנרגיה שלה עד שנת 2030 על משאבים מתחדשים; ו-100% עד שנת 2045.
אלה יעדים מעוררי מחלוקת, ויש בהחלט סיבה לפקפק בריאליות שלהם. אבל הנשיא טראמפ מגיע מן הקוטב השני: התנגדות כמעט מוחלטת לאנרגיה מתחדשת או להגבלות ממשיות על דלק מחצבים, בין זה אם על כרייה או קידוח ובין אם זה על שימוש.
יתר על כן, טראמפ כופר גם בממצאים מדעיים על הקשר בין פחמנים לשינוי האקלים. בבחירות הקודמות הוא נהג לתאר את שינוי האקלים כ"בדייה סינית", שנועדה להחליש את כלכלת ארה"ב. לאחר שנעשה נשיא הוא הוציא את ארה"ב מהסכמי פאריס על שיתוף פעולה בענייני אקלים.
1. ״הכחשת אקלים בקליפורניה הבוערת״, כותב "סן פרנסיסקו כרוניקל" על ביקור טראמפ (15 בספטמבר)
את הבוז שלו לאנרגיה ירוקה הוא מביע בכל הזדמנות. השבוע למשל הוא הקדיש חלק מנאום בחירות במדינת נוואדה לתיאור טורבינות-רוח מחלידות, שאיש אינו רוצה בהן, והן מכערות את קו הרקיע. הוא אפילו השווה את חלודתן עם ג'ו ביידן, יריבו הדמוקרטי, שהוא מכנה "ג'ו הישנוני", או "ג'ו האיטי".
"יתקרר, חכה ותראה"
בקליפורניה הנשיא נועד עם המושל הדמוקרטי גאווין ניוסום, שהיה נשוי פעם לחברתו של דונלד טראמפ ג'וניור, בכורו של טראמפ. חילופי הדברים הפומביים ביניהם נפוצו ויראלית על הרשת. הם הגיעו לשיאם בהכחשה מלאה מפי הנשיא של הקשר בין השריפות להתחממות האקלים. טראמפ עמד על דעתו מימים ימימה, שהאשמה לשריפות רובצת על ניהול כושל של היערות ועל היעדר דילול וביעור. זו הדעה שמושמעת תדירות בימין האמריקאי כל אימת שנידונות השריפות במערב
השר לענייני הסביבה בממשלת קליפורניה הפציר בנשיא שלא "לטמון את הראש בחול ולהתעלם מן המדע". הנשיא ירה מייד לעומתו: "זה יתחיל להתקרר, רק תחכה ותראה". השר השיב בנימוס, שלא כך חושב המדע. "המדע לא יודע", חתך נשיא ארה"ב. המושל ניוסום הצליח לסחוט מן הנשיא את ההודאה, ש"יש חילוקי דעות".
ביידן לא נסע מערבה. לוח הנסיעות שלו הוא מן המוגבלים ביותר שנראו במערכות בחירות בארה"ב. אבל הוא נשא נאום על השריפות ועל האקלים על רקע שדה במדינת מגוריו דלאוור, במרכז החוף המזרחי של ארה"ב. הוא קרא לטראמפ "מצית סדרתי", והזהיר כי התכחשותו למדע האקלים "תשרוף את הפרוורים במערב ותטביע את השכונות במערב התיכון".
להזכיר לאמריקאים את שיעור פגיעותם לתנודות האקלים באה סופת ההוריקן התורנית סאלי, אשר נחתה אתמול בחופי אלבמה ומיסיסיפי, בדרום העמוק של ארה"ב. עונת ההוריקנים כה צפופה השנה עד שלשירות המטאורולוגי עומד לאזול מלאי השמות הניתנים לסופות. ריבוי ההוריקנים מוסבר בעליית הטמפרטורה של מי האוקיאנוס האטלנטי, תוצאה של שינוי האקלים.
באיזו מידה האקלים יוכל להשפיע על מערכת הבחירות? קשה דעת, אבל ברור למדי שהוא ישפיע יותר, כנראה הרבה יותר, מדגל ישראלי מתבדר במנאמה. לפי מרכז פיו (pew) לחקר דעת הקהל, שני שלישים מן האמריקאים חושבים שממשלתם איננה עושה די לשיכוך השפעותיו של השינוי באקלים; 79% חושבים שצריכה להינתן עדיפות גבוהה לפיתוח אנרגיה חלופית. השאלה התלויה ועומדת היא באיזו מידה הנתונים הדרמטיים האלה יתורגמו ללשון אלקטורלית. אילו תורגמו במישרים לדונלד טראמפ מכחיש האקלים לא היה כל סיכוי.
רשימות קודמות ב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
