היום שאחרי המשבר: בקרן המטבע כבר לא מדברים על צנע וקיצוצים

אם למישהו היה ספק, ההשפעות של משבר הקורונה יישארו איתנו עוד הרבה זמן. את המסר הזה בוחרת קרן המטבע להדגיש כבר בכותרת של התחזית הכלכלית העולמית שפירסמה השבוע. "טיפוס ממושך וקשה", כך הכתירו אנשי הקרן את הפרסום החצי שנתי שלהם.

המספרים נראים לא משהו. השנה, לפי הערכות קרן המטבע, התוצר בכלכלות המפותחות אמור להתכווץ ב-5.8%, ובשנה הבאה לחזור לצמיחה מהירה יחסית של 3.9% - נתון יפה אבל כזה שלא מדביק את מלוא הפער. בישראל המשבר השנה יהיה מעט יותר חמור - התוצר יקטן ב-5.9%, אבל בשנה הבאה הצמיחה כאן אמורה להיות מהירה יותר, ולעמוד על 4.9%. ובטווח בינוני של חמש שנים ישראל, שהיא כלכלה צעירה ודינמית יותר, אמורה לחזור לצמיחה מהירה יותר (4%), לעומת כלל הכלכלות המפותחות (1.7%).

מה שברור הוא שהכלכלה העולמית מצויה בעיצומן של שנתיים אבודות, לפחות. אבל יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. אנחנו במשבר כלכלי אדיר ממדים, אבל הדוח מדגיש שהיינו עלולים לראות נתונים גרועים בהרבה אם הממשלות לא היו מתערבות באופן אגרסיבי במשבר. זה מסר שמדגישה בדוח גם גיטה גופינאת, מנהלת מחלקת המחקר של הקרן. בזכות תמיכה בהכנסות משקי הבית, בתזרים המזומנים של חברות, ובתפקוד שוקי האשראי, "נמנעה חזרה על הקטסטרופה הפיננסית של 2008".

אבל במבט קדימה, אין ספק שהמשבר, כמו הנגיף עצמו, ישאיר השפעות ארוכות טווח. "צלקות", כפי שמכנה את זה הדוח. חלק מהחברות יפשטו רגל, אלה שישרדו יצטרכו להוציא יותר על סביבת עבודה בטוחה, והכלכלה בכללותה תצטרך לעבור תהליך יקר של ניוד משאבים והתאמה מחדש למציאות של אחרי המשבר, ויהיו גם עובדים שיתייאשו וייפלטו ממעגל העבודה. ואם זה לא מספיק, כלכלני הקרן מזכירים שעוד לפני משבר הקורונה היו מגמות עומק שגררו מטה את הצמיחה בהרבה מדינות, כולל השקעה נמוכה בציוד, וירידה בקצב שיפור ההון האנושי (אזורים, אגב, שבהם לישראל יש בתיאוריה פוטנציאל צמיחה לא מבוטל, כפי שכבר ציינו לא מעט מחקרים).

יכול להיות שנופתע לטובה. כלכלני הקרן מזכירים את האפשרות שיימצא חיסון, תהיה התקדמות בטיפול בקורונה, המיתון יהיה פחות חמור והממשלות יגבירו את התמיכה שלהן בכלכלה. אבל אם כבר, כך נראה, הם חוששים יותר מהתרחיש השלילי. כזה שבו יש התפרצויות חוזרות של הנגיף, מציאת החיסון מתעכבת, המתח החברתי גובר וכך גם המתיחות הבינלאומית. ובנוסף, הממשלות מפסיקות את הסיוע לכלכלה מוקדם מדי.

 גיטה גופינאת, הכלכלנית הראשית של קרן המטבע הבינלאומית צילום: AP Esteban Felix

הקרן תומכת במעורבות ממשלתית ונגד ריסון

למעשה, זה אחד הדגשים של גופינאת: כדי למנוע הידרדרות עתידית, כותבת הכלכלנית הראשית של הקרן, צריך לוודא שהממשלות לא מפסיקות את הסיוע שלהן מוקדם מדי. ובאופן כללי, אפשר למצוא בדוח שלל דגשים על חשיבות המעורבות הממשלתית, מניהול המשבר, דרך סיוע כלכלי, ועד תוכניות להשקעה ירוקה ביציאה ממנו. יש מי שמזהה כאן שינוי ענקי: "השחר עולה על עידן חדש של חשיבה כלכלית", מכריזה כותרת טור של מרטין סנדבו, הפרשן הכלכלי ב"פיננשייל טיימס". עבורו, הבשורה הגדולה בדוח היא נטישת אורח המחשבה לפיו ההתערבות של הממשלה בכלכלה תמיד מזיקה, או שלמגזר הציבור ולמגזר הפרטי יש בהכרח אינטרסים סותרים. הוא מכריז על "שובה של המדינה האקטיביסטית".

אפשר להתווכח עד כמה הדוח נושא בשורה חדשה. אולי הוא משקף את המציאות בפועל, מארצות הברית של דונלד טראמפ וגם של יריבו ג'ו ביידן ועד לאיחוד האירופי, בהם המסר של "לאומנות כלכלית" ועזרה לעובדים בארצך תופס מקום דומיננטי (לפחות ברמה ההצהרתית), לצד עיסוק גובר בהתמודדות עם שינוי האקלים. ולפחות עד כה, באמת אפשר לזהות במדינה אחרי מדינה נכונות להזרים טריליוני דולרים ואירו - אם כי בארצות הברית כבר מתחיל מאבק פוליטי סביב המשך הסיוע.

