העברת סמכויות לשלטון המקומי היא צעד נכון, אך כיום עשרות רשויות מקומיות לא מוכנות לשעת חירום

משבר הקורונה מעצים את החובה המוטלת על הרשויות המקומית לפעול כדי לשפר את מוכנותן למצבי החירום השונים. צורך חיוני זה מקבל חשיבות מיוחדת גם לאור הנטייה הגוברת של הממשלה להעביר את הטיפול במשבר לשלטון המקומי. ברקע קיים החשש שצעד זה יוביל להעברת האחריות גם לטיפול במצבי חירום אחרים מתוך לחץ ומבלי שיינתן מענה לפערים.

להעברת האחריות לשלטון המקומי משמעויות כבדות משקל בתחום החברתי, הכלכלי והמוניציפלי, המחייבות בחינה ומענה. בדיקת הכשלים בניהול המשבר, שהופכת לבלתי נמנעת, עלולה להוביל להחלטה מתוך לחץ ורצון להעביר את האחריות לרשויות המקומיות - על משקל האימרה: "על כתפיו של מי נמצא הקוף?".

חוסר הבהירות הקיימת כיום בתחומי האחריות והסמכות במצבי חירום מהווה את אחד הגורמים לכשלים במישור המקומי והארצי. היא גורמת גם לתחושה מדומה אצל חלק מהרשויות שהאחריות לא מונחת על כתפיהן. כתוצאה מכך, יש שלא מתייחסים ברצינות הנדרשת לחובתם החוקית והמוסרית לעשות כל שניתן כדי שהרשויות המקומיות תהיינה ערוכות למצבי חירום.

הניסיון מלמד כי במצב חירום ראש הרשות המקומית נדרש לקבל החלטות בתנאים קשים של חוסר ודאות, מחסור במשאבים, כוח אדם, מידע ועוד. עליו להתמודד גם עם נושאים חדשים המעוררים דילמות חוקיות, מקצועיות ואתיות קשות ובלתי צפויות. לעיתים גם עם תחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים אישי וציבורי.

לשם המחשה אציין התרשמות אישית מביקור בצ'ילה במסגרת משלחת ממשלתית בה השתתפתי לאחר רעידת אדמה שפקדה את המדינה. אחד מראשי העיר תיאר את הכאוס וחוסר האונים אל מול מצוק תושבים רבים שזעקו לעזרה. חוסר במשאבים כדי לטפל במתים, מענה לפצועים, לחסרי קורת גג, תשתיות שנהרסו, חוסר מים לשתייה והפסקות חשמל ותקשורת במשך ימים רבים.

כדי שרשות מקומית תהיה ערוכה במידה סבירה לחירום עליה לוודא שיש ביכולתה לתת מענה ל"תרחיש ייחוס" שנקבע לה. במסגרת זו, עליה להבטיח את המשאבים הנדרשים, להכין תוכניות פעולה למצבים השונים, להקנות ידע מקצועי לנבחרי הציבור ולעובדים, לתת מענה לאוכלוסיות מוחלשות, הסברה לתושבים ולהתנהל נכון מול משרדי הממשלה וגופי הביטחון וההצלה.

למרות שלא ניתן לצפות את היקף הנזקים שייגרמו כתוצאה ממלחמה או אסונות טבע, נודעת חשיבות רבה לקיומו של "תרחיש ייחוס" המהווה את הבסיס להיערכות. הנתונים מלמדים על פערים משמעותיים ברשויות מקומיות רבות, וגם על "תרחישי ייחוס" שאינם משקפים נאמנה את האתגרים שהרשות המקומית תידרש להתמודד איתם.

בחינה השוואתית מלמדת כי בשני העשורים האחרונים חל שיפור חשוב במוכנותן של הרשויות המקומיות לחירום. אלא שעדיין הפערים רבים ועשרות רשויות מקומית אינן ערוכות גם לא לתרחישי הייחוס המקלים. הבעיה חמורה במיוחד במקרים בהם בקרב נבחרי ציבור ונושאי משרות האמונים על הנושא קיימת חוסר הבנה ומודעות לאחריותם להשלכות הנובעות מכך.

למרות ההבדלים הגדולים בין הרשויות המקומיות והממצאים המצביעים על חוסר מוכנותן של עשרות מהן, גוברת הנטייה של הממשלה וגורמי הביטחון לחזור ולהדגיש את אחריותן במצבי חירום. ביטוי לכך ניתן למצוא גם בשימוש שהם נוהגים לעשות במונח: "הרשות המקומית היא לבנת היסוד בחירום", שכל אחד יכול לפרש באופן שונה.

ההשלכות ההרסניות שעלולות לנבוע מחוסר מוכנותן של הרשויות המקומיות לחירום זועקות, ומחייבות נקיטת צעדים דחופים כדי לצמצם ככול שניתן את הפערים. מדובר בצורך קיומי לאור המציאות בה ישראל נאלצת להמשיך ולהתמודד עם אתגרים קשים ומורכבים המסכנים את קיומה.

משבר הקורונה שממשיך לזרוע הרס רב מציף כשלים המחייבים מענה דחוף. במרכזם הסרת חוסר הבהירות בנוגע לתחומי הסמכות והאחריות בין השלטון המרכזי למקומי, והקצאת המשאבים הדרושים למוכנות הרשויות המקומיות לחירום. פעולות אלו יאפשרו להעביר את הטיפול במצבי חירום לרשויות המקומיות ולשפר את יכולת ההתמודדות של החברה והמדינה עם המשבר הנוכחי ומשברים הצפויים בעתיד.

לסיכום, הניסיון מלמד כי כל השקעה כספית בשיפור המוכנות למצבי חירום מהווה אחוז קטן מההוצאות הכרוכות בטיפול בנזקים בגוף וברכוש שהיא תמנע. זאת נוסף לחובה החוקית והמוסרית המוטלת על המדינה לעשות כל הניתן כדי להבטיח את שלומו וביטחונו של הציבור. על זה נאמר, "יפה שעה אחת קודם". 

הכותב הוא מנכ"ל משרד הפנים לשעבר