בראשית המאה העשרים החלה הטכנולוגיה לככב בחיי האנושות - מכנויות שמסיעות את האנשים ממקום למקום, מפעלים שמייצרים בגדים ומזון בכמויות ובמהירות. ההתלהבות רבה אפילו מתאורת הרחובות וחלונות הראווה, ואפילו מכלי המלחמה המשוכללים החדשים. ויחד עם החיבה למכאני, המהיר והאגרסיבי אפילו, מתפתחת חיבה למנהלי הייצור, לממציאים ולמהנדסים. כל אמא רוצה שהבן שלה יגדל למהנדס (ואם לא רופא שלפחות יהיה רופא).
בעוד אנשי התנועה הטכנוקרטית בארצות הברית שאפו לחברה שנשלטת ומתארגנת על ידי מהנדסים, בחלוף השנים דווקא אנשי העסקים ובעלי המפעלים הפכו למנווטי ההתפתחות הטכנולוגית. האם זהו מודל תקין? לא, אם שואלים את תורסטן ובלן, כלכלכן אמריקאי שפעל בראשית המאה העשרים, וטען כי את אנשי העסקים מוביל אינטרס פרימיטיבי אחד: הרצון להרוויח, ואין הם רואים את ההשלכות הצדדיות. להשקפתו, השלטון צריך לעבור למהנדסים שינהלו את העולם.
מוזמנים להאזין ולעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם.
■■
ד"ר אושי שהם-קראוס הוא דוקטור לפילוסופיה של הכלכלה, עוסק בלימודי עתידים בתחום הפיננסי. לימד במשך שנים בבתי הספר לכלכלה ולמינהל עסקים במכללה למינהל. מרצה ויועץ בתחומי ה-Fintech ,Wealthtech ,Insurtech. מרצה על התפתחויות טכנולוגיות קרובות והשפעתן על סקטורים שונים בתעשייה ומדריך בשימוש בסכמות חשיבה מתחום לימודי העתידים לטובת עבודה ארגונית. ניתן להשיג את אושי באתר הבית או במייל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
