תביעת לשון הרע נגד ליאור חורב על ציוץ ה"בוטים"

תביעת השתקה שנועדה למשטר צייצנים שמאלנים בטוויטר או תביעת לשון הרע לגיטימית? בשבועות האחרונות מתנהלת נגד היועץ האסטרטגי ליאור חורב תביעה בגין לשון הרע. התובע הוא שמחה קבלה, שבבעלותו אתר "פרסום תקשורת הימין" ובנוסף שני אתרי קומיקס והרצאות. קבלה ואשתו פרסמו לפני מספר חודשים מודעת דרושים לגיוס מתנדבים מהצד הימני של המפה, על מנת שיעלו לרשתות החברתיות ויקדמו באינטרנט בכל דרך אפשרית כדי לקדם תקשורת ומסרים ימניים.

בראש המודעה התנוססו לוגואים של כלי תקשורת המזוהים עם הימין כמו "ישראל היום" ו"ערוץ 20", מה שהביא את חורב לצייץ ולכנות את השיטה שבה מגייסים מתנדבים כ-"מעצבי תודעה", את המתנדבים כ-"בוטים" ואת חלק מאמצעי התקשורת כ"בטאון הקזה נוסטרה". חורב רמז כי למפעילים יש קשר למפלגת הליכוד.

בעקבות הציוץ התחקינו ב"גלובס" אחרי המודעה וגילינו כי לחיצה על הלינק מובילה לדף הנושא, פרט ללוגו של אותם כלי תקשורת, גם לוגואים הליכוד. חיפוש הדומיין שבמודעה הוביל אתר של הילה ושמחה קבלה - שני ציירי קומיקס, ומשם באמצעות מספר לחיצות נכנסים לאותו מקום ממש: "העם עובר לתקשורת הימין". בני הזוג קבלה טענו כי פעילותם התנדבותית ולא קשורה למפלגה כלשהי.

ל"גלובס" הם מספרים כי לצורך הגשת התביעה נגד חורב (בבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון) הם נעזרו בחמישה עורכי דין - ביניהם שמחה רוטמן ויורם שפטל. בתביעה עצמה הם טוענים כי הודעתו של חורב והשיתופים שלה גרמו להם נזק כלכלי ותדמיתי כמו גם נזק לפרנסה ולמוניטין.

לטענתם, האתרים שאחראים על חלק ניכר מהפעילות העסקית שלהם מוזכרים 3 פעמים בפרסום, הם השקיעו זמן רב וכסף בקידום האתרים והפרסום של חורב, כמו גם השיתופים של הפרסום פוגעים קשות בקידום זה. לטענת קבלה, דירוג אתרים ואנשים בתוצאות החיפוש האורגניות בגוגל ובכל מנועי החיפוש, מושפעים מתכנים באינטרנט המתייחסים לאתרים ולמנהליהם. לפיכך, נוצרה פגיעה קשה בפרנסתו . קבלה טוען כי מדובר בניסיון דוחה להכפיש את מתנדבי הימין להציגם כבוטים ולהפחיד: "דיון ציבורי צריך להעלות טיעונים, עובדות, תאוריות - לא מילות גנאי, העלבות, והפחדות והכפשות בלתי מבוססות".

על פי התביעה לחורב נשלחה הצעת פשרה הכוללת התנצלות שלו בטוויטר אך מאחר ולא הגיב, קבלה ממשיך בהלכים המשפטיים.

"התובע ויועציו מנסים לקבוע מחיר כניסה לחופש הביטוי"

בתשובתו לבית משפט טוען חורב כי מדובר בתביעת השתקה שכל תכליתה להצר את חופש הביטוי. "הנתבע איננו נאיבי" טוען חורב, "הוא מבין כי תביעות שכאלו יהפכו להיות קרדום לחפור בו על ידי תובעים שונים, אשר ינסו להגביל את חופש הביטוי של ציבור שלם, והנתבע בתוכו. תביעות כאלו תמשכנה להטריד את החרדים לשלומה של המדינה וערכיה". לטענתו, "התובע ויועציו מנסים להשתמש שימוש פלסטר בהליך המשפטי כדי לקבוע מחיר כניסה לחופש הביטוי".

עניינית, טוען חורב כי האתרים של קבלה אוזכרו בתוך מודעת דרושים בהם צורפו הלוגואים של ערוצי התקשורת וע"י השימוש בשמות 3 ערוצים המזוהים עם הימין הפוליטי כמבוא למודעה יכול לרמוז - ואולי זאת הייתה הכוונה כאילו גופים אלה הם המגייסים מתנדבים.

עוד הוא טוען כי בציוציו לא הייתה התייחסות לקבלה ולאתר שלו, לפיכך התביעה תמוהה שהרי אין באמת יריבות בין חורב לתובע. חורב מסביר כי פרסום מודעות הדרושים נחזה להיות פרסום של ערוצי תקשורת המזוהים עם הימין מטעמם ובשיתוף פעולה עימם. "תשתיות אלה מהוות הלכה למעשה תשתיות תקשורת תומכות "נתניהו" והממשלה המכהנת. נטייתן הפוליטית אינה שנויה במחלוקת".

לטענתו, האתר של קבלה אינו חשוב או נצפה, ולכן לא היה רלוונטי לציוץ עצמו אלא הגופים המבקשים לכאורה ליהנות מה"מתנדבים". הוא מסביר כי הציוץ לא התייחס לאתר וגם לא לפלטפורמה המפרסמת את מודעת הדרושים. לשיטתו המונח "בטאון הקוזה נוסטרה" מתייחס לעיתון 'ישראל היום' המופיע בפרסום עצמו. "הפרשנות למילה 'בוט' מתייחסת להפצה האוטומטית של המסר כפי שהמתנדבים מתבקשים לעשות: "המילה 'בוט' מגשימה את הווייתה בהתייחסות הציוץ ל-"רב בוט ביסמוט" שהוא עורך ישראל היום". לטענתו, תגובתו היא הבעת דעה החוסה כולה תחת הזכות לחופש הביטוי והדעה.

חורב טוען כי נתניהו משתמש כבד וידוע ברשתות החברתיות לצרכי תעמולה, ושימוש במתנדבים להפצה אוטומטית של תכנים היא שיטת עבודה ידועה ברשתות. לטענתו האמירה 'שיטה מאפיוזית' היא הבעת דעה על שיטת העבודה והשחתת השיח לצרכים פוליטיים.

"התובע", כותב חורב בכתב ההגנה "נוקט לשון נפגעת, אך מגיע לתביעה זו כאשר ידיו אינן נקיות כלל ועיקר. דבר הממחיש לכשעצמו את האג'נדה הבלתי מוסתרת שמניעה את התובע ויועציו מהעמותה למשילות ודמוקרטיה, הפורום הישראלי למשפט - גופים המזוהים עם הימין הפוליטי שמעורבותם לכאורה בתיק זה היא סיוע להשתקת עמדה לגיטימית וביקורת ראויה העומדת בכל מבחן ועל פי דין. הניסיון לגרור את בית המשפט למדמנה הפוליטית על מנת להשיג לכאורה תועלת פוליטית או תקשורתית ללא עילה בדין ראויה לגינוי".