הלקח שהמשפטנים הליברלים צריכים ללמוד מרות ביידר גינסבורג

לקחי מותה של רות ביידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, חייבים להילמד ע"י המשפטנים הליברלים בישראל, שמיהרו להספידה במילים אפוקליפטיות ("זו הבשורה הגרועה ביותר שהביאה לנו 2020, הרבה יותר מהקורונה", צייצה משפטנית ידועה) ובאינסוף טעויות מביכות ("האישה הראשונה בעליון", קבעה פרקליטה בכירה לשעבר, למרות שקדמה לה השופטת סנדרה דיי אוקונור). הלקחים חייבים להילמד כי במובן מסוים מה שקרה לביידר גינסבורג ז"ל בשנים האחרונות קרה גם לאגף הליברלי במשפט הישראלי.

פרשת חייה ידועה. ביידר גינזבורג הייתה לוחמת צדק, אישה, פמיניסטית, אמא, משפטנית ויהודייה, לאו דווקא בסדר זה. השילוב הנדיר של עורף אידיאולוגי מוצק, אומץ לב, חריפות וחוכמה משפטית הביא לה - ודרכה לחברה האמריקאית כולה - הישגים רבים. לא בכדי רבים תלו בה תקוות כשהנשיא קלינטון מינה אותה לעליון ואכן ב-12 השנים הראשונות שלה שם, היא הצליחה לקדם פסיקות ליברליות חשובות בתחום הפליית נשים ואנשים עם מוגבלויות. היא עצמה אפיינה את גישתה כ"איטית וזהירה", כזו שמבכרת התפשרות שתביא להשגת הסכמה רחבה בין השופטים על פני יצירת תקדימים מהפכניים. באחד הראיונות שנתנה אז היא המליצה "פשוט לא לוותר אבל עשו זאת בדרך שלא תרכוש לכן אויבים אלא כך שתצרף את היריבים".

אבל אז משהו השתנה. ביידר גינסבורג החלה להציג דעות מיעוט שלא הפכו להלכות אבל יצרו לה מוניטין בקרב קהלים רדיקלים מחוץ לעולם המשפט, שהפכו אותה לאייקון תרבותי של ממש. ככל שהיא הייתה רדיקלית יותר ההערצה אליה מאותם חוגים התעצמה וככל שזו גברה נדמה שדעות המיעוט שלה מקצינות יותר והיא החלה לפעול פחות כשופטת ומשפטנית ויותר כמובילת ציבור. השיא היה בבחירות 2016 כשחרגה מכל כללי האתיקה השיפוטית ותקפה את המועמד והנשיא דונלד טראמפ (דבר שחזרה עליו בראיון שנתנה ל-BBC ב-2017).

זה הביא את פולחן האישיות אליה לשיאים חדשים, אבל הרחיק ממנה עוד יותר את עמיתיה בעליון שראו בדאגה את מעשיה כפגיעה במוסד החשוב הזה. נשיא בית המשפט הנוכחי, ג'ון רוברטס, אמר בראיון למגזין "אטלנטיק" כי שאיפתו היא ליתר הרמוניה בפסיקת ביהמ״ש העליון ולכך שכל שופט יהיה מודאג גם ממעמדו של ביהמ״ש כמוסד: "אני חושב שכל השופטים צריכים להיות מודאגים כאשר הם כותבים דעות מיעוט מההשפעה שלהם על בית המשפט כמוסד" הוא רמז אליה והוסיף ש"אם בית המשפט בעידן מרשל היה נותן החלטות בתיקים חשובים כמו שקיים בית משפט זה בשלושים השנים האחרונות, לא היה לנו היום בית משפט עליון מהסוג שיש לנו." (מרשל כיהן כנשיא בית המשפט העליון בשנות העיצוב של ארה"ב ומערכת המשפט שלה, החל מ-1801 במשך כ-34 שנים, והוא שקבע למעשה את מעמדו של ביהמ"ש העליון) . יותר מזה הוא חשש ששבירת הכלים ע"י ביידר גנסבורג תביא לשבירת הכללים מהצד השני ולהרס השיטה המשפטית.

נדמה כי פולחן האישיות מחוץ לעולם המשפט הוא שהביא את ביידר גינסבורג לדחות את הצעת הנשיא ברק אובמה ומנהיגים דמוקרטיים נוספים לפרוש בשל גילה המבוגר כדי שיוכלו למנות שופט ליברלי במקומה בטרם הרפובליקנים ישובו לשלטון. אמנם היא עצמה הודיעה שתפרוש בשנת 2012, לקראת גיל 80, אבל חזרה בה, המשיכה לנפק דעות מיעוט שלא הפכו לפסקי דין ודחתה בבוז - לשמחת מעריציה שהעלו אותה עתה לדרגת אלה - את כל המפצירים שטענו שהסיכון שהיא לוקחת מיותר.

משנכנס דונלד טראמפ לבית הלבן החשש הפך ממשי. הדמוקרטיים, שעדיין מצולקים מהתקופה בו בית המשפט עם רוב שמרני העניק לג'ורג' בוש את בחירות 2000 למרות שאל גור היה זה שכנראה ניצח בהן, הציעו לה לקיים מו"מ עם טראמפ על פרישתה (כפי שנעשה בעבר) ולהגיע להסכמה על מינוי מחליפה מהמרכז. ביידר גינסבורג כמובן סירבה.

עתה צפוי טראמפ למנות שופטת שמרנית במקומה שתהפוך את הרוב השמרני בעליון למוצק. רוב של שישה שופטים צעירים יחסית (מתוך תשעה) שיישארו על הכס עוד שנים רבות, דוגמת השופטים ברט קבאנו וניל גורסץ' שמונו ע"י טראמפ והם אוחזים בדעות קצה שמרניות. אם זה יקרה, הישגי ביידר גינסבורג ושופטי האגף הליברלי עלולים להיעלם ואת המחיר ישלמו המוחלשים והרמוסים בארה"ב.

הלקחים לגבי המחנה המשפטי-ליברלי בישראל ברורים. גם אצלנו היו כאלה שהחלו לשחק בזירות חוץ משפטיות, קיבלו אהדה ציבורית מחוגים קטנים יחסית ששיכרה אותם והביאה אותם להקצין עוד יותר את אמירותיהם והחלטותיהם, לשבור שוב ושוב את כללי המשחק ונורמות היסוד של השיטה המשפטית שלנו וכל זה בשם אותה מלחמת קודש של בני האור בבני החושך ומתוך ציפייה מיתית שזו הדרך היחידה להציל את המחנה.

בארה"ב לביידר גינסבורג זה לא עבד. ראו הוזהרנו. 

הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו