המקרה של ליבסקינד וסגל: תמרור אזהרה לתקשורת הימנית

דומני שהציבור לא מבין עד כמה אנחנו נמצאים בנקודה קריטית לחופש הביטוי ועצמאות התקשורת הימנית בישראל. קלמן ליבסקינד וחגי סגל נמצאים תחת מתקפה. גם עקיבא נוביק ועמנואל שילה וזו סיטואציה שצריכה להדאיג לא רק את "האגודה לתרבות הדיבור" וחסידי חופש העיתונאי, אלא גם ובעיקר את הציבור הימני שמעוניין לראות את נבחריו מקדמים מדיניות ימין.

בסוף השבוע שעבר פרסמו עורך "מקור ראשון" חגי סגל ועיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד טורים, שלטעמי היו יחסית עדינים נגד נתניהו ואשר שיקפו את מה שרבים חושבים: מצבו המשפטי מונע ממנו להיאבק כראוי עם משבר הקורונה. המצב הכלכלי והבריאותי בכי רע, ולמצבו המשפטי של נתניהו יש תרומה מכרעת לכך. לכן הם הציעו לפתור את המשבר בדמות עסקה: פרישה תמורה סגירת תיקיו הפליליים. אני אישית מתנגד נחרצות להצעה שכזו. התיק של נתניהו חייב להגיע להערכה שיפוטית. למיטב ידיעתי ועל פי מידע שהצלבתי, גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מתנגד נחרצות לעסקה שכזו. מנדלבליט סבור שתיק כזה, עם כמות ספינים בלתי פוסקת לטענתו, צריך להתברר בבית המשפט. מלבד זאת, הוא סבור שתיק שוחד לא יכול להסתיים בפרישה מהחיים הפוליטיים בלבד.

אבל לא זה הסיפור אלא התגובות שהגיעו בהמשך. תחילה נטען שמדובר בקמפיין של נתניהו עצמו, אך בהמשך הרוח ליבתה את האש לכיוון הנגדי, ופשטה בשדה הקוצים. לא תדרוך של נתניהו, אלא של היועץ המשפטי לממשלה בכבודו בעצמו!

כך, בבת אחת הפך ליבסקינד, שתחקיריו על מערכת אכיפת החוק נישאו (ובצדק, לטעמי) על גלי האהדה של הליכוד, לשופרו של היועץ המשפטי לממשלה. גם עשרות הטורים של ליבסקינד שגיבו את נתניהו לאורך השנים, התאדו. הוא אף הפך לשופרם של נפתלי בנט ואיילת שקד, והעובדות פשוט לא רלוונטיות. איש לא מתעניין בכך ששקד ובעיקר בנט חטפו מקלמן ליבסקינד פי כמה בטוריו. אני לא זוכר מתי לאחרונה בנט התראיין לתוכניתו של קלמן, ואני מניח שלא במקרה.

השיא, או ליתר דיוק השפל, הגיע כאשר שמעון ריקלין יצא ב"ערוץ 20" עם סקופ מהסרטים: מנדלבליט דוחף סיפורים נגד שופטי בית המשפט העליון, כדי שייראה כאילו יש מתקפה על כל מערכת המשפט ולא רק עליו עצמו. לדבריו, "הרבה מהסיפורים שאתם שומעים על בית המשפט העליון ועל שופטי בית המשפט העליון, באים ממנדלבליט" שנותן לכך רוח גבית מאוד חזקה ואיתנה גם בדיבורים וגם במעשים באמצעות פרוקסי שמגיעים לעיתונאים. ריקלין בכלל לא הביא בדל של ראיה, הוא לא ביקש ממנדלבליט תגובה או מקלמן ליבסקינד עצמו. הידד לספין.

פתאום הפכה פרשת ניגודי העניינים של השופטים שפרסם ליבסקינד (וכמעט הובילה לפירוק הממשלה ולהקמת ועדת חקירה) לחלק מקמפיין סודי של היועץ המשפטי לממשלה והכל בגלל פגישה שהייתה (או לא) עם החלילן מצלאח א-דין. לא ייאמן.

המחיר יהיה גבוה

האירוע הזה צריך להיות תמרור אזהרה ודגל אדום לקראת הבאות. אנשי תקשורת בעלי דעות ימניות נמצאים בין הפטיש לסדן. משמאל, תוקפים ומשמיצים אותם בלי סוף כאילו עצם קיומם בתקשורת הוא עסקת שוחד אפלה שקשורה בנתניהו ואילו מימין דורשים מהם הזדהות מוחלטת עם דף המסרים של נתניהו. מי שחורג מן השורה, חוטף. גם מי שמנסה להגן עליהם, חוטף בעצמו ומוכנס לתוך מאכולת האש.

מחיר האמבוש יהיה גבוה ועל כן כל מי שרוצה תקשורת מגוונת בכלל ותקשורת ימנית בפרט צריך להזדעק. האם קלמן וסגל, וכל שכן עיתונאים בעלי גב וניסיון מועט מהם יעזו לכתוב בחופשיות כשהם יודעים מה המשמעות של כתיבתם?

בסוף בסוף, כל מי ששואל את עצמו למה הוא מצביע ימין ומקבל שמאל, צריך להסתכל על הקמפיין שהתנהל השבוע על ראשם של ליבסקינד, נוביק, שילה וסגל ולהבין לבד את התשובה.

התקשורת הימנית לא יכולה ולא צריכה להפוך לשופר של השלטון. היום אלו ליבסקינד וסגל, מחר אלו עיתונאים ימנים אחרים. מי שרוכב על הנמר ומקווה לאלף אותו, ימהר לגלות שלנמר יש תוכניות אחרות לארוחת הצהריים.

***חזקת החפות. יודגש כי גם לאחר הגשת כתב אישום נגדו, רה"מ בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות