למה פסל בית הדין הרבני תמונות חושפניות כראיה בסכסוך משמורת?

על כס השיפוט של בתי הדין הרבנים יושבים אנשים יראי שמיים המנהלים אורח חיים חרדי, תוך שמירה אדוקה על הלכות צניעות מחמירות. באופן אירוני משהו, דווקא אנשים אלה, אשר בחייהם הפרטיים שומרים על מרחק מגע ומבט מכל הקשור לסקס וגוף, נאלצים בעבודתם לפשפש בפירוט בחיי המין של הצדדים הנידונים בפניהם.

כך, על אף שבבית המשפט לענייני משפחה לא עוסקים בשאלה מי אשם בפירוק הנישואים, אלא רק בהתחשבנות הכלכלית ובנושא משמורת הילדים, דווקא בבית הדין הרבני, לחיי האישות של הצדדים יש משמעויות מרחיקות לכת. ראשית, בן זוג שמבקש להתגרש למרות התנגדותו של בן הזוג האחר, נדרש להוכיח עילת גירושים. אי קיום חיי אישות, הן בשל העדר יכולת והן בשל חוסר רצון, יכולים לשמש מנוף לגירושים, ולכן אין מנוס מהתעסקות מפורטת בנושא זה. כמו כן קיימות השלכות לקיום יחסים של בן הזוג עם אדם אחר, הן כעילה לחייבו להתגרש, הן על שאלת הזכאות של האישה הבוגדת למזונות, והן על זכאותה לדמי הכתובה.

כתוצאה מכך התפתחה בישראל תעשייה שלמה של חוקרים פרטיים, אשר בלשו אחר זוגות נואפים במטרה לתעד אותם, ולהביא את התמונות לעיונו של בית הדין הרבני כהוכחה לבגידה, ולדיינים נוצרה תדמית שלילית של מי שנהנים לפשפש בחייהם האינטימיים של בני הזוג. תהליך זה נעצר במידה רבה לפני מספר שנים, בעקבות עליית חשיבותה המשפטית של ההגנה על הזכות לפרטיות, והצדדים הוגבלו בראיות שהם רשאים להביא אודות קיום יחסים, גם כהוכחה לבגידה.

לאחרונה הלך בית הדין צעד נוסף בכיוון זה, כאשר הורה על פסילת תמונות חושפניות ובלתי רלוונטיות של אישה, שהגיש בעלה לשעבר לתיק בית הדין. מדובר בסכסוך אודות משמורת ילדים, בין אם שחזרה בתשובה, לאב חילוני, במסגרתו האב הגיש לבית הדין הרבני תמונות חושפניות ונועזות של האם בלבוש מינימלי, מהתקופה בה ניהלה אורח חיים חילוני, כמענה לטענותיה אודות אי שמירת אורח החיים הדתי של הילד על ידי האב כיום.

הדיין הורה כאמור על הוצאת התמונות מהתיק בכותבו את הדברים הבאים: "הצגת צילומים חושפניים של נשים לעיני בית הדין היא עוול כפול - ראשית כלפי האישה המצולמת ושנית כלפי הדיינים. אין ספק שהמערערת, שעכשיו היא אישה דתיה וחרדית, אינה מסכימה היום להצגת תמונותיה בלבוש מינימלי. כל מטרתו של הבעל לשעבר היא לפגוע במערערת ולהשפיל אותה. כמו כן יש בהצגת התמונות חטא כלפי בית הדין.

"אנשים ערכיים ומוסריים אף אם אינם דתיים אינם מעוניינים בהצגת תמונות כאלה לעיניהם שלא לצורך ושלא באישור. הדיינים אשר לפני היותם נושאים תפקיד שיפוטי, ככל יהודי הם בעצמם מצווים בכל מצוות התורה ובכללם איסור לצפות בתמונות כאלה שלא לצורך. רק בהליך שיפוטי המחייב בדיקת ראיות בדיני גירושין וכתובה הם אנוסים לעתים לראות תמונות שאינן מופת לצניעות, אך לא הותר הדבר שלא לצורך ולכן בעל הדין מכשיל בכך את הדיינים".

בנוסף לאזכור המקורות ההלכתיים להחלטתו, בית הדין הרבני פירט בהרחבה רבה גם את הפסיקה האזרחית, והעלה טענה חדשנית, על פיה על אף שברמה העקרונית הגשת מסמכים בערכאה משפטית מוגנת מסיווגה כעבירה על חוק לשון הרע, והחוק להגנת הפרטיות, הגנות אלה תקפות רק למקרים שבהם הגשת המסמכים מוצדקת מבחינה משפטית, ונעשית בתם לב. במקרה כגון זה, שבו המטרה בהגשת הראיות לטעמו של בית דין היא רק ביזוי הצד שכנגד, יש מקום לשקול להסיר את הגנות החוק, ולחשוף את המגיש לתביעת פיצויים, או לכל הפחות להענישו באמצעות חיובו בהוצאות משפט.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה