הפשרה המפא"יניקית של כ"ץ: גם פוגעת בלקוחות הבנקים וגם בחברות כרטיסי האשראי

בעוד כשלושה חודשים, בסוף ינואר הקרוב, תיכנס לתוקף הוראה שנחקקה עוד ב-2017 בחוק שטרום ושנועדה לחזק את חברות כרטיסי האשראי על חשבון שני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים. מדובר בהוראה לצמצום מסגרות האשראי לכרטיסי אשראי בשני הבנקים הגדולים לתקופה של 3 שנים, כאשר המחוקק השאיר את מידת הקיצוץ והסייג לו לדיון עתידי בין שר האוצר, נגיד בנק ישראל וועדת הכלכלה בכנסת.

הצעד המרכזי במסגרת חקיקת שטרום היה ההפרדה של ישראכרט ושל לאומי קארד (שהפכה למקס) משני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי בהתאמה, ושקרתה אשתקד. המהלך הנוכחי אינו פרמננטי בדומה אך עדיין בעל חשיבות, גם כשהוא זמני במהותו.

שני הצדדים מאוכזבים מהפרשה

כמעט ארבע שנים עברו מאז נחקק החוק והצידוק בהותרת האפשרות לשינוי תנאי קיצוץ מסגרות האשראי לכרטיסי אשראי בפועלים ובלאומי הפך למוחשי מאוד בשל משבר הקורונה שמשנה סדרי עולם ושפוגע בסעיף ההכנסות של מאות אלפי משקי בית.

הנסיבות החדשות שימשו את הבנקים כנימוק לבקשת דחייה או להפחתת הפגיעה בהם, וזה גם מה שהוביל את שר האוצר ישראל כ"ץ לפרסם היום לאחר דיונים עם בנק ישראל שבראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, טיוטת צו שהולכת לקראת שני הבנקים. לפי הצו הנרקם יידרשו הבנקים לצמצם בשנה הראשונה "רק" 45% מהיקף המסגרות אשראי לכרטיסי אשראי בסוף 2015 ולא 50% כפי שהיו אמורים לקצץ על פי החוק המקורי, כשהרף המינימלי שייחשב לצמצום ושמתחת לו המסגרת לא תופחת הועלה מ-5,000 שקל לחודש ל-7,500 שקל. בסוף ינואר 2022 ועד סוף ינואר 2024 הצמצום יחזור, לפי שעה, למה שנקבע בחקיקה.

השר נקט בצעד זה בהתאם לקונצנזוס הציפיות ולקראת הדיון שנקבע בנושא בוועדת הכלכלה בכנסת ב-10 בנובמבר. מטרת הצו שהשר חתם עליו היא למנוע פגיעה ביכולת הפיננסית של רבים מבעלי כרטיסי האשראי שלדעתו הייתה קורית כתוצאה מיישום ללא שינוי של מה שנקבע בחקיקה המקורית, וזאת בעיצומו של משבר כלכלי חריף שנוצר בשל מגפת הקורונה ושיצר קשיים תזרימיים ניכרים למשקי בית רבים.

כמצופה מפשרה, בשני הצדדים מביעים היום אכזבה מנוסח הצו שפורסם. מצד אחד חברות כרטיסי האשראי חשות שהבטחה שניתנה להן לא תמולא בשנה הקרובה ושההקלה לבנקים רוקנה מתוכן מהלך שחשוב היה שיקרה. מהצד השני יש את הבנקים הגדולים שבסביבתם חשים שהצעד שהשר עשה לא מספיק כדי למנוע קיצוץ בלקוחות רבים, שהם חוששים שלא יקבלו מענה ראוי מהמערכת החוץ בנקאית.

לפי שעה מוקדם להעריך כמה ולמי יצטרכו הפועלים ולאומי לצמצם מסגרת לכרטיס האשראי. בראייה כוללת מדובר במיליארדי שקלים. חלק ניכר מהסכום הכולל, שעד כה נאמד בכ-15-20 מיליארד שקל שוודאי יצטמקו במידה ניכרת, הוא במסגרות שאינן מנוצלות. כלומר, מסגרות שביטולן לכאורה לא יפגע באיש. אלא שבבנקים טוענים כי המסגרות צריכות להימדד לפי חודשי שיא של צריכה ולא באופן שוטף, כשמנגד בחברות כרטיסי האשראי מסבירים כי שיעור הניצול הכללי עמד לפני הקורונה על 40% מהמסגרת הכוללת ובתקופת הקורונה הוא הצטמק לפחות מ-30%.

כולם רוצים ב"טובת הציבור". זה הושג?

גם במקרה הנוכחי כל צד מדבר בשם "טובת הציבור", החל מהשר ובנק ישראל, עבור בבנקים שדואגים מפגיעה בלקוחות שהמסגרת שלהם תצומצם ושלא ימצאו מענה "דווקא בשעת משבר כלכלי חריף", ועד לחברות כרטיסי האשראי שגורסות כי כל פגיעה במה שהובטח להן תפגע בהן ומכאן שביכולתן להתחרות.

האם הצעד של כ"ץ טוב לציבור? אין מחלוקת שמשבר הקורונה טרף מחדש את הקלפים שכולם חשבו שיש להם ביד בסוף ינואר 2017, מועד חקיקת חוק שטרום, "להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל". השינוי הזה בנסיבות חידד והעמיק את העובדה שלא מדובר בשאלת בית ספר שיש עליה פיתרון ברור ונטול מחיר והשלכות שליליות על הציבור. מה גם שהתשובה תלויה בטווחי הזמן עליהם מסתכלים.

למה הכוונה? מצד אחד ההקלה שקיבלו שני הבנקים באה על חשבון מנהלי ובעלי חברות כרטיסי האשראי בטווח הקצר. היא מקטינה את מספר הלקוחות החדשים שהחברות הללו קיוו לקבל "מהמוכן", ושמתוכם הן היו יכולות לברור את מי שהן רוצות ובמחירים שהיו מספקים להן הכנסה נוספת.

במובן זה, בטווח הקצר, ההחלטה של כ"ץ יחד עם בנק ישראל כנראה תסייע ללקוחות רבים במידה לא זניחה. זאת משום שלולא השינוי עליו הוכרז הם היו נדרשים לשלם יותר על המסגרת שאבדה ושהם צריכים, או שבכלל לא היו מוצאים מסגרת נוספת - דבר שהיה מצריך אותם להקטין צריכה. עם זאת, ההוראה החדשה לא תעזור ל"כולם", ועדיין יהיו כאלה שהמסגרת שלהם תוקטן ושלא ימצאו חלופה למסגרת שנחתכה.

אגב, לא רק הבנקים העלו חששות שחברות כרטיסי לא תוכלנה לספק פיתרון מיידי לכל המסגרות שהיו נחתכות ללקוחות. גורמים נוספים, שאינם משני הבנקים, חששו כי יהיו לקוחות שהן לא ירצו בכלל לתת להם מענה למסגרת שאבדה. בהקשר זה נציין כי חברות כרטיסי האשראי הקטינו את האשראי שהעמידו לציבור ברבעון השני השנה (ואחת מהן גם לא העמידה אשראי בקרן לסיוע בערבות המדינה לעסקים, שחברות כרטיסי האשראי נאבקו להיכלל בה).

ואולם, יש גם צד שני, והוא נוגע לטובת הצרכן לטווחים ארוכים יותר, בשל תחרות משופרת בשוק. ישנן חברות כרטיסי האשראי שבנו על הצמצום על מנת להגדיל במשך 3 שנים את הביקושים של הציבור למסגרות האשראי בכרטיסי האשראי החוץ בנקאיים - דבר שהיה מגדיל את מספר הלקוחות שלהן ומחזק אותן. או אז, וזה מה שקיוו בוועדת שטרום, כוחן של חברות כרטיסי האשראי יתחזק והן תהיינה אופציה תחרותית טובה יותר לבנקים במאבק על הצרכן קצה.

