יוזמת הנפט הישראלית נחשפת: הצינור שיחבר בין ערב הסעודית לאירופה

ישראל תציע לאיחוד האמירויות לקדם הקמת מסדרון יבשתי להזרמת נפט, גז ותזקיקים לאירופה ולצפון אמריקה תוך שימוש בתשתיות ההולכה של קצא"א מאילת לאשקלון. ל"גלובס" נודע כי פגישות בנושא נערכו בימים האחרונים במשרד החוץ ובמערכת הביטחון. בפגישות השתתפו גם יו"ר חברת קצא"א ארז כלפון ומנכ"ל החברה איציק לוי.

הסכם השלום שנחתם אתמול בין ישראל לבין איחוד האמירויות כולל התייחסות מרומזת לפרויקט. תחום האנרגיה הוא אחד הענפים שמוזכרים בנספח להסכם, לצד תחומים כמו טכנולוגיה, חדשנות, סביבה וחקלאות. בסעיף עצמו נכתב כי "הצדדים יקדמו ויפתחו שיתופי פעולה בפרויקטים בתחום האנרגיה ובהם מערכות הולכה אזוריות להגברת הביטחון האנרגטי".

מדובר בהחייאת תוכנית מגירה של קצא"א להתחברות למערכת הולכת הנפט והתזקיקים הערבית, בנקודת הקצה שלה בערב הסעודית. על פי התוכנית ניתן לחבר את מסוף הנפט של קצא"א באילת למערכת הסעודית שמגיעה כיום עד לבית הזיקוק ינבו, 700 קילומטרים דרומית לאילת. החיבור לינבו יכול להתבצע בשתי חלופות: חלופה יבשתית, באמצעות צנרת וחלופה ימית באמצעות מיכליות. החלופה הימית בעייתית יותר מבחינה סביבתית בגלל הרגישות הרבה של מפרץ אילת, אך גם לחלופה היבשתית צפויה להתעורר התנגדות מצד ארגונים סביבתיים. נמל הנפט של קצא"א באילת והצינור המחבר אותו לאשקלון פעילים כיום, אם כי בהיקפים לא גדולים.

 ההצעה-הישראלית

להגיע עם המיכליות לנקודת הקצה

השיקול העיקרי מאחורי המיזם הוא עסקי. החיבור לאילת יאפשר לקצר את משך השינוע של הנפט והתזקיקים מסעודיה והמפרץ למערב. הוא יחסוך תשלום דמי מעבר לאניות בתעלת סואץ, ויפתח בפני ישראל את סעודיה ומדינות המפרץ כמקור לייבוא נפט ותזקיקים. לפי הערכות שנשמעו בדיונים, התשלום בגין השימוש בצנרת לצורך הזרמת הנפט לים התיכון יכול להניב לממשלת ישראל הכנסות בהיקף של עד כמה מאות מיליוני שקלים בשנה.

מבחינת מדינות המפרץ גלום במיזם יתרון אסטרטגי - הקמת המסלול היבשתי תאפשר להפחית את השימוש בנתיב הימי לייצוא נפט למערב. מדובר בנתיב ארוך ומסוכן שחשוף לפגיעה מצד איראן באזור המפרץ הפרסי, מיצרי הורמוז ותימן ולהתקפות של פיראטים מסומליה באזור הכניסה לים האדום. עיקר הייצוא של הנפט מהמפרץ הפרסי מופנה כיום מזרחה, למדינות כמו הודו וסין, אולם הנתיב המערבי לאירופה ולצפון אמריקה מהווה עדיין ערוץ סחר משמעותי.

התוכנית של קצא"א מוכרת בענף האנרגיה ובעבר התעניינו בה אנשי עסקים ישראלים וזרים. כתב העת המקצועי Platts הקדיש לה לפני מספר שבועות מאמר נרחב, על רקע ההתחממות ביחסים עם איחוד האמירויות. כותבי המאמר ציינו כי היתרון העסקי העיקרי שגלום בשימוש בגשר היבשתי הישראלי על פני השימוש בנתיב הקיים של תעלת סואץ הוא בכך שקיימת אפשרות להגיע עם מיכליות ענק לנקודות הקצה באילת או באשקלון.
בנתיב הימי של תעלת סואץ לא ניתן להשתמש במיכליות ענק משום שאינן יכולות לעבור בתעלת סואץ הרדודה. כיום נאלצים ספקי הנפט לשכור שתי אניות קטנות על כל מיכלית לצורך העברת הנפט דרך תעלת סואץ ולשלם עבור כל אוניה דמי מעבר של בין 300 ל-400 אלף דולר.

מנכ"ל קצא"א העריך בכתבה ב-Platts, כי הפרויקט יכול להעביר לישראל נתח שוק של 12%-17% אחוז מהפעילות בתחום הנפט והתזקיקים העוברת כיום בתעלת סואץ. לוי אמר לעיתון כי הפרויקט "פותח עבורנו המון דלתות והזדמנויות". גם דיפלומטים אמריקאים שרואיינו במסגרת הכתבה העריכו כי שיתוף פעולה ישראלי ערבי סביב מיזם כזה יכול להניב "פעילות עסקית בהיקף משמעותי מאוד".

אחת מחברות האחסון הגדולות בעולם

קצא"א (קו צינור אירופה אסיה) שנרשמה ב-2017 היא חברה פרטית בשליטה של ממשלת ישראל, אך היא מוחרגת מחוק החברות הממשלתיות. מדובר בחברה שירשה את פעילותה של קצא"א ההיסטורית שהוקמה ב-1968 על ידי ממשלות ישראל ופרס, במטרה ליצור מסלול עוקף תעלת סואץ לייצוא הנפט הפרסי למערב.

קצא"א המקורית (קו צינור נפט אילת אשקלון) החזיקה בזיכיון ל-49 שנה להקמה והפעלה של תשתיות הולכת נפט בין אילת לבין אשקלון. קצא"א מפעילה ומתחזקת שני נמלי נפט (באילת ובאשקלון), קווי צינורות באורך של יותר מ-200 קילומטר, מתחמי אחסון לנפט גולמי בהרי אילת ובאשקלון ומתקנים שדרכם מוזרם הגז הטבעי ממאגרי "תמר" ו"לוויתן" למצרים. מדובר במתקנים ישנים של יבואנית הגז המצרי.

לפי פרסומים זרים, במהלך השנים הגדילה קצא"א את יכולת האחסון של הנפט באתריה והיא נחשבת כיום לאחת מעשר החברות הגדולות בעולם בתחום. התשתיות האלה הניבו לקצא"א הכנסות גדולות ובלתי צפויות לאחרונה בעקבות התרסקות מחירי הנפט. חברות אנרגיה וסוחרים הפעילים בתחום ביקשו לאחסן במתקני החברה כמויות נפט גדולות מתוך ספקולציה שמחירי הנפט ישובו לעלות. מצוקת מקומות האחסון לנפט בעולם הלכה והחריפה ככל שמחירי הנפט ירדו, במסגרת מה שמכונה בעגה המקצועית קונטנגו. מצוקת האחסון הובילה לקריסה במחירי החוזים העתידיים לנפט מסוג WTI שמחירו הגיע בסוף יום המסחר ב-10 אפריל למינוס 40 דולר לחבית.