החברה הערבית בישראל מציגה: כך מנצחים את הקורונה תוך שבועות בודדים

הנתונים לא משקרים - החברה הערבית הצליחה להוריד את שיעורי ההידבקות בקרבה באופן דרמטי, בתוך שבועות ספורים. ביחד עם החברה החרדית, החברה הערבית הובילה בחודשים אוגוסט וספטמבר את טבלאות ההידבקות, והגל הנוכחי בניגוד לקודם גם את נתוני התחלואה הקשה והמוות מהקורונה. ד"ר ח’תאם חוסיין, מנהלת מחלקות הקורונה בבית החולים רמב"ם בחיפה, דיווחה בתחילת ספטמבר בייאוש כי בקרב החולים קשה מספרם של החולים בחברה הערבית מגיע לכ-60% וממוצע הגיל ירד שלהם ירד מאוד. לא פחות מ-30 רשויות וערים ערביות הוגדרו אדומות, ושיעור הנדבקים בחברה הערבית מקרב הנדבקים החדשים בישראל הגיע ל-30%.

● חתונה ערבית אחת עם קורונה והכול יתמוטט | ד"ר יוסף משהראוי, דעה

הרשויות הבינו, באיחור רב, את הצורך הדחוף בטיפול במוקדים בחברה הערבית. איימן סיף, שהיה ראש הרשות לפיתוח בחברה הערבית, קיבל את תפקיד ממונה הקורונה בקבוצת האוכלוסייה הזו, ומשרד הביטחון ופיקוד העורף במקביל החלו להפעיל את תוכנית הסיוע המיוחדת "בני חייל" ברבים מהישובים בחברה הערבית.

היום יש "רק" ארבע עד שבע רשויות אדומות בחברה הערבית (משתנה מדי יום), ורוב הערים הגדולות יצאו מזה, והן ירוקות או על סף הירוק. שיעור הנדבקים בערים אלה מכלל הנדבקים ירד ל-10%, פחות ממחצית ממשקלם באוכלוסייה, העומד על 22%.

סיף אומר כי סיבה אחת חשובה היא הטלת הסגר. בחברה הערבית זה החל מוקדם יותר, סגר לילי שנועד לעצור את החתונות, וסגירה של מערכת החינוך בכל הרשויות האדומות. בניגוד לחברה החרדית, כאן האיסור הזה התקיים במלואו. בכלל הניגוד בין החברה הערבית לחלקים בחברה החרדית בולט לעין. היחס של ההנהגה הדתית הוא הבולט ביותר. האימאמים, ראשי הדת, פרסמו כבר בתחילת המגפה פתווה - פסק הלכה הקובע כי יש להיענות להגבלות שנקבעו, לרבות אלה על התפילות. המסגדים נסגרו במהלך הסגרים, וגם כשהיה מותר, לפי הפתווה מסגד שפעל בניגוד לנהלים, נסגר מיידית.

לא חיכו לממשלה

השבוע נפגשו בכפר קאסם עשרות אימאמים עם פרויקטור הקורונה פרופ’ רוני גמזו ועם איימן סיף, וסוכם על פרסום עוד קריאות לציבור, פסקי הלכה והנחיות מצד ראשי הדת, כדי להביא לשימור ההישג ולמנוע התפרצות מחודשת. לפי אחד מהאימאמים שהשתתפו, גמזו היה נרגש ובין השאר אמר שם: "אם כל מנהיגי הדת בישראל היו נוהגים כמותכם מצבנו היה טוב בהרבה". לדברי אותו אימאם מדובר בחובה אסלאמית מקודשת לשמירה על חיי אדם, הקודמת למצוות התפילה והפולחן האחרות, שאת רובן ניתן לקיים גם ביחידות.

סיף אומר כי האימאמים לא חיכו לממשלה ולהנחיות מלמעלה והתגייסו לכך ביוזמות עצמיות של צמצום התקהלויות, קריאות לשמירה על ההנחיות ובעיקר בסוגיית החתונות, גם אם לכך הייתה הצלחה חלקית בלבד. "גם אם הצליחו האימאמים וראשי הציבור למנוע חלק מהחתונות, מספיק חתונה אחת להדביק כפרים ושכונות שלמות - כפי שאכן קרה".

