ארגון הבריאות העולמי מזהיר מתופעה חדשה: "עייפות פנדמית" בצל הקורונה. ככה אפשר לטפל בה

משבר הקורונה הכניס באחת את מדינות העולם למצב "התגוננות". הציבור התבקש להסתגר בביתו, ואילו הרשויות נדרשו להיערך להתמודדות ארוכת טווח - ולייצר מנגנוני חיי שגרה לצד הקורונה, במצב שבו אין תרופה או חיסון למגפה המתפשטת. אך כמעט שמונה חודשים לתוך ההתמודדות עם הקורונה, שהפכה למרתון ארוך ומייגע עבור רבים, תופעה חדשה מסכנת את היכולת של רשויות הבריאות והאזרחים להישמר מפני המגפה: "עייפות פנדמית".

ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני התופעה החדשה: למרות התמיכה הציבורית במאבק ובמנגנוני התגובה לקורונה, מדינות מדווחות על סימני "עייפות פנדמית" באוכלוסייה - המוטיבציה להתגוננות ולהגנה אישית מפני המגפה יורדת. הירידה במוטיבציה לציית להנחיות המפחיתות את הסיכוי להידבקות בנגיף, מופיעה באופן הדרגתי לאורך זמן, ומושפעת מרגשות, חוויות ותפיסות של האזרחים. בישראל, המוטיבציה הפוחתת לציות לכללי הזהירות גם היא נותנת את אותותיה, ומסכנת את היכולת להפחית את ממדי התחלואה הגבוהים.

לשתף את הקהילה בפתרונות

כדי לסייע למדינות להיאבק בעייפות הציבורית מהמאבק במגפה, ניסח ארגון הבריאות העולמי מסמך המספק מסגרת לתכנון ויישום אסטרטגיות למאבק בקורונה, וגיוס מחדש של הציבור להישמרות מפני הנגיף והקפדה על כללי הזהירות. ארגון הבריאות העולמי מציע לממשלות ארבע אסטרטגיות עיקריות להחייאה מחדש של התמיכה הציבורית, וחמישה עקרונות רוחביים לכל יוזמה - ממדיניות ומגבלות לקמפיינים והסברה.

אסטרטגיות ההתמודדות הן ראשית כל, להבין את האנשים; להשתמש בראיות מוכחות לטובת יישום מדיניות, ולהתאים באופן ממוקד ומותאם את המסרים התקשורתיים. עניין מהותי נוסף שיש לשזור ביסודות תוכניות ההתמודדות הינו "מתן אפשרות לאנשים לחיות את חייהם, תוך הפחתה בסיכון". כלומר, הגבלות רחבות טווח עלולות שלא להיות ברות ביצוע עבור כולם לאורך זמן. יתר על כן, יש לשלב את הציבור במציאת פתרונות, כך שהקהילה עצמה, בכל רמה, תהיה שותפה לניסוח הכללים ותתחייב לעמוד בהם. המדינה, מצידה, נדרשת להכיר ולהתייחס לקשיים שאנשים חווים ולהשפעה העמוקה שיש למגפה על חייהם.

מהם העקרונות הרוחביים שצריכים לשמש בסיס הכרחי לכל צעד? ראשית כל, אומרים בארגון הבריאות למנהיגים: "היו שקופים, צרו מדיניות מנומקת ושתפו את הציבור בנימוקים שעומדים מאחורי ההגבלות, ובכל שינוי שיעשה בהן". היות שהמידע המדעי בנוגע למגפה עדיין נצבר ונמצא בראשית דרכו, ניכר גם הצורך להודות שקיימות מגבלות מדעיות ושלטוניות בהתמודדות עם המגפה.

העיקרון השני הוא "שאפו להגינות" ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, בהמלצות ובהגבלות שוויוניות. העיקרון השלישי הינו "היו עקביים" ככל האפשר במסרים ובפעולות, והימנעו מצעדים סותרים. בתוך כך, העיקרון הרביעי מפציר בממשלות לייצר תיאום ככל הניתן בין כל המומחים והעוסקים במלאכה, כדי למנוע מסרים מבלבלים. לבסוף, מציעים בארגון הבריאות העולמי: שאפו ליכולת חיזוי בנסיבות בלתי צפויות. למשל, על ידי שימוש בקריטריונים אובייקטיביים להטלת הגבלות ולכל שינוי שיעשה בהן.

"רואים התפרקות בישראל"

בישראל, מורגשת "עייפות הציבור" כהוגן. לאחר חודשים שבהם נגרר הציבור בין הנחיות שונות, שאיננו מבין תמיד לעומק את הרציונל שמאחוריהן, הסגר תפס קהלים רחבים עם נכונות נמוכה לשתף פעולה באופן מלא עם ההנחיות, והטלת ספק קבועה בהחלטות - גם אם ישנה סכנה ברורה, וגם אם יש בכוחן להפחית את התחלואה.

פרופ' חגי לוין, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ובהדסה, אומר כי "אנחנו רואים התפרקות בישראל. באופן עקבי ההנחיות כאן פועלות בניגוד להמלצות של ארגון הבריאות העולמי. זה גורם לעייפות פנדמית. מוציאים הנחיות שלא מבוססות על הנחיות רפואיות, והן גורמות לעייפות אצל הציבור, שלא יודע מה הוא צריך לעשות. זה לא פותר את הציבור מאחריות, אבל הדרך להשיג שליטה במחלה היא בפעילות עם הציבור".

לדבריו, "החדשות הטובות הן שעדיין לא ניסינו את דרך המלך. לא שזה קל לעשות את השינוי, אבל אם הממשלה תבוא עם הנחיות הגיוניות ורציפות, אולי הציבור יקשיב להן. אבל לצערי הנזק לאמון הציבור הוא בלתי הפיך, ולא ניתן לשיקום בקלות".

מהי דרך המלך? ארגון הבריאות העולמי מגדיר שורה ארוכה של פעולות קונקרטיות ליישום. בין היתר, מציע הארגון לממשלות לחשוב מקומית - לפנות לקבוצות החברה האזרחית ולבקש מהן למצוא דרכים יצירתיות להניע את חבריהם ועמיתיהם. מתוקף כך, גם לפנות לציבור - לבתי ספר, למועדונים, למקומות עבודה, ולשאול אותם כיצד הם היו רוצים ליישם את ההתנהגויות המומלצות, ומהי התמיכה לה הם זקוקים. "גבשו הנחיות לאוכלוסייה כיצד לחיות במציאות הקורונה תוך צמצום סיכון, והימנעו משינויים תכופים", אומרים בארגון.

לצד שיתוף הציבור בהחלטות, יש ללמוד "אילו צעדים עלולים להיות בלתי נסבלים בטווח הארוך", ולהפוך התנהגויות מומלצות לקלות וזולות (חיבור אינטרנט מהיר וזול לעובדים וללומדים מהבית, חלוקת מסכות ואמצעי חיטוי), לצד פתיחת מרחבים בטוחים לאינטראקציה חברתית. "פנו לאנשים במקום להאשים, להפחיד, או לאיים עליהם. הכירו בכך שכולם תורמים למאבק בנגיף", אומרים בארגון, "היו ברורים, מדויקים וצפויים מראש". גם המדע הוא אבן יסוד קריטית, ובארגון מבקשים: בצעו מחקרי-אוכלוסייה איכותניים וכמותיים באופן קבוע. התייחסו ברצינות לממצאים והשתמשו בהם לביסוס פעולותיכם.

לפנות לרשויות המקומיות

פרופ' לוין אמנם מבהיר כי אמון הוא קריטי לניהול התמודדות עם פנדמיה לאורך זמן, אך מדגיש: "כשאתה קובע הנחיות תנועה מיותרות ומחמיר שלא לצורך, הציבור מפר את ההנחיות ונשחק. אתה מבלבל בין הדברים שחיוניים לבריאות לדברים אחרים, והציבור כבר לא מאמין לכלום".

אז מה יכולה לעשות כעת ישראל כדי לצאת מהפלונטר? לפי לוין, "צריך לקדם את הכיוון של הרשויות המקומיות. לציבור יש אמון ברשויות המקומיות, הוא רגיל לעבוד איתן. לכל עסק ולכל בית ספר צריכה להיות כתובת ברורה בעירייה. הוא יודע שכל שאלה שיש לו, הוא יקבל תשובה במסגרת המקומית, שתדע להגיד ולעזור במימוש ההנחיות. הרשויות יכולות למצוא פתרונות נקודתיים, ולרדת עם ההנחיות לרמת השטח כדי להפוך אותן לישימות".

