רקע: בבית משותף בבני ברק יש חצר השייכת לבניין. לפני כמה שנים ביקשו הבעלים של אחת הדירות מבעלת דירה נוספת להציב מחסן בחצר. השכנה הסכימה, ובעלי הדירה התחייבו והצהירו כי הצבת המחסן היא זמנית וכי אין להם זכות שימוש ייחודית או זכות קניינית בשטח שבו הוצב המחסן. הם הוסיפו במקום עציצים גדולים ואף יצקו משטח בטון למחסן.
השכנה ביקשה התחייבות בכתב מבעלי הדירה המבקשים, כי אין להם זכות קניין יחודית בחצר הבית. בעלי הדירה טענו כי הצבת המחסן נעשתה בתמורה לגינון שהתקינו מעל גרם המדרגות החיצוני המוביל לדירתם. השכנה הכחישה קיומו של הסדר שכזה. בשל הסירוב לתת את המסמך המבוקש הגישה השכנה תביעה למפקחת על המקרקעין בפתח תקוה.
המפקחת על המקרקעין קיבלה את התביעה, והנתבעים חויבו לפנות את המחסן, להסיר את יציקת הבטון ולהשיב את המצב לקדמותו תוך 60 יום. עוד קבעה כי אין מדובר בשימוש סביר ורגיל ברכוש המשותף, לכן היה על השכנים המבקשים לקבל את הסכמת כל בעלי הדירות בבניין.
פגיעה מתמשכת בזכויות
מהחלטת המפקחת עלה נושא נוסף. היא קבעה כי גם אם ניתנה הסכמה של בעלת הדירה השכנה, הרי שהסכמה לשימוש ייחודי דומה למתן "רישיון במקרקעין". כל רשות שניתנה שלא בכתב ולא ניתן ללמוד על תנאיה כגון מועד סיומה, רשאי כל בעל דירה להביא לסיומה.
במקרה אחר המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה קיבלה לאחרונה תביעה של שכנה להרוס מרפסת שהצמידה הנתבעת לדירתה על אף שהתביעה הוגשה 56 שנים לאחר שהמרפסת הוקמה. נפסק כי אף ששאר בעלי הדירות שתקו והדבר מלמד על הסכמה מצידם לבנייה, עדיין מדובר במתן רישיון במקרקעין והתובעת רשאית להביא את הרישיון לסיומו בכל עת.
בפסק הדין הבהירה המפקחת, כי הסגת גבול במקרקעין היא פגיעה מתמשכת בזכויות במובן שהיא מתחדשת מדי יום ואינה מתיישנת. במקרה של הרחבת בנייה על חשבון שטח שהוצמד לכמה דירות, נדרשת הסכמת רוב בעלי הדירות וההסכמה לבנייה צריכה להיות מפורשת וברורה.
768/17 (חי’) כהן זמיר אילנה נ’ שילוביצקי זיוה
690/18 (פ"ת) אנגלברג גיזה גיטל נ’ שטרית אריק ודניאל ושטרית רחל אפרת
הכותב מתמחה במקרקעין ובדיני תיווך מקרקעין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