פרידה ג’אבר, העורכת הראשית של אתר החדשות הפופולרי בערבית "פאנט", אומרת כי הממשלה הגיבה מאוחר מאוד לאזהרות על הסכנות שבחתונות הקיץ בחברה הערבית. רופאים קהילתיים ומחוזיים בחברה הערבית העבירו אזהרות למשרד הבריאות וגורמי אכיפה החל מחודש יוני. היא עצמה שלחה מכתב אזהרה למשרד הבריאות על סמך עדויות ופניות של רופאים שהגיעו אליה, אבל ההיענות הייתה דלה. רק לאחר שנתוני ההידבקות היו כבר גבוהים מאוד, תוגברו פעולות ההסברה והאכיפה. רק שבועות לאחר שראשי הרשויות ואישי ציבור מהחברה הערבית זעקו לעזרה, החלה המנגנון הממשלתי לפעול בצורה יעילה. ג’אבר אומרת כי הדבר, יחד עם צורת קבלת ההחלטות בממשלה, יצרו חוסר אמון רב, הדעה הרווחת היא כי ההחלטות הן פוליטיות בעליל ומושפעות מקבוצות לחץ. על רקע זה נראית ההצלחה כעת כהישג של ממש.

סיף אומר כי חלק חשוב היה גם הגברת האכיפה על ידי המשטרה, ופרסומם של כמה מקרי פיזור חתונות וקנסות, כפי שהיה בתמרה למשל, וזה סייע להרתיע את מתכנני החתונות.

גורם נוסף היה מספר הנפטרים והחולים קשה בחברה הערבית, שגדל באופן ניכר לעומת הגל הראשון. "אנשים פתאום קיבלו הודעות על בני משפחתם שנפטרו או מאושפזים, כל שכונה או חמולה ספגה אבידות", אומר סיף.

אין הדבקה במסגדים

זרוע עיקרית שזוכה למחמאות רבות במאבק היא ראשי הרשויות. אחד מהם הוא עאדל בדיר, ראש עיריית כפר קאסם, שהייתה עיר אדומה כהה בספטמבר וכעת מסתובבת על הגבול בין צהוב לירוק. בשיחה עם "גלובס" הוא אומר כי הסוד הוא הקמת צוותים מקצועיים בתוך הרשויות, גיוס גורמי סיוע כמו משרד הביטחון, פיקוד העורף, מטה הקורונה של גמזו והמשטרה, ובעיקר שיתוף הפעולה של התושבים. אלה שלא ששו להיענות להגבלות הממשלה, נשמעים טוב בהרבה לרשות המקומית הנבחרת.
האמון המקומי הזה הושג בין השאר על ידי דוגמה אישית. בדיר וכל חברי המועצה, ובעקבותיהם גם אימאמים, רופאים ואישי ציבור אחרים, פרסמו כבר בתחילת הקיץ התחייבויות פומביות להישמע להנחיות ולא להשתתף באירועים כמו חתונות אף אם מדובר בקרובי משפחותיהם.

ועם כל אלה, המהלך המרשים ביותר הוא זה של קטיעת שרשראות ההדבקה והוא מוכיח את היתרון העצום של גוף מקומי יעיל כמו רשות מקומית על פני מהלך ארצי. לפי בדיר, תהליך הקטיעה אורך שעתיים בלבד מרגע קבלת ההודעה על חולה מאומת. עובדי הרווחה והצוות המקצועי של העירייה היושבים במוקד הרפואי, מאתרים בחקירה מעמיקה את המגעים של הנדבק, מגיעים אליהם ומעבירים את הנחיות הכניסה לבידוד. בעניין החתונות הוא אומר כי המאבק קשה וכי הנשק העיקרי הוא "הסברה הסברה הסברה" - לדבריו האימאמים עשו עבודת קודש, ומימשו הלכה למעשה את האימרה שהיא ציווי דתי, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. התוצאה - אין הדבקה כמעט לחלוטין במסגדים, והמאבק בקיומן של החתונות ההמוניות נשא לבסוף פרי.

בדיר קורא לממשלה ולמשרד הביטחון להאריך את פעילות הסיוע של משרד הביטחון ופיקוד העורף ברשויות בחברה הערבית.

ג’אבר מזהירה כי ההצלחה הרפואית חייבת להיות מגובה בסיוע כלכלי, שכן הפגיעה במגזר הפרטי אנושה. "אנחנו מעלים כל יום לשידור בעלי עסקים גדולים כקטנים וכולם כולם מדברים על קריסה, על חובות שאי אפשר לשלם ועל צורך דחוף בסיוע ממשלתי. הם לא יוכלו לעמוד בהמשך הסגר. המצב הכלכלי נראה מייאש".