"תיקי 2,000 ו-4,000 היו צריכים להיות קו פרשת המים ולהוביל לחשבון נפש בעיתונות. היינו צריכים להקיא מתוכנו את אלה שהשחיתו אותה. בינתיים אנחנו לא רואים את זה". כך אמר הערב גיא רולניק, סגן מו"ל קבוצת הארץ, בפאנל שעסק בנושא שוק העיתונות בישראל שקיים המכון הישראלי לדמוקרטיה.
את המושב הנחתה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר שסקרה בפתח הדברים את האתגרים שאיתם מתמודדת התקשורת: "משבר כלכלי - שחלקו כתוצאה מהעברת תקציבי הפרסום לדיגיטל; משבר שליטה וריכוזיות בשוק - שהוביל, בין השאר, לכתבי אישום נגד בכירים בענף; משבר פרופסיונלי עמוק; וגם משבר ביחסים עם הפוליטיקאים ומשבר אמון מול הציבור. עכשיו נוסף עלינו גם משבר הקורונה על השלכותיו".
רולניק דחה את הטענה כאילו הקשיים הכלכליים הם שדרדרו את האתיקה בעיתונות. לדבריו, "'גלובס' לא הפך לאחרונה לעיתון בזכות שיפור במצב הכלכלי. להיפך. בשנים בהם היה חברה בת בתיק ההשקעות של אחד מחמשת הטייקונים החזקים במשק, הוא עשה את אחד הדברים הגרועים ביותר שעיתון יכול לעשות: שימוש לרעה בכוחו. 'גלובס' הפך לעיתון כי הוא עבר לידי מו"לית שמאמינה שעיתון הוא לפני הכל מוצר ציבורי".
רולניק אמר כי יפתיע ויאמר שאינו סבור שנתניהו הוא אחת מהבעיות של התקשורת. "נתניהו למד לנצל את השיטה לטובתו וייתכן וישלם עליו מחיר כבד, אבל הוא לא הבעיה לכשעצמה".
לדבריו, "בישראל אין היסטוריה של עיתונות אקטיביסטית ולוחמת נגד מוקדי הכוח האמיתיים, למעט כמה איים בודדים בתקופות מסוימות. עברנו בשנים האחרונות מעיתונות מפלגתית לעיתונות שמשרתת טייקונים ואת הפוליטיקאים המקורבים אליהם. קל הרבה יותר לתקוף פוליטיקאים ולחשוף את השחיתויות שלהם מאשר לבקר את מוקדי הכוח האמיתיים שפועלים בד"כ מאחורי הקלעים.
"ההשחתה שאנו רואים בגל"צ בשנים האחרונות אינה מפתיעה. הרעיון שתחנה צבאית שהופכת צעירים בני 20 לעיתונאים בכירים בעלי כוח היא הדרך הטובה ביותר להכשיר עיתונאים בישראל, הוא רעיון מופרך. לתחנה צבאית יש נטייה לייצר עיתונות קונפורמיסטית שקרובה למוקדי הכוח, ולא עיתונות עצמאית ולעומתית. כבוגר גל"צ, אני יכול להעיד שלמדתי הרבה דברים חשובים, אבל תחקירים ומאבק בחזקים למען החלשים מעולם לא היו רוח התחנה הזו".
בר און: "לפעמים עיתונאים פועלים בהיעדר חמלה"
אלונה בר און, מו"ל ויו"ר דירקטוריון "גלובס", התייחסה בעיקר לסוגיית האתיקה והאמון בעיתונות. בר און טענה שהבעיה העיקרית של שוק העיתונות כיום היא היעדר אתוס, תרבות ומקצוענות. "הבעיה בנושא של האתוס העיתונאי היא סביב השאלה מהי עיתונות, מיהו עיתונאי, מיהו מו"ל, ומי שם ילד בן 18 או 20 בגל"צ להכריע מי הטוב ומי הרע. איכשהו, העיתונאים משוכנעים שהם יודעים והולכים על זה ב-180 קמ"ש. לפעמים הם עושים את זה בהיעדר חמלה".
"עצמאות עיתונאית", אמרה בר און, "גם היא הגדרה שאני לא מבינה עד הסוף. ישנן המון הגנות שמגיעות כדי לחזק את העצמאות העיתונאית, את ועדי העיתונאים וארגון העיתונאים, אבל אני מרגישה שהמו"ל צריך חיזוק. המו"ל הזה ספציפית סופג מכל מבקרי התקשורת כאב ראש אחד גדול ותלונות אין סופיות. עיתונאים, שהכתירו עצמם כמטהרי העיתונות, מחפשים אותי ואת העורכת נעמה סיקולר, וגם את התפקיד הזה עדיין לא הבנתי מי נתן להם. כל הכוח הזה, של חיים ומוות בידי הלשון ודרך טקסטים עיתונאים, ניתן לאנשים שלא עברו מספיק הכשרה. מגיעים ילדים למקצוע ומקבלים כלי נשק כבדים. זו הבעיה המרכזית לדעתי ואיתה אנו צריכים להתמודד.
"היום, תחת אצטלה של עצמאות עיתונאית, מתרחשות סחיטות באיומים, לפעמים של מו"לים, שלא יכולים לפטר את האדם כי מי יודע מה הוא יעשה או יגיד, לאיזה חרם פוליטי הוא יגרור את העיתון. אני מרגישה כאילו אני מנהלת מפעל מזון, שלא תמיד יכול לטפל או אפילו לדעת שהמזון שהוא מוכר מורעל".
יוכפז: "עיתונאים לא עומדים על הרגליים האחוריות"
גולן יוכפז, לשעבר מנכ"ל חדשות 13, התייחס לסוג העיתונאים שכינה "המאפשרים". "רבים באים ממקום של לתקן ולשפר, אבל בתקופה האחרונה אני פחות רואה עיתונאים עומדים זקופי קומה גם מול כוחות שמנסים לפגוע בהם. אני מבין את הקושי של פרנסה וקריירה, אבל הרבה עיתונאים מתייחסים לסביבה כמו לדלי מים, וכשהטמפרטורה עולה הם מתרצים תירוצים למה לא צריך לפעול.
"אני רואה עיתונאים בכירים שמבקרים בקול רם, אבל כשזה נוגע למערכת שלהם הם נוקטים בהרכנת ראש מפתיעה ומסוכנת. אני מדבר על דברים שמתרחשים יום יום במערכות, בשיח הפנימי עם העורכים ועם בעלי הבית. עיתונאים לא עומדים על הרגליים האחוריות".
עו"ד נגה רובינשטיין, שותפה במשרד קריספין רובינשטיין בלכר, התייחסה לחלקה של הרגולציה בשיפור מצב העיתונות וטענה שהרגולטור הישראלי נמצא בפיגור עצום. "בעולם כולו, כבר קרוב לעשור, דנים בשאלת ההסדרה של סוגיות שנוגעות לפלטפורמות בינלאומיות.
לדבריה, "הציפייה היא שהרגולטורים בישראל - כמו באוסטרליה, צרפת, גרמניה, ספרד וארה"ב - יתמודדו עם הקשיים שגוגל ופייסבוק מביאות אבל בישראל יש חשש גדול לגעת בפלטפורמות הבינ"ל. המחוקק האוסטרלי, לדוגמה, דואג לעיתונים שיקבלו תמורה על מה שנלקח מהם על ידי גוגל ופייסבוק. הייתי מצפה שהרגולטור הישראלי גם יתמודד עם זה. התודעה הרגולטורית בישראל מצויה הרחק מאחור".
לשאלתה של אלטשולר, מי יכול לטפל בקשיים שעלו וכיצד ניתן לעשות כן, גילה רולניק התנגדות לאימוץ המודל האוסטרלי. "מונופולים שהורסים את שוק המידע בגלל האלגוריתמים ואז רושמים צ'ק כדי להשתיק - זה רק ישמר את עיתונות הקליק בייט במקום לעשות עיתונות משמעותית". רולניק הציע לעבור למודל "שוברים" - בו הציבור הוא זה שאחראי על המימון. "עיתונות דמוקרטית היא מוצר ציבורי, אבל לרוב העיתונות אין מודל כלכלי. לכן הציבור צריך לממן אותה באמצעות שובר, שבו כל אחד בוחר את מי הוא מממן. המימון הציבורי. כך יצאו החוצה הפוליטיקה והכסף, ותחזור התחרות".
יוכפז טען שהקורונה היוותה חלון הזדמנויות לעיתונות לבדל את עצמה מהרשתות החברתיות, על ידי תיווך והעברת מידע לצופה עם פרספקטיבה ועומק. "למעט עיתונאים בודדים, רוב כלי התקשורת הממוסדים היו עסוקים בלמלא שעות שידור ופחות בתוכנית פעולה של איך מבדלים אותם מאוטוסטרדת המידע הלא מדויקת של הרשתות", ציין בהתייחס לסיקור התקשורתי של משבר הקורונה.
בר און טענה שאחד הגורמים לפגיעה באמון הציבורי התקשורת הוא ערבוב התפיסה הפוליטית של העיתונאים בכל נושא מסוקר, עם או בלי קשר לעניין הסיקור, כמו קורונה, נדל"ן וחינוך. "אני מתקשה למצוא עיתונאי שלא יגיד מה עמדתו לגבי ראש הממשלה תוך כדי דיווח על כל דבר, ובעיניי זה פוגע באמון הציבור", אמרה. "במצב האמון הנוכחי גם תחקירים אינם חזות הכל כי לא סומכים עלינו למה אנחנו עושים תחקירים".
לדבריה, "יש בעיה של גיוון בתקשורת: גברים - נשים, ערבים - יהודים, פריפריה מרכז. האם אנחנו רק כלב שמירה? לא בטוחה, אנחנו גם כלי לתיווך המציאות ויש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להנגיש מידע".
הנדל: "לשנות את שיטת הבחירות"
מוקדם יותר השתתף באירוע על שם ירון אזרחי של המכון הישראלי לדמוקרטיה שר התקשורת יועז הנדל, שקרא לשנות את שיטת הבחירות בישראל. "בשיטת הממשל בישראל יש מגזרים שברשותם כוח רב מדי וקבוצות לחץ שלא מאפשרות לראש ממשלה לשלוט", אמר הנדל והוסיף כי "בישראל השיטה מאלצת את ראש הממשלה לעסוק כל הזמן בהישרדות פוליטית". הנדל אמר כי לשיטתו יש לבצע שלושה מהלכים: "להגביל את הכהונה של ראש ממשלה; לעגן חוקה שתבצר את מעמדה של ישראל כיהודית ודמוקרטית; ולשנות את שיטת הבחירות".
הנדל קרא לעיתונות "לא להרפות מהחובה שלה לדחוף את הפוליטיקאים לשינויים, לעסוק בסוגיות העומק, ולדרוש מאיתנו הפוליטיקאים ומעם הספר תשובות" וחתם את דבריו ב"אם לא עכשיו אימתי".
גילוי מלא: אלונה בר און היא מו"ל גלובס ומבעלות השליטה. ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא מחברת הקוד האתי של גלובס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
