אין צורך להיכנס לפאניקה: השמש תשוב ותזרח על כלכלת ישראל

מצבה הכלכלי של מדינת ישראל מצוי בהידרדרות חדה בחודשים האחרונים, כפועל יוצא ממשבר הקורונה. ואולם המרחק מהידרדרות חדה ועד לקטסטרופה פיננסית המאיימת על המפעל הציוני, הוא מרחק רב.

דווקא בשעה של קיטוב חברתי גדל והולך ושעה לאומית קשה בשלל תחומי החיים, חייבים למנוע פאניקה מוגזמת באשר לעתידה הכלכלי של מדינת ישראל ולהציג את המדדים הכלכליים החזויים שלה בקונטקסט גלובלי השוואתי.

הבהלה הכלכלית בציבור בתורה פוגמת עוד יותר בביטחון הצרכנים ובצריכה הפרטית ומגבירה את הפגיעה בכלכלה. זאת, עוד לפני שהזכרתי את הפגיעה במורל הלאומי, השפוף גם כך.

הגירעון השנה צפוי לעמוד על 13%-15% תוצר, ואילו בשנת 2021 הוא צפוי לעמוד על 9%-10%, וזאת בהנחה כי 2021 אינה מזמנת לנו סגרים נוספים. החוב הלאומי של מדינת ישראל, שבסוף 2019, ערב משבר הקורונה, הסתכם בכ-843 מיליארד שקל והיווה כ-60% מהתוצר הלאומי - עתיד לזנק כבר בסוף השנה הקרובה למרחק נגיעה מ-80% חוב תוצר, ולהמשיך ולטפס ל-100%-90% תוצר עד לתום שנת 2023.

נתון מפתח: שיעור הוצאות הריבית מהתקציב

איש לא מסוגל לחזות כמה סבבים נוספים של סגרים והשבתות משקיות כפועל יוצא מהקורונה נחווה בשנים הקרובות. ואולם, בהנחה ש-2021 תהיה השנה האחרונה של המשבר הבריאותי, אזי השמים לא ייפלו על ראשינו.

נזכיר כי בשנת 2002 עמדו תשלומי הריבית של הממשלה על כ-8.6% מהתוצר, ואילו ב-2019 היוותה הריבית על החוב הממשלתי כ-2.1% תוצר בלבד ו-7.9% מהתקציב השנתי.

רק לפני שש שנים, ב-2014, עמד שיעור הוצאות הריבית על החוב הממשלתי על 2.8% מהתוצר והיווה כ-10.9% מהתקציב השנתי - כך שלמדינה יש גמישות ניכרת להתמודד עם גידול בהוצאות הריבית בתקציבה, כל עוד שבימי שגרה תתנהל באחריות תקציבית.

שיעור הוצאות הריבית מהתקציב הוא נתון מפתח, שכן הוא מלמד על אובדן מקורות תקציביים הפוגמים באיכות חיינו לטובת החזר חובות. ההצלחה הגדולה של ממשלות ישראל בהקטנת יחס חוב-תוצר פינתה מקורות תקציביים מתשלום ריביות מנופחות לתקציבי המשרדים.

עלות גיוס החוב הממוצעת של ממשלת ישראל מצויה בשפל היסטורי למרות המשבר הכלכלי הכבד, ולכן מיחזור החוב בעולם הריבית הקיים צפוי להפחית את מחיר החוב המשוקלל, שחלקו הגדול גויס בריביות גבוהות יותר.

נקודה מהותית נוספת בחוסנה היחסי של מדינת ישראל היא העובדה שנכון לסוף 2019 רק 7.8% מהחוב הלאומי הוא חוב חיצוני, והיתרה היא חוב פנימי לאזרחי ישראל. מדובר באוכלוסייה צעירה וצומחת, המהווה קונה טבעי לחוב ממשלתי מקומי. עובדה זו מקטינה את החשש מזעזועים קשים כפועל יוצא מהצורך לפרוע חובות גדולים במטבע חוץ.

בדיון המבהיל על המיליארדים שמפזרת המדינה כדי להתמודד עם משבר הקורונה, חובה להציג נתונים פיסקאליים רלוונטים ממדינות בנות השוואה, ולא להסתפק בנתונים גולמיים המגדילים את הבהלה בציבור.

בחינה של יחס חוב תוצר הממוצע החזוי לשנת 2020 ולשנת 2021 במדינות G-20, מלמדת כי המציאות הפיסקאלית החזויה של ישראל אינה חריגה, שכן יחס חוב-תוצר במדינות אלה צפוי לטפס כבר השנה מ-90.4% תוצר ל-111.2% תוצר, ולהמשיך ולטפס ל-113.4% תוצר בשנה הבאה. שקלול תוכניות התמיכה התקציבית עם רמות החוב-תוצר ערב המשבר מלמד כי מדינת ישראל צפויה לשמור על מיצובה הפיסקאלי היחסי ביחס למדינות ההשוואה.

מרבית המדינות המפותחות סוחבות על גבן רמות חוב גבוהות מאוד ביחס לתוצר, אבל במקרה זה צרת רבים היא לא בהכרח נחמת טיפשים, שכן היא מבטיחה את המעורבות של הבנקים המרכזיים בוויסות תשואות החוב באמצעות שלל תוכניות מוניטריות - ומגבירה את הנכונות של המשקיעים לממן את המדינה בריביות נמוכות לטווחים ארוכים.

אם צוותי התכנון של המדינה יגבשו תוכניות כלכליות מסיביות לעידוד הצמיחה ליום שאחרי המשבר, שייגמר יום אחד, נוכל להאיץ את צמיחת המשק - וכך להקטין את יחס חוב-תוצר באמצעות הגדלת התוצר. יתר על כן, לא ברור כי הכרחי לחזור לרמות יחס חוב-תוצר ערב המשבר ביום שאחרי הקורונה, ולפיכך די יהיה לחזור לתוואי של אחריות פיסקאלית וגירעון יורד.

המפתח לעתיד כלכלי משופר מתחיל בגיבוש תוכניות כלכליות רב-שנתיות כבר כיום, ולשם כך צריך לגבש תקציב באופן מיידי ולשקם את המשילות הקורסת. היעדר המשילות והפילוג החברתי המתרחב הם האיומים המרכזיים על כלכלת ישראל, ולא עוד כמה אחוזי חוב-תוצר. 

הכותב הוא יועץ כלכלי, דירקטור וחבר ועדות השקעה בגופים מוסדיים. כותב הטור עשוי להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.