מפוטרים סדרתיים

במהלך החודשים האחרונים פגשתי לא מעט מפוטרי קורונה שחלק לא מבוטל מהם פוטרו ללא כל קשר למגפה. המפוטרים הללו הוחלפו בבעלי מקצוע איכותיים/מנוסים יותר, מהלך שהוא נפוץ מאד בכל משבר כלכלי (חברות מנצלות את מהלכי הפיטורים ההמוניים במשק להשבחת כוח אדם, ובמחיר טוב יותר).

אישיותי או מקצועי?

אבל בין המפוטרים שלא על רקע המגיפה ישנם גם המפוטרים הסדרתיים - עובדים שזהו להם מהלך הפיטורים השלישי לפחות - חלקם אנשי מקצוע מצוינים בעלי השכלה משובחת, שמאבדים את מקום עבודתם פעם אחר פעם למרות יכולות גבוהות.

מה המשותף למפוטרים סדרתיים? שני דברים עיקריים: הראשון - רובם ככולם פוטרו לא מסיבות מקצועיות אלא עקב אישיות/התנהלות בעייתית. השני - כמעט כולם תולים את הפיטורים בגורמים חיצוניים הקשורים לארגון ולסביבתו, או שהם אינם יודעים להסביר מדוע פוטרו.

למה כל כך חשוב להבין את הסיבות לפיטורים? כי מי שפוטר פעמיים-שלש ומעלה, סיכוי לא מבוטל שיפוטר גם ממקום העבודה הבא, שכן ההסתברות שאדם יאבד מספר מקומות עבודה רק בשל גורמים חיצוניים שואפת לאפס. קרוב לוודאי שהבעיה היא בו, וכי היא תתעורר גם אצל המעסיק הבא, אלא אם הסדרתי יזהה אותה ויטפל בה. רק שזה הרבה יותר מסובך ממה שנדמה, כיוון שבניגוד לחולשות מקצועיות, שיפור בהיבטים אישיותיים/התנהגותיים הוא מאד קשה, והתוצאות מינוריות, אם בכלל.

לדוגמה מנהלת מהטובות בארץ בתחומה, בעלת שני תארים בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית, שעבדה ב 4 ארגונים מהמובילים בישראל ופוטרה מכולם. למרות יכולות מקצועיות יוצאות דופן, השקעה רבה והישגים מרשימים בכל תפקיד אותו מילאה, מעסיקים לא היו מוכנים לשלם את מחירי אישיותה. לקח להם זמן אבל בסוף הם הבינו שהיא אדם רעיל, אישיות מניפולטיבית שיוצרת אינטריגות, מסכסכת, פוגעת, מתעמרת, "מזהמת" את סביבת העבודה והם נאלצו להיפרד ממנה לשלום.

כצפוי, מבחינתה הבעיה היא אצלם ולא אצלה, כשבכל ארגון היא יודעת להצביע בדיוק על האשם, כלל לא מודעת לבעייתיות בהתנהלותה, למרות הפידבקים הדומים להפליא שקבלה בשיחות משוב בארגונים השונים.

עצמאי או סבלני?

מה עושים? רוב המפוטרים הסדרתיים ימשיכו להתגלגל מארגון לארגון, יצברו עוד ועוד תסכולים על מעסיקים שלא השכילו להעריך את יכולותיהם, ועם הזמן יאלצו להתפשר על גודל ואיכות הארגונים המעסיקים (ערך השוק ילך וישחק וארגונים איכותיים יחדלו מתישהו להעסיק אותם), על התפקידים ועל השכר.

במקרה של המנהלת הנ"ל פתרון אפשרי הוא פניה למסלול עצמאי, למשל כיועצת, קונסטלציה תעסוקתית שתאפשר בולטות רבה ליכולות המקצועיות המשובחות שלה, לידע ולניסיון שצברה בארגונים מובילים, עם הרבה פחות נקודות חיכוך ואיתגור ההיבטים האישיותיים. אבל הפתרון הטוב ביותר הוא חיפוש סביבה תעסוקתית טולרנטית יותר לחולשות שלה - וזה בדיוק מה שעשתה. היא התברגה לתפקיד בכיר בגוף ממשלתי מהידועים לשמצה בתרבותו הארגונית, ושם היא פורחת כבר מספר שנים, לשביעות רצונה ורצונם. הארגון זכה בבעלת מקצוע משובחת שמביאה איתה ידע וניסיון מהארגונים המובילים במשק, והיא זכתה בסביבה שלא רגישה לחולשותיה ומספקת לה אופק תעסוקתי ואפשרויות קידום.

ואכן, הפתרון הטוב ביותר עבור מרבית המפוטרים הסדרתיים, בפרט אלה שאינם בנויים להיות עצמאיים (או שאין להם יתרון יחסי עליו הם יכולים לבנות עסק), הוא מציאת ארגונים יותר סובלניים לחולשות שלהם. כמובן שבמקביל עליהם לעשות כל מאמץ למזער את ההתנהלות הבעייתית, אם כי זה לבדו בדרך כלל לא מספיק, למשל עבור מפוטרים סדרתיים על רקע של חוסר מוטיבציה, שלא לומר עצלות. עובדים שכאלה עדיף שיחפשו ארגונים פחות תובעניים במגזר העסקי, או לחלופין תפקידים במגזר הציבורי, אחרת סיכוי גדול שיפוטרו שוב ושוב.

נורת אזהרה

ולמי שיש ספק לגבי הסיבה העיקרית לפיטורים סדרתיים, שיחפש בסביבתו הקרובה עובדים המועסקים לאורך זמן למרות כישורים בינוניים ומטה. סיכוי גדול שימצא אנשים בעלי אישיות חיובית ומוטיבציה גבוהה שעושים כל מאמץ להצליח, לכן הארגון מקפיד לשמר אותם ובצדק. כמעט תמיד יימצא תפקיד שיתאים ליכולות המקצועיות הצנועות שלהם, זאת בניגוד לבעלי יכולות מצוינות שאישיותם בעייתית/הרסנית לארגון.

לסיכום, ההמלצה הגורפת למי שפוטר יותר מפעם אחת, מיד עם הפיטורים השניים להפנים שנדלקה נורת אזהרה הקוראת לעשות כל מאמץ לפיענוח הסיבות האמיתיות בשני המקרים. סיכוי גדול שכעת אלו הם פיטורי קורונה, אבל למרות זאת לא כדאי להתלות במגפה, ולו מהחשש שאתם עתידים להתגלות כסדרתיים. חג שמח.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה