מוסדות המדינה נחלשים והדבר עלול להוביל לקריסת הכלכלה

הדיון הציבורי סביב המשבר שבו נמצאת ישראל מתעלם מאלמנט קריטי: השפעתם של התהליכים שהגיעו לשיאם בעת הזו על כלכלת ישראל בטווח הארוך.

אחת השאלות המרכזיות במחקר הכלכלי היא מדוע מדינות שנראות דומות במשתני הבסיס שלהן (אוכלוסייה, הון, משאבי טבע ואפילו תרבות), יכולות להיות שונות כל כך בהתפתחותן הכלכלית. ב-1948, כאשר נוסדו קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, רמת החיים בשתי המדינות הייתה דומה. כיום, התוצר לנפש בצפון קוריאה מוערך בכ-4% מזה שבדרום. ארגנטינה הייתה בתחילת המאה ה-20 אחת המדינות העשירות בעולם עם תוצר לנפש דומה לזה של בריטניה. מאז, קצב הצמיחה בה היה נמוך והיא סבלה ממשברים כלכליים חוזרים ונשנים. כיום התוצר לנפש בארגנטינה הוא פחות מחצי מזה של בריטניה.

בסדרה של מחקרים פורצי דרך, הראו דרון אסמוגלו מאוניברסיטת MIT וג'יימס רובינסון מאוניברסיטת שיקגו (יחד עם שורה של כלכלנים מובילים), כי אחד הגורמים החשובים להצלחתן, ונפילתן, של אומות הוא איכות המוסדות המדיניים-כלכליים שלהן. כלומר, קיומם של הסדרים וגופי אכיפה עצמאיים וחזקים המסוגלים לרסן את הנטייה של שליטים לדאוג לאינטרסים הצרים שלהם על חשבון האינטרסים של האוכלוסייה הרחבה.

לצד קוריאה וארגנטינה, ישראל עצמה היא דוגמה טובה. אחד המפתחות להצלחתה הכלכלית של ישראל היה יכולתה לבנות דמוקרטיה דינמית שמבקרת ומענישה את מי שכשל במשימתו, ומוסדות עם שיניים המרסנים משמעותית את יכולתם של בעלי תפקידים לפעול מתוך ניגוד עניינים.

בתור כלכלנים, אנחנו ניצבים חרדים בפני תהליך שהולך וצובר תאוצה של החלשת מוסדותיה של מדינת ישראל. קשה להעריך את ההסתברות שמוסדות אלה יקרסו. אנו סבורים שהסתברות זו עדיין אינה גבוהה. אבל אם למדנו משהו מהמשבר הכלכלי האחרון, הרי זה שאסור להתעלם מאירועים בהסתברות נמוכה שהנזק שלהם, אם יתרחשו, הוא קטסטרופלי ועלול להפוך את ישראל לארגנטינה. המגמות שלהלן צריכות להערכתנו להדיר שינה מעיניו של כל מי שיש לו עניין בעתידה הכלכלי של ישראל.

המוסדות המוחלשים: מאגף התקציבים עד לתביעה הכללית

חולשת אגף התקציבים: מאז תוכנית הייצוב, אגף התקציבים הוא שומר הסף של תקציב המדינה. כיום הוא מוחלש ודעתו המקצועית לא נשמעת. וזאת לנוכח זינוק עצום בגירעון בתקציב המדינה. מדינת ישראל מתנהלת כבר חודשים רבים ללא תקציב והחלטות בסדרי גודל של מיליארדי שקלים מתקבלות ב"קופסאות" ללא ראיה כוללת. את הגירעון הזה מישהו יצטרך לשלם ויהיה זה אסון אם חלוקת הנטל תיקבע גם היא על פי שיקולים צרים.