ובכל זאת, קרן המטבע היא ארגון שבעבר נודע, ולפעמים גם נודע לשמצה, בזכות תמיכתו באג'נדה של קיצוצים והפרטות, גם בעיצומם של משברים כלכלים, עם דגש על ריסון החוב הממשלתי. בשנים שאחרי המשבר הפיננסי, תחת מנהיגותה של קריסטין לגארד והכלכלן הראשי בן ארצה, אוליבייה בלנשאר, הקרן עברה שינוי הדרגתי. ועכשיו, בדוח הנוכחי אפשר לזהות קו שונה לחלוטין, ולא רק בהיבטים המדברים על חשיבות המעורבות הממשלתית, אלא גם בכל מה שנוגע לשאלה איך מממנים אותה, ומה עושים בנוגע לחובות הלאומיים שתפחו במשבר הנוכחי.

כך למשל, גופינאת מדברת על הצורך לוודא שהחוב הלאומי נשאר בנתיב בר קיימא בטווח הבינוני. איך עושים את זה? "ייתכן שממשלות יצטרכו להפוך את המסים לפרוגרסיביים יותר, ולוודא שתאגידים משלמים את חלקם ההוגן במסים - ובמקביל לבטל הוצאות בזבזניות". נכון, הדגש על התייעלות ומניעת בזבוז נותר בעינו, אבל זה כבר לא בדיוק מסר הצנע הקשוח שזוהה בעבר עם הקרן. את אותו הקו אפשר לזהות גם בדוח עצמו, שמדבר על ביטול סובסידיות ממשלתיות בזבזניות, לצד אפשרות להעלאת מסים על אנשים אמידים וכאלה שלא הושפעו מהמשבר - כולל "מיסוי על בעלי הכנסות גבוהות, נדל"ן יוקרתי, רווחי הון, ועושר". כל זה לצד מאמצים, כולל מאמצים בינלאומיים, לוודא שתאגידים, ובמיוחד ענקיות הטכנולוגיה, משלמים מסים שמשקפים את הרווחים שלהם. ולכך צריך להוסיף את העיסוק באי השוויון - כלכלני הקרן מזכירים שאוכלוסיות חלשות, נשים וצעירים נפגעו במיוחד מהמשבר, ומדברים על הצורך לתמוך בתעסוקה שלהם, ולשמור על רשת הביטחון החברתית.

יותר מזה. בראיון ל"פיננשייל טיימס" השבוע הסביר ויקטור גספר, מנהל תחום המדיניות התקציבית בקרן, שלמרות הזינוק בגירעון ובחוב בקרב הכלכלות המפותחות, ברובן אין צורך לנקוט במדיניות של ריסון תקציבי. הסיבה היא שבשווקים מוכנים להלוות למדינות האלה בריביות נמוכות ביותר, מה שמקזז את עלות הגידול בגירעון. ובטווח היותר ארוך, החזרה לשגרה ולנתיב הצמיחה תביא לכך שיחס החוב-תוצר יתייצב ואפילו יחל לרדת (כי המכנה, התוצר, יגדל). זה מסר שונה מאוד מהתובנה הנפוצה לפיה אחרי שלב הגידול בהוצאה הממשלתית שאנחנו רואים עכשיו יגיע בהכרח שלב הקיצוצים הכואבים.

תובנות רלוונטיות, אולי לממשלה הבאה

בפרסום נוסף של קרן המטבע, "המוניטור הפיסקאלי", כלכלני הקרן מנסים להעריך, בהסתמך על מחקרים אמפיריים, איך תשפיע השקעה ממשלתית לא צפויה על הכלכלה. לפי החישוב שלהם, השקעה ממשלתית בגודל 1% מהתוצר תביא בשנה הראשונה לגידול של 0.25%-0.5% בתוצר, אבל תוך שנתיים, במיוחד בתנאי אי ודאות, ההשפעה הרבה יותר גדולה - השקעה בגובה 1% תוצר עשויה להגדיל את התוצר ב-2%.

ומה בישראל? סנדבו, מה"פיננשייל טיימס", אולי מדבר על שובה של המדינה האקטיביסטית, אבל בינתיים, ממשלת ישראל אינה מתכנסת. דוח קרן המטבע מדבר על מעבר מושכל בין שלבים שונים, משלב ההתפרצות והסגר, דרך שלב הפתיחה מחדש ועד לשלב ההשתלטות על המגפה וההתאוששות, כשבכל אחד מהשלבים האלה יש מקום לתמיכה ממשלתית. עד כה, לא נראה שבישראל מצליחים בהכרח להשתלט על ההתפרצות. הממשלה אמנם תומכת בכלכלה, אבל לא נראה שיש תכנון מושכל קדימה. הקריאות הנשנות וחוזרות של נגיד בנק ישראל אמיר ירון, להעביר תקציב, ולהיערך לשלבים הבאים, נותרו עד כה ללא מענה.

זה לא אומר שהתובנות של קרן המטבע לא רלוונטיות לישראל - פשוט קשה לראות את הממשלה הנוכחית עושה איתן משהו. ולקינוח צריך להוסיף סייג חשוב, שמוזכר גם בדוח קרן המטבע. המסר לפיו הגידול בחוב לא צריך לגרור קיצוץ בהוצאות תקף למדינות שהשווקים מוכנים להלוות להן בזול. עד כה, השווקים בהחלט מוכנים להלוות לישראל בריבית אפסית, למרות האזהרות שהיעדר התקציב עלול להוביל לירידה בדירוג האשראי. השאלה היא עד כמה מצב העניינים הזה יישמר אם ישראל תישאר במשבר פוליטי מתמשך.