המשטרה בכל רחבי ארה"ב בהיכון: מה יקרה אם לא תהיה הכרעה ברורה?

ברחובות הסמוכים לבית הלבן, במרכז וושינגטון, התחילו להופיע בימים האחרונים לוחות עץ עבים בחזית של בתי עסקים, מועדונים חברתיים ובתי מלון. הם מגינים על כל מה שיש בו זכוכית לא משוריינת.

הסיבה הפרוזאית היא שבשלושה בנובמבר יש בחירות בארה"ב. הדמוקרטיה המודרנית הוותיקה ביותר בעולם, זו שהצליחה לערוך בחירות בזמן מלחמת האזרחים ובזמן מלחמות עולם, אינה בטוחה שהיא תצליח להבטיח את שלומם של אזרחיה ואת הסדר התקין ברחובותיה.

ראש העיר של וושינגטון הודיעה כי כל הרחובות והגנים הציבוריים המקיפים את הבית הלבן ייסגרו לתנועה ביום הבחירות. אולי גם מעבר לו. המשטרה המקומית הועמדה במצב הכן. מודעות על עמודי חשמל במרחק של שלושה רחובות מהבית הלבן אוסרות על נשיאת כלי נשק במשך חמישה ימים.

מתח גואה בחלקים אחרים של ארה"ב. מאות מתומכי הנשיא, חבושים בכובעי בייסבול אדומים, שעליהם חקוקים ראשי התיבות MAGA ("החזירו את אמריקה אל גדולתה"), חסמו ביום א' גשרים המקשרים את ניו יורק עם ניו ג'רזי, יצאו ממכוניותיהם, הניפו דגלים ושלטים וקראו סיסמאות. בשביל מה בדיוק?

בטקסס, שיירה של כלי רכב שהניפו דגלים ושלטים של טראמפ רדפה אחרי אוטובוס של פעילי ביידן, הקיפה אותו, והכריחה אותו לרדת מן האוטוסטרדה המחברת שתי ערים גדולות, סן אנטוניו ויוסטון. האף.בי.איי. חוקרת מה בדיוק קרה.

 בתי עסק בוושינגטון החלו לכסות בלוחות עץ את חלונות הראווה שלהם מהחשש למהומות לאחר הבחירות / צילום: תמונה פרטית

"הסירו את ידיכם מן הקלפיות"

אמריקה תנשום לרווחה אם אלה יהיו הביטויים החמורים ביותר של המתח. אבל מהיקף ההכנות של כוחות הביטחון בחלקים ניכרים של ארה"ב, בייחוד במדינות הנחשבות לקריטיות במערכת הבחירות, אנחנו למדים לפחות על הציפיות, אם לא על התוצאות.

ה"ניו יורק טיימס" פירסם ביום א' תרחיש, המיוחס ל"מקורות בבית הלבן", שבו מתוארת אפשרות של התפרצויות אלימות נגד בוחרים ונגד קלפיות, העלולות, או אפילו מיועדות, לצאת מכלל שליטה. לפי הפירסום, התפתחות כזאת תעניק לנשיא טראמפ תירוץ להעמיד בספק את כשרות ההצבעה, בייחוד אם תהיה לו סיבה.

החשש העיקרי הוא מפני ניסיון, מאורגן או לא-מאורגן, להניא מצביעים מלהופיע, להמתין ולהצביע. בפילדלפיