אין דבר כזה "תשובות נכונות" בראיון עבודה

מי שחבר בקבוצות ופורומים בנושא עבודה/קריירה כבר יודע שראיון עבודה הוא מהנושאים הפופולריים ביותר הנידונים שם, כששאלת השאלות העולה אחת לכמה ימים היא "מה התשובה הנכונה ל...".

פלקטים מדברים

כצפוי, הסוגיה המטרידה ביותר היא שאלת החסרונות על גרסאותיה השונות - מהם החסרונות שלך? מה הבוס שלך אומר שעליך לשפר? אם היו מצמידים לך מאמן על מה היית עובד אתו? וכדומה - ובעקבותיה שלל שאלות "משאבי אנוש" נפוצות שמועמדים חוששים "ליפול" בהן - למה כדאי לנו לגייס אותך? מה עביר אותך על דעתך בעבודה? ספר על פרויקט שאתה לא גאה בו? איפה אתה רואה את עצמך בעוד 3 שנים? איך אתה מתמודד עם קונפליקטים? ועוד.

כל שאלה שכזו גוררת שובל ארוך של תשובות שדומות האחת לשנייה להפליא (איך לא? הרי כולם למדו אותן באותו בית-ספר גבוה לניהול קריירה הידוע בכינויו "האינטרנט"), אבל אף אחד מהמשיבים לא עונה את התשובה הנכונה היחידה: אין דבר כזה תשובות נכונות בראיון עבודה. גם יועצי קריירה ומאמנים להצלחה מציעים "תשובות נכונות" לאנשים שהם לא מכירים, במקום להגיד להם שהדבר הכי חשוב בראיון הוא האותנטיות, וכי תשובה שמתאימה לאחד עלולה להיות שגויה ומזיקה עבור האחר. זה מוזר כי לא מעט מהיועצים הם אנשי משאבי אנוש לשעבר, בדיוק מי שאמורים לדעת שמראיינים הם לא עד כדי כך מטומטמים, שהם מבדילים מצויין בין מועמד אותנטי לבין "פלקט מדבר".

מגייסים לא מזמינים אתכם לראיון כדי לשמוע שוב ושוב את אותה ההקלטה של "התשובות הנכונות". אין להם ענין במי שבטוחים שפרפקציוניזם זו החולשה האולטימטיבית, חולשה שהיא בעצם מעלה מהמשובחות, כנ"ל עקשנות ושאר חסרונות שמרואיינים מדביקים לעצמם בתקווה שישמעו כיתרונות. הם גם לא מתרשמים ממרואיינים נטולי אנרגיה העונים בנמנום שכדאי לגייס אותם כי הם חדורי מוטיבציה להצליח ויעשו את הכל לשם כך.

נכשלים בלשון רבים

מראיינים רוצים להכיר אתכם, לנסות להבין את המוטיבציות שלכם, לבחון האם אתם מתאים לארגון, לתרבות הארגונית, לתפקיד, האם הרקורד שלכם וניסיונכם המקצועי/ניהולי הולמים את הדרישות. הם מעדיפים אתכם אותנטיים, מודעים לחולשות האמיתיות שלכם, מסוגלים להודות בהן ולהתמודד איתן, לוקחים אחריות על החלטות מקצועיות שגויות ועל כישלונות עבר. הם שומעים מצוין כשאתם מספרים בלשון יחיד על הצלחות והישגים ("עשית", "בניתי", "שיפרתי", "הגדלתי"), אך עוברים ללשון רבים ("לא לקחנו בחשבון"), ברגע שאתם מתחילים לדבר על פרויקט שלכם שכשל.

תתפלאו אבל מגייסים גם לא יפסלו אתכם על הסף כי אתם רוצים להתפתח ולהתקדם בקריירה, רוב הסיכויים שאפילו הם לא רוצים להישאר באותה הפוזיציה לנצח. הם לא פוחדים שתגנבו להם את התפקיד, ואם יש לכם תוכניות כאלה לא יעזור אם תנסו למכור "מכונה עמלנית" נטולת שאיפות, הם יקלטו עם מי יש להם עסק, לא משנה מה תגידו.

ולמי שלא בטוח לגבי חשיבותה של האותנטיות בריאיון, להלן ציטטה של מנהלת גיוס בארגון של אלפי עובדים, שכתבה לי בתגובה לפוסט בנושא: "השבוע פסלנו מועמדת שאמרה את ״כל הדברים הנכונים״ אבל נשמעה כאילו מדקלמת מדף מסרים. לא משנה כמה ניסינו, לא הצלחנו להוציא ממנה תשובה שתישמע אותנטית". אבל מסתבר שגם מרואיינים מאד בכיריים נופלים במלכודת התשובות הנכונות, או כפי שניסח זאת לאחרונה מנכ"ל חברה בינונית שפסל סמנכ"ל כספים מנוסה: "אני לא יכול לסמוך עליו, כל הריאיון הוא עונה רק את התשובות שהוא חשב שאני מצפה לשמוע".

נופלים בראיון המקצועי

ולסיכום, חשוב להבין שראיון לא קם ונופל על תשובה לשאלה אחת. ההצלחה בו תלויה ברושם הכללי שתשאירו בחדר, שהוא הרבה מעבר למילים, רק שאת זה קשה מאד לזייף, וגם מאד לא מומלץ, כי אם אתם לא מספיק מרשימים עם מה ומי שאתם באמת, איך בדיוק תצליחו להרשים עם מי שאתם לא?

לכן ההמלצה הגורפת היא קודם כל להיות אותנטיים, ושנית - לא להתייחס לראיון עבודה כאל סשן של שאלות ותשובות. תתכוננו אליו אסטרטגית ולא טקטית, בפרט אם מדובר בתפקידי ניהול, תוך שימת דגש בעיקר על הפן המקצועי (הרחבה בטור 80% נופלים בראיון מקצועי), שכן בפן האישיותי ממילא אין לכם יותר מידי השפעה על התוצאות. בהצלחה וחג שמח

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה