המפתח ליציאה כלכלית נכונה מהסגר: להפוך את התמריצים

שתי ההחלטות העיקריות שקיבלה הממשלה בנוגע לסיוע הכלכלי בעקבות משבר הקורונה הן להאריך ולהרחיב את הזכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021, ולפצות בעלי עסקים שהפסידו מעל אחוז מסוים מהכנסתם. המשותף לשתי החלטות אלו היא מדיניות קצרת רואי, שלא לוקחת בחשבון את התמריצים שהיא מייצרת.

הרחבת הזכאות לדמי אבטלה יצרה תמריץ לעובדים שלא למהר ולחפש עבודה, ויצרה תמריץ למעסיקים למהר ולהוציא לחל"ת את עובדיהם. שתי התופעות ביחד גרמו לפגיעה קשה בצמיחה ולעלייה חדה באבטלה. הפיצוי שניתן לבעלי העסקים שהפסידו מעל 25% או 40% מהכנסתם השנה יצר תמריץ לבעלי עסקים רבים, במיוחד אלו עם הפסד "גבולי", להפחית ולדחות הכנסות, להקדים הוצאות, לצמצם פעילות עסקית, לזקוף הכנסות על חברה אחת והוצאות על חברה אחרת, ולהשקיע מאמצים רבים על מנת לזכות בנדיבות ליבה של הממשלה. בניגוד למשתמע, איני סבורה כי יש פגם מוסרי במובטלים שמסרבים לחזור לעבודה בשכר נמוך, או בבעלי עסקים שמקטינים את פעילותם כדי לקבל מענקים. אלו ואלו ממקסמים את רווחתם האישית תחת מערך התמריצים שיצרה הממשלה. הבעיה טמונה, אם כן, בתכנון המדיניות שמקדמת תופעות אלו, ובכך מונעת מהמשק התאוששות מהירה מהמשבר.

המשבר הכלכלי הנוכחי הוא יותר מכל משבר ריאלי, כלומר, משבר שנובע מירידה חדה בהיקף פעילות הייצור. הירידה בהיקף הפעילות נבעה הן מהמגבלות שהטילה הממשלה, שמנעה בחוק הפעלה של ענפים שונים במשק, והן מאופייה של המגיפה, שגרמה לציבור להסתגר בבית ולמעט בהתקהלות באזורי מסחר. בבת אחת השתנו העדפות הצרכנים והשתנו תנאי הייצור במשק. למרבה המזל, אחד היתרונות של השוק החופשי הוא הגמישות. היכולת של בעלי עסקים להמציא את עצמם מחדש, להתאים את הפעילות העסקית לתנאים המשתנים בשוק, ולזהות הזדמנויות לרווחים על ידי יצירת ערך ללקוחותיהם. גמישות זו עשויה לאפשר את המשך הצמיחה כלכלית גם כאשר התנאים משתנים במהירות. הגמישות בשוק החופשי קיימת גם ברמת העסק, וגם ברמת המשק כולו, כאשר ענפים מסוימים מתכווצים, ואחרים צומחים במקומם. תפקיד הממשלה, אם כן, הוא לתמוך בתהליכים אלו, לאפשר את הגמישות העסקית ולעודד אותה.

בנייר מדיניות שכתבתי בפורום קהלת פירטתי צעדי מדיניות אלטרנטיביים שלוקחים בחשבון את התמריצים הנוצרים אצל עובדים ובעלי עסקים. אחד הצעדים שמעודד את הגמישות העסקית הוא הסרת מכשולים רגולטוריים ובירוקרטיים מתחת לגלגלי המשק. הקלה על רישוי עסקים, על יבוא ויצוא סחורות ועל ביורוקרטיה בתהליכי הייצור. מדיניות זאת ראוי לקדם גם בלי קשר למשבר הנוכחי, אך בתקופה כזו היא הכרחית שבעתיים.

כדי לאפשר את הגמישות בשוק העבודה, ולטפל באבטלה החריפה, על הממשלה להקל על מעסיקים להרחיב את מצבת העובדים שלהם על ידי הפחתת עלויות העסקה. צעד זה כולל פטור זמני מהפרשות לפנסיה, תשלום דמי ביטוח לאומי על ידי העובד ולא על ידי המעסיק, והפחתה זמנית של שכר המינימום. חלק מהעובדים אמנם יפגעו בטווח הקצר, אך מובטלים רבים יוכלו להשתלב במעגל התעסוקה, ולשפר את מצבם בטווח הארוך.

הקלה על העסקת עובדים תגרום לכך שהרחבת הפעילות הכלכלית של עסקים תהיה כדאית יותר, וכך תעודד צמיחה. בנוסף, במקום להתנות את המענקים לעסקים בגובה ההפסד שנגרם לכל עסק, אני מציעה לחשב את שיעור המענק לפי שייכות ענפית של העסק. כך, למשל, מסעדה בקניון תקבל שיעור פיצוי גבוה יותר מחנות מכולת, גם אם הראשונה הצליחה בזכות משלוחים לצמצם את ההפסדים למינימום, והשנייה הפסידה כתוצאה מהתנהלות לא יעילה. בכך נשמרים התמריצים של בעלי עסקים לייצר ולהרוויח מצד אחד, ומצד שני המענקים ניתנים לעסקים שבממוצע הפסידו הכי הרבה מהסגר. כמו כן על הממשלה להפחית את המיסים המוטלים על עסקים. כך הם יתומרצו להשקיע את מירב חריצותם וכשרונם בהגדלת היקף הייצור בהתאם לתנאי השוק החדשים.

כדי לצאת מהסגר הכלכלי בחוכמה, חייבים לשים את הדגש על תמריצים התומכים בצמיחה ובתעסוקה, ומאפשרים למשק להתאים עצמו במהירות לתנאי המסחר המשתנים. חלק מצעדי הממשלה יוצרים את התמריצים ההפוכים, וגורמים ליציאה מהמיתון להיות ארוכה וקשה יותר. 

הכותבת היא ד"ר לכלכלה, חוקרת בטכניון ובפורום קהלת