אם וככל שזה יקרה הרי שהתקווה היא שהתחרות על משקי הבית תוזיל את השירותים הפיננסיים לאורך זמן, גם אם בטווח המיידי העדפת הינוקא לחברות כרטיסי האשראי (שמשכה הוא 3 שנים, כאמור) היה מביא לפגיעה ביכולת הפיננסית של לקוחות רבים, הרי שבטווח הארוך התוצאה הייתה אחרת.

מגנים על החלשים, השאלה היא מעמד הביניים

מבחינת שר האוצר ויו"ר ועדת הכלכלה בכנסת ח"כ יעקב מרגי, שיוביל את הדיון בעניין בכנסת, המטרה העליונה היא למנוע פגיעה בציבור המוחלש. זה מבהיר את העלייה לשנה מרף של 5,000 שקל ל-7,500 שקל לחודש למסגרת מינימלית שלא תופחת ולא תיחשב לצורך הצמצום הכפוי במסגרות הכוללות של הבנקים.

אלא שיש פה בעיה. הקורונה הכלכלית פגעה במידה הרבה ביותר במעמד הביניים. כך שבהקשר זה אין להתבלבל, העלאת המסגרת מ-5,000 ל-7,500 שקל לחודש עדיין תותיר הרבה מאוד אנשים, שלא שייכים למעמד הגבוה של העשירים, עם פגיעה במסגרת שלהם. הם אלה שיהיו צריכים להכניס את היד לארנק ולצרוך כדי לשמר רמת חיים ובהמשך גם כדי שהמשק ייצא מהמשבר.

ימים יגידו עד כמה התחרות או הלקוחות נפגעו מהצעד. זאת משום החופש הרב שיש לבנקים בהחלטה למי לצמצם מסגרת ובאיזה שיעור. דבר אחד ברור, אובדן מסגרות בהיקף כולל של 15 או של 10 מיליארד שקל לא אומר אובדן כוח קניה באותו שיעור. זה בגלל הניצול הפרטני השונה של כל מסגרת ומסגרת.

ועוד נקודה, גם הבנקים הגדולים וגם שלוש חברות כרטיסי האשראי, ישראכרט, כאל ומקס, הם גופים למטרות רווח שעבדותם היא לתת מסגרות אשראי בתמחור נכון (ואז למקסם אותו) רק למי שבסבירות גבוהה יוכל להחזיר את האשראי בעתיד. שני הצדדים למשוואה אינם מלכ"רים, וכל אחד מהם יפעל משיקולי רווחיות בבואו לתת מסגרת ללקוח חדש (חברות כרטיסי האשראי) או לצמצם/לשמור/להרחיב מסגרת קיימת (הבנקים).

דבר זה מסביר את החשש הקיים שחברות כרטיסי האשראי שלא תספקנה פיתרון מלא ובמחיר מיטבי לכל מי שייפלט מהמערכת הבנקאית. אבל הוא גם מצריך הסתכלות הופכית. כזו שתבחן שהבנקים לא יצמצמו יותר מהמסגרות של לקוחות חלשים או פחות רווחיים עבורם ויורידו אותם עד למסגרת ברמה של 7,500 שקל (שתהפוך ל-5,000 שקל בסוף ינואר 2022).

בכל מקרה, ההסתכלות על הבנקים ונותני אשראי אחרים כגופים "סמי-ממלכתיים" שצריכים לתת מענה לציבור בשעת משבר ללא הסתכלות על שיקולים עסקיים ובמקומה (או לצידה) של המדינה היא לכל הפחות נאיבית. בסופו של יום לאלה ולאלה יש בעלי מניות וגם לקוחות "רגילים" שהם אלה שיממנו מכיסם כל סבסוד של אחר דרך ייקור השירות.