היועמ"ש חש שתפרו לו תיק? לא ראוי לטאטא זאת מתחת לשולחן

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה לשעבר שי ניצן קיבלו ביום שלישי בערב שיעור מאלף. נושא השיעור: הזכות לפרטיות. לפני שנה ותשעה חודשים הכשיר פרקליט המדינה ניצן פריצה לטלפונים הניידים של אפי נוה, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין. האחראים לפריצה ולחיטוט בכל חומרי הטלפונים קיבלו הבטחה לחסינות ולא הועמדו לדין. הם הודו בעדותם במשטרה כי כלל לא ידעו מה יימצא בחומרים לפני שפרצו וחיטטו בחומרים. חיש מהר החלו לדלוף חומרים מתוך הטלפונים. אפי נוה הגיש באמצעות עורכי דינו שלל תלונות למשטרה ולפרקליטות, שלא הניבו שום פרי. נוה הראה באותות ובמופתים את ביצוע העבירות הפליליות, את הפרת צווי איסור הפרסום, אך זעקותיו נפלו על אוזניים ערלות.

כאשר שי ניצן הכשיר את הפריצה לטלפונים של נוה, הוא ידע שאין לו שיחות רגישות עימו. הוא חשב שהפגיעה האנושה בפרטיות מוצדקת לאור החשדות נגד נוה. למרבה האירוניה, כעת שי ניצן הבין, בשיחות בין מנדלבליט לנוה שנחשפו ב"חדשות 12", מה המשמעות של הפגיעה בפרטיות ומה המשמעות של הדלפת שיחות פרטיות כשאין לך בפני מי להתלונן.

בכירי מערכת אכיפת החוק שהתעלמו מהפגיעה החוזרת ונשנית בפרטיות, חיים מאז השידור בפחד: מי יודע אם אנחנו לא הבאים בתור? אני מלווה את פרשת נוה-שטייף מיום פריצתה. בתחילה אף אחד מתוך המערכת לא הבין את הביקורת שלי על הצעדים שנקטה מערכת אכיפת החוק. היום, תרשו לי להניח, הביקורת פתאום מובנית הרבה יותר.

אם למנדלבליט מותר, גם לאחרים מותר

השאלה אם ניצן תפר לאביחי מנדלבליט תיק היא שאלה נכבדה, אבל היא לא השאלה הכי מעניינת בסיפור הזה. מנדלבליט עצמו טען, כמשיח לפי תומו ובשיחה פרטית שהוא לא דמיין שתצא החוצה, כי פרקליט המדינה ניצן והמשנה ליועמ"ש דינה זילבר "תופרים אותו" בכך שמשאירים את עילת סגירת התיק בעניינו ריקה.

לפני כשנה וחצי פרסמתי שמנדלבליט ב-2015 טען כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין תופר לו תיק כדי למנוע את מינויו לתפקיד לאחר פרישתו של וינשטיין. בהמשך, בנאומים ובהצהרות פומביות, שלל מנדלבליט מכול וכול את הטענה שהפרקליטות תופרת תיקים. כאשר נתניהו העלה את הטענה הזו, מנדלבליט התקומם וקבע נחרצות כי מדובר בטענת הבל. אז לאיזה אביחי מנדלבליט הציבור בבית צריך להאמין: לאביחי מנדלבליט של השנים 2016-2014 או שמא לאביחי מנדלבליט של 2020-2017? בהנחה שאדם לא משנה את דעתו מן הקצה אל הקצה, השאלה למעשה צריכה להישאל קצת אחרת: מה חושב אביחי מנדלבליט באמת על הנאומים של מנדלבליט אביחי? 

זה כמובן יפה שאדם מוכן לשים מאחוריו משקעים אישיים. אבל אם מנדלבליט באמת האמין שתפרו לו תיק - זה לא משקע אישי, וזה לא משהו שאפשר לטאטא מתחת לשולחן למען שלום הממלכה. השרה מירי רגב אמרה בעבר ליעקב ברדוגו ב"גלי צה"ל" משפט ביזארי. לדבריה, מותר לשקר למען אחדות הליכוד. המסר היוצא מהתנהלות מנדלבליט היא שמותר לטאטא מתחת לשולחן למען אחדות צלאח א-דין. כך פעל מול שי ניצן ודינה זילבר וכך הוא פעל מול דן אלדד וכך פעל מול גורמים נוספים.

מילא שמנדלבליט מטאטא מתחת לשולחן למען אחדות צלאח א-דין, אבל איך הוא יכול לדחות מכול וכלו טענות של אחרים שאומרים בדיוק אבל בדיוק את אותן הטענות שהוא עצמו העלה? ההבדל היחיד הוא שמנדלבליט אמר את הדברים בשיחות פרטיות ובכתבי טענות, ואילו הגורמים האחרים אומרים את הדברים בפומבי. מבחינה מהותית, אין הבדל. אז אם למנדלבליט היה מותר, גם לאחרים מותר. ואם מנדלבליט לא סבור שהוא אמר דברי הבל, אל לו לקבוע שטענות נתניהו הן טענות הבל.

ולבסוף נקודה מעניינת שדורשת מחשבה. ליועץ המשפטי לממשלה ברור שאת השיחות האישיות שלו צריך לפרש מתוך הבנה שזו שיחה משוחררת ובעידנא דריתחא, ושלא לכל מה שהוא אומר יש המשמעויות המילוליות שלו כאילו שמדובר במסמך משפטי מחייב. לא באמת "מחזיק בגרון" ולא באמת "תופרים אותי". דיבור חופשי בין חברים. לגיטימי. אבל אם שאול אלוביץ' אומר ״הגדול מתאבד בשבילי״, האם טענתו שמדובר בשיח פתוח וחברי בין חברים תתקבל או שמא במקרה שלו בטוח שיש כוונת שוחד מאחורי זה? אני לא מבקש לקבוע שאלוביץ' לא ניהל מערכת יחסים שוחדית עם נתניהו, או שאין ראיות נוספות לכוונה הפלילית של אלוביץ'. אני גם לא מבקש להפסיק להתייחס ברצינות למילים שנאמרות בשיחות אישיות וחבריות, אבל טוב יהיה לקחת גם אותן בקורטוב של זהירות והסתייגות.