גם אם האמון ביכולתו של השלטון לנהל את ההתמודדות עם המגפה איננו נמצא בשיאו, לוין מדגיש כי ישנם גופים שעדיין זוכים לאמון הציבור - הרשויות המקומיות ומשרד הבריאות. "עקב בצד אגודל, אין פתרון קסם. במקביל, צריך לבטל הנחיות שגויות. אני מבין שקשה לרדת מהעץ, אבל איסור יציאה לטבע, איסור Take Away, איסור הליכה לים, איסור פעילות של עסקים קטנים בלי קבלת קהל - הם מזיקים. צריך להסביר לציבור שאנחנו מסירים את הצעדים, אבל זה לא אומר שאפשר להקל בצעדי המפגשים והתקהלויות - כלל לא.

"צריך להמשיך ולהחמיר במובן הזה. זה שפותחים את הגנים, זה אומר שצריך מאוד להקפיד שהורים לא ייפגשו, שיהיו פגישות מדגמיות, שחולים לא יגיעו. הסיכון קיים והמספרים לא פוחתים, הם גם לא יפחתו בצורה דרמטית. הסיכון להתפשטות מחודשת כל הזמן קיים. אבל יש דברים בתועלת גבוהה ובסיכון נמוך שצריך לאפשר תחת כללים. עסקים קטנים, יציאה לטבע, גני ילדים".

מהו אורך הנשימה האפשרי מצד הציבור בהתמודדות ארוכת הטווח עם המגפה?

"גם הגוף האנושי, ברמת הפרט, וגם ברמת החברה - אנחנו מסוגלים הרבה פעמים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. זה נכון בהרבה צורות. המגפה תימשך כמה זמן שהיא תימשך. כל מיני דברים שנראה לנו שאי אפשר בלעדיהם, נראה שאפשר. אנחנו רגילים לנוחות שלנו, ונצטרך לוותר על דברים שאנחנו רגילים אליהם. מבחינה כלכלית, רבים מאיתנו יצטרכו להתאים את עצמם למציאות החדשה. אנחנו צריכים לשנות את החשיבה שלנו, ולהגדיר לעצמנו מה באמת חשוב לנו. התקהלויות המוניות, בברים, חתונות, אירועים, הופעות - אנחנו צריכים להבין שייקח הרבה מאוד זמן עד שזה יחזור. זה לא אומר לוותר לחלוטין על חיי תרבות, אבל נצטרך למצוא דרכים חדשות, הפורמט עצמו ישתנה". 

מה תפקיד האזרחים

בארגון הבריאות העולמי מתייחסים אמנם לחלקו של השלטון בניהול המגפה מול הציבור, אך בתוך כך - הציבור נדרש להתמודד בגוף ראשון עם השלכות דוגמת בדידות, אובדן פרנסה, שינוי אורח החיים וכללים חדשים. כך או כך, הוא נאלץ לחיות עם הקורונה לאורך זמן רב.

האם יש דרך להתמודד באופן פרטני עם השחיקה הפנדמית? ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי מהמרכז הבינתחומי, כלל לא בטוחה בכך. "הבידוד, המחסור באינטראקציות חברתיות ובפעילות בהן אנו מורגלים, משפיע על המערכת ההורמונלית שלנו באופן שמייצר ירידה במוטיבציה לציית להנחיות. ירידה זו מופיעה באופן הדרגתי, ולאחר שהציבור עבר סף מנטלי מסוים, קשה לייצר עלייה מחודשת במוטיבציה ופירוש הדבר - לא נראה שיהיה שיפור בציות להנחיות. הדבר היחיד שניתן לעשות במצב כזה, כדי להחזיר את המוטיבציה הוא להראות את הסוף ולייצר וודאות. העמימות וחוסר הוודאות מייצרת סוג של דיכאון קולקטיבי, שמשבש את התפקוד וכמובן את היכולת להישמע להנחיות". ואולם, בתוך כך, ישנם אנשים שמנסים לסגל עקרונות משל עצמם. למשל; להזכיר לעצמנו שמדובר בתקופה שתחלוף, להזכיר לעצמנו שיש לנו אחריות חברתית לסובבים אותנו, ולהתמקד בכללים פשוטים וברורים שמוכחים כיעילים במניעת התפשטות, דוגמת שמירת מרחק ועטיית מסכות. 

5 טיפים לשלטון: כך תשקמו את שיתוף הפעולה הציבורי

1. שקיפות ונימוק החלטות הנוגעות להגבלות
2. הגינות בקביעת ההגבלות
3. עקביות במסרים ובפעולות, הימנעות מצעדים סותרים
4. שילוב הקהילות השונות במציאת פתרונות
5. תנו אפשרות לאנשים לחיות את חייהם, תוך הפחתה בסיכון