העולם, כפי שהכרנו אותו, השתנה. בשפת החדשנות היינו אומרים "אנחנו בעיצומה של תקופת שיבוש - DISRUPTION". המנטרות המוכרות של התמודדות ברגעי משבר, בתנאי אי ודאות והצורך בכלים של עמידות וחוסן פנימי - מהדהדות כמעט בכל מקום בו אנו נמצאים, אבל התבוננות מעמיקה ואינטרוספקטיבית על האופן שבו אנחנו מנהלים ומתנהלים במשבר- מגלה שיש בכוחנו לנפץ תבניות ופרדיגמות לא מעטות האופפות את רבדי החיים של כולנו וליתר דיוק- מחשבות חדשות על חינוך, הקניית הרגלים, תרבות וכלכלה כאחד.
כדי להתחיל ממקום "בריא", עלינו להסכים להיות שפני הניסיון של עצמנו. בואו נחליט שזו שנת פיילוט. שנת הטעויות והתעיות. נצא מנקודת הנחה שלא הכל יצליח, שתהיה ביקורת נרחבת בכל דרך שלא תיבחר, ויחד עם זאת, אם הצעה אחת שנתנסה בה תצלח - דיינו.
בבסיס המחשבה הראשונית אם כן עומדת ההנחה כי חינוך, תרבות וכלכלה חד הם. ההפרדה הדיכוטומית העומדת כעת בין מורים המלמדים בפלטפורמות "זום" על פי ערכים של המאה ה-20, אמנים ויוצרים מובטלים המשוועים לעשייה והשפעה, וכלכלה העומדת במקומה - היא הטריגר למחשבות הבאות. מה תפקידו בעצם של החינוך? האם אנחנו "קונים" מידע או "מקנים" ידע? מהו "המתח" המאוזן בין למידת "חומר" לבין הקניית כלים לחשיבה ביקורתית? האם מערכת החינוך שאלה עצמה מה מטרתה העמוקה? להספיק ללמד מה "שצריך" - רשימה שלאו דווקא מתחדשת בהלימה לשינוי העולם הגלובלי, להכשיר אזרחים "צייתנים"? לתת כלים לאנשים לחשוב אחרת, גם על המערכת ממנה צמחו? משאירה לכם הקוראים לחשוב ולאמץ תשובה.
אציע כאמור שש אסטרטגיות מעולם החדשנות שיכולות להיות מצע לחשיבה אחרת באינטגרציה הנדרשת כעת יותר מתמיד בין עולם החינוך והתרבות:
1. CUSTOMIZATION - שעתוק השיעורים הפרונטליים באותה מתכונת של יחידת הוראה באורך 45 דקות נעשתה במובן מסוים ללא חשיבה ביקורתית וראוי לתת עליה את הדעת מחדש. זמן הקשב והריכוז של הדור הצעיר ( ואף המבוגר בימינו) התקצר פלאים אך אין לכך הלימה מצד בניית מערכות השיעורים. הם עדין באורך מלא של שיעור עם תכונות אחרות "של פעם" שבו הקשר הבין אישי היה נוכח ומלא תפקיד פונקציונאלי עיקרי במעלה. הרי על הקשר בין למידה איכותנית ומרכיב האינטראקציה החברתית נכתב רבות וכעת אנחנו מחוסרים ברמה המשמעותית את מרכיב ההיזון החוזר החיוני כל כך.
2. BIASSOCIATION - האם זה לא הזמן המתאים ביותר לחבר בין משרד החינוך למשרד התרבות והכלכלה? חשבו על אותם אמנים, יוצרים, במאים, שחקנים, מנצחים ונגנים מחוסרי העבודה מזה 7 חודשים. האם אין כאן הזדמנות של הכלת אסטרטגיית "הבי-אסוסיאציה" בחשיבה? אסטרטגיה עסקית הקוראת לחיבורים חדשים במערכת היוצרים מוצר או שירות חדש. דמיינו את בתי הספר מזמינים את היוצרים הללו באופן קבוע במערכת מדי שבוע כפעולה יזומה של חיבור מחודש בין משרד החינוך לתרבות וכמנוע צמיחה כלכלי. לא עוד "שעת אמן ברבעון" - אלא הזדמנות להפוך את מפגשי האמן לאלמנט חיוני וקבוע במערכת על בסיס שבועי.
3. GLOBALIZATION - באותה נשימה, בואו ניקח לא רק את אוכלוסיית האמנים או הסופרים כמנוע צמיחה לחינוך, אלא נפתח שערינו למחשבה מקורית על סיורים מקוריים שבימים אלו מתאפשרים לנו וירטואלית. כעת המוזיאונים, התיאטראות ומוסדות התרבות בארץ ובעולם מגיעים עד אלינו. עידן הדיגיטציה מעמיד אתגרים מורכבים, אבל גם הזדמנויות אדירות. איזו מתנה זו יכלה להיות אם היינו יוצרים פינה שבועית במערכת החינוך להכרות עם עולם התרבות הגלובאלי?
4. INNOVATION - מקצועות חדשים ורלוונטיים צצים חדשות לבקרים. יש לנו אולי הזדמנות לקחת 10 אחוז מהמקצועות הנלמדים ולשנות אותם בהתאמה. תארו לעצמכם- תלמיד בבית ספר יסודי הלומד שיעורי פילוסופיה, פסיכולוגיה ואתיקה, קריירה ושוק ההון? המקצוע עצמו אינו הנושא אלא הפתיחות שלנו להכנסת מודולים חדשים התואמים את ימי ה DISRUPTION העולמי. פתיחות המשפיעה באופן מודולרי לא רק על תחום החינוך אלא על התרבות והכלכלה כאחד.
5. SHARED ECONOMY - הדור הצעיר הפסיק ברובו ללכת לספריות. טוב, יש יחידי סגולה שעדין מכורים ומחליפים, אבל אצלי בבית הם לא ממש בנמצא. עכשיו התירוץ נפלא, "הספריות סגורות בסגר". נכון. אבל תארו לעצמכם ילדים המחליפים ספרים באופן דיגיטלי בין ספריות בין לאומיות? תארו לעצמכם גם חילופי "סטודנטים" וירטואליים בגיל צעיר? יש לנו הזדמנות ערכית, תרבותית וכלכלית כאחד לחבר בין בתי ספר בישראל, לייצר "שעות חניכה" לא בין תלמיד כיתה ה' לכיתה א' בבית ספרו - אלא בין מקומות נוספים ורחוקים, ולייצר שיתופי פעולה ופרויקטים כלל ארציים באופן הכי מרחיב אופקים שאינו מנוצל כלל ואינו בא עדיין ידי ביטוי ממשי. זו הזדמנות לחשוב על חינוך שיתופי במושגי כלכלה שיתופית.
6. PERSONILIZATION - תארו לעצמכם יום שבו ירכיבו כיתות לא על פי שנתונים, אלא על פי הישגים? עוד יגיע היום. מבטיחה לכם. יום שבו תלמיד ימצא עצמו בכיתה ה' עם חברים מ"השכונה" וחברים ממקומות רחוקים החולקים יחד אותם תחומי תוכן והישגים משותפים. עוד יבואו ימים שתלמיד כיתה ה' ילמד אנגלית ומתמטיקה או מוסיקה עם תלמידי כיתות ח' - כן. כי המערכת מספקת לו אפשרויות מותאמות אישית. בעולם העסקי זה כבר קיים. למעשה העולם צועד כבר עשור לעבר התאמה אישית PERSONALIZATION של מוצרים ושירותים.
נכון. יהיו כאלו שיגידו "זה לא ילך כאן" "אין לנו סיכוי" "אין לנו תקציב". אבל בקריאה שנייה ומובחנת נבין כי רוב ההצעות כאן, המגיעות מחשיבה פורצת דרך בעולם העסקי, אינן עולות כסף. הן עולות אומץ ומחשבה מקורית ותעוזה. זה יקר אבל זה שווה. רק מהפכה מחשבתית האוצרת בחובה חיבורים חדשניים בין חינוך, תרבות וכלכלה תייצר הנעה משמעותית לדור ההמשך. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לומר "אי אפשר". שר החינוך, התרבות, הכלכלה, האוצר והמשרד לשיווין חברתי, שבו יחד וצרו אינטגרציה בין המשרדים. בטלו את הדיכוטומיה שלעיתים אופפת את כולנו והביאו בשורה. כי אי אפשר לחכות יותר.
הכותבת היא מנטורית קריירה ומרצה בבית ספר אריסון למנהל עסקים בבין תחומי, הרצליה, מכללת אורט בראודה להנדסה ובאקדמיה המלכותית בלונדון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.