חולשת מבקר המדינה: היסטורית, למוסד זה היה תפקיד חשוב בזיהוי חוסר יעילות ושחיתות -- ולא פחות מכך, בהרתעת מקבלי החלטות משימוש לא ראוי או לא נבון בכוחם. בשנים האחרונות מוסד זה איבד את יכולת ההרתעה שלו, וגם תפקידו בחשיפת כשלים נראה מינורי יותר ויותר.

עצמאות המשטרה: משטרת ישראל אמורה להתנהל כגוף סטטוטורי נקי מהשפעות פוליטיות. עם זאת, משטרת ישראל מתנהלת מזה זמן רב ללא מפכ"ל. את מפכ"ל המשטרה ממנה הממשלה בהמלצת השר לבטחון פנים. מצב כזה יוצר תלות של בכירי המשטרה בפוליטיקאים שיחליטו על קידומם. כלל ידוע אומר שקשה מאד להיות עצמאי כאשר עתידך המקצועי תלוי בכך שלא תהיה עצמאי.

עצמאות התביעה הכללית: התביעה הכללית, ומקבלי התפקידים בה באופן אישי, נמצאים תחת מתקפה שהולכת ומחריפה זה מספר שנים. ראשיה מנסים להרגיע את הציבור שהם ימשיכו לפעול בצורה מקצועית. קשה לנו לקבל תחזית ורודה זו. בימים האחרונים מוזכרת האפשרות שהתביעה הכללית תחליט שפרשת מניות המערבת את ראש הממשלה, ושנראית על פניה כנגועה בניגוד עניינים חמור, לא תיחקר כלל. כאן לא מדובר אפילו על העמדה לדין. אין דרך יפה לומר זאת: הרושם הוא שראשי התביעה הכללית והפרקליטות אחוזי פחד. ניתן כמובן להבין פחד זה ברמה האישית, אבל משמעותו הכלכלית הרסנית.

עצמאות התקשורת: מרבית גופי התקשורת בישראל כיום נמצאים תחת השפעה, אם לא שליטה ישירה, של אלה האוחזים ברסן השלטון. אך עצמאות התקשורת ידועה כאחד המנגנונים החשובים ביותר לריסון שרירות שלטונית.

חולשת עבודת המטה והמשרדים המקצועיים: בשנים האחרונות אנו עדים למקרים בהם החלטות קריטיות מתקבלות באופן ריכוזי בצורה קיצונית, ולפעמים אף על ידי מקבל החלטות אחד, תוך התעלמות מהמלצות גורמי מקצוע והסתרת ההחלטות מהנוגעים בדבר. התנהגות זו פוגעת הן בטיב קבלת ההחלטות והן באמון הציבור במוסדות השלטון. כל זה קורה על רקע אתגרים בסיסיים שילכו ויתעצמו בשנים הקרובות, ויחייבו החלטות קשות ודיון מקצועי ומפוכח. אחד הבולטים הוא תהליך שנמשך כבר עשרות שנים שבו חלק הולך וגדל באוכלוסיה חסר השכלה נאותה ועם רמת פריון נמוכה.

עצמאות בנק ישראל: בשלב זה אנחנו לא מזהים פגיעה בעצמאות בנק ישראל בקביעת המדיניות המוניטרית. יחד עם זאת, יש לזכור שהמדיניות המוניטרית בשנים האחרונות היא נוחה (מאוד) למקבלי ההחלטות בממשלה. ביום בו ייווצר מתח בין צרכי הפוליטיקאים והמדיניות המוניטרית הנאותה, גם עצמאות הבנק תעמוד במבחן.

אם המוסדות הנ"ל יקרסו, כל הנושאים שכלכלנים עוסקים בהם בימים שבשגרה -- מדיניות פיסקלית, מדיניות מוניטרית, מבנה מערכת המיסוי וההעברות, רגולציה, תחרות -- כל אלה יהפכו חסרי משמעות. וממילא גם לא תהיה שדרה מקצועית שתוכל להקשיב. 

הכותבים הם חוקרים במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים