מבקר המדינה טועה ובגדול: תקציב המדינה חייב לכלול מנועי צמיחה שיגיעו ממימון המחקר והפיתוח

קראתי בקפידה את דוח המבקר באשר להשקעות המדינה במחקר ופיתוח, ואיני יודע אם לבכות מהשטות הזאת או לצחוק מהבורות וחוסר הידע המופגנים בו.

המבקר קובע כי ההייטק מתוקצב ביותר לעומת שאר ענפי המשק, לדוגמה האנרגיה, בתחום המחקר והפיתוח. זהו משפט שכולו חוסר הבנה מוחלט. יש בהייטק גם אנרגיה, גם מיכשור רפואי וגם תקשורת, והתקצוב מותנה בחדשנות ובסיכוי ליצירת מקומות עבודה בעלי ערך מוסף גבוה. זו השקעה שלאורך שנים הוכיחה עצמה כבעלת ערך מוסף מאד גבוה.

אם המבקר מתכוון להשקעה במו"פ בתחום האנרגיה (הפקה, הולכה, וניהול) וכן בתחום תעשיית המזון, הרי גם כאן יש חוסר הבנה מוחלט בכלכלת מו"פ. נכון שלהשקעה במו"פ בתחומים דלי מו"פ יש ערך מוסף גבוה, אבל בתחומים שבהם אנחנו משק כמעט סגור ומוגן מתחרות, כמו מזון ואנרגיה, הדרך היעילה והנכונה כלכלית לקידום טכנולוגי הינה רכישתו מאותם גורמי חו"ל ולא להמציא מחדש את הגלגל (עין ערך דנונה בשטראוס ועוד). עדיין יש לעודד השקעה במו"פ עצמי בתעשיות אלו כמייצרות יכולת ויעילות, אבל במידה הכלכלית הנכונה.

נחזור לעיקר. מדינת ישראל במשבר כלכלי חסר תקדים ברמת הפרט וברמת המקרו. מעבר לטיפול בפרט, שהוא חשוב (ולהבנתי לא מספיק יעיל אבל נמצא בסדר העדיפות הלאומי), ברמת המקרו המשבר מייצר הזדמנויות חריגות למדינת ישראל. כל העולם במשבר, ומדינות שתתפקדנה טוב יותר ותשכלנה לייצר יתרון יחסי תצאנה ברווח גדול (סין כבר אמרנו?).

ההשקעה במו"פ בישראל היא מהנמוכות ב-OECD

בניתוח המשק הישראלי, המקום היחיד בו יש לנו יתרון יחסי בתחרות העולמית זו סביבת ההייטק. כיום, מדינת ישראל כמעט ואינה משקיעה בעידוד תעשיות הטכנולוגיה. לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השקעת מדינת ישראל (מתקציב המדינה) במחקר ופיתוח היא הנמוכה ביותר במדינות ה-OECD. ה"סטארט אפ ניישן" אינה משקיעה במחקר ופיתוח ואינה משקיעה בעתידה (המדינה משתתפת בהוצאה למו"פ בשיעור של כ-10% לעומת ממוצע ה-OECD העומד על כמעט 20%). בכל מיליארדי השקלים ה"זזים" לכל כיוון, תיגבור מושכל של השתתפות המדינה תוך יצירת סדרי עדיפויות נכונים (מבחן יצירת מקומות עבודה, פריפריה, תעסוקת נשים וכו') יתן לנו אופק ליציאה נכונה מהמשבר. העובדה המאוד מקוממת היא שבמעט כסף, פחות ממה שהובטח למשל ל"תעשיית האופנה", ניתן לייצר שינוי עצום.

תקציב המדינה לשנים הקרובות עומד כעת על הפרק. עדיין לא מאוחר לבנות בתקציב את מחוללי הצמיחה האמיתיים בעלי ערך מוסף גבוה. חובה לתעדף השקעת המדינה במחקר ופיתוח וחובה לעשות זאת כהלכה, דהיינו, תוך שימת דגשים נכונים ומימון אותם מקטעי פעילות. כך, לדוגמה, אין הגיון כלכלי בהשקעה תקציבית במרכזי מו"פ של חברות רב לאומיות. אבל יש הגיון מלא בתמיכה נכונה בסטרטאפים, אותם אלה שבונים עתידנו וברגע זה סובלים מהיעדר מקורות השקעה.

לא מדובר כאן בכסף גדול. הרבה פחות מהשקעת המדינה בהסכמים קואליציוניים נטולי ערך לאומי, אבל בהשקעה נכונה ניתן יהיה לייצר שינוי גדול. 

הכותב הוא המדען הראשי לשעבר ויו"ר הקרן הסינית GIBF