"שום מבצר לא נופל", אמרה הנשיאה אסתר חיות בדיון בעתירות שונות נגד ההסכמים הקואליציוניים. ואכן, למתבונן מן הצד, נדמה שהמבצר עודנו עומד. צריחיו במקומם, קירותיו נישאים. אך מעל למגדלי המבצר נישאת ברוח השאלה - איך נופלים מבצרים? האם באחת, בנפילה חדה וסוערת המשנה את מצבם האיתן ברגע אחד לכדי אי הריסות ואבק? האם בשאון וברעם תותח? האם בפגיעת אבני בליסטראות או בשל מכה ניצחת של איל ניגוח בשעריו?
התשובה אפורה ועגומה. לא ולא. רוב רובם של המבצרים נסדקים אט אט, נשחקים בחשכת הליל, בין אם תחת זרימתם של מים עמוקים ותעלות ביוב זורמות, בין אם בשל כרסום שיני עכבר עקשניות ביסודותיהם, בין אם בשל פגיעה איטית ומתמשכת באבני המסד והוצאתן אחת אחת לאורך זמן, כי מה כבר תעשה אבן חסרה אחת לאיתנותו של מבצר עצום? מבצרים אינם נופלים בדרך כלל באחת ובהפתעה גמורה. ברובם של המקרים זוחלת אמת פוגענית ומטרידה ומציפה את יסודותיהם ומביאה לנטייתם על צד, לשקיעת ריצפתם ולנטיית הקירות אט אט. ספי הדלת מחלידים, מתפוררים ומתיישנים. הטיח נוטה להיסדק ולהישבר, אך הבניין עומד על תילו כל אותה העת.
מבצרים, כמו צפרדעים המתחממות אל עבר מותן בסירים המורתחים בהדרגה, נופלים לאורך זמן, בתהליך סמוי מן העין, המבשיל ברגע אחד למצב בלתי הפיך. לא נלווים אליו רעשים מיוחדים, להבות אש או רסיסי מתכת ואבן או התפרצות געשית עד לסופו הבלתי נמנע. רק רמזים קטנים יעידו עליו: רעשי הכרסום, צליל המים השוחקים את היסוד, ריחות הביוב הזורם תחת היסודות. אלו אינם גלויים לכל עין ונחוצה סבלנות ורגישות לאתרם. בנפרד, אין בהם ממש, אך במצטבר ובהתמשך על פני תקופה, הם מתקבצים לכדי סימני אזהרה ברורים.
בחינה של השחיקה בעוצמתה ובאיתנותה של הדמוקרטיה הישראלית, אשר יסודותיה לא עמדו איתן מלכתחילה בהיותם יצוקים מחומרים שונים ובזמנים שונים ועל גבי קרקע געשית, אינה יכולה להתבצע באופן נקודתי ותוך בחינה נקודתית של אי תקינות כזו או אחרת. יש לבחון את מגמת הדברים, את הקשר ביניהם ואת השלכותיהם הכלליות. זה הזמן להרחיק מבט ולבחון את כל פרטי התמונה.
הדמוקרטיה הישראלית מתבשלת כבר מזה זמן בסיר המים המתחמם. הקצנת השיח הציבורי ושחיקת הנורמות השלטוניות הם תהליכים המתרחשים במקביל ומזינים זה את זה. הלהבה גדלה והיסודות נשחקים. בצל המגפה שותקו מנגנוני השלטון. החלטות אינן מתקבלות, חוקים אינם מקודמים, תקציבים אינם ניתנים ומינויים אינם מתבצעים. הזמניות וחוסר הודאות הפכו לשגרה נצחית. עקרונות כמו הגינות שלטונית ותרבות שלטונית הושלכו אל מעבר לחומת המבצר והתנפצו על סלעי המציאות שלרגליו. נותרה לנו התקווה כי שומר סף ומבוגר אחראי אחד במציאות זו, יפעל באופן ענייני ובמקרים המתאימים. זהו בית המשפט. זה תפקידו - זאת חובתו.
אלעד מן הוא היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" - לקידום חברה הוגנת, ויו"ר "העין השביעית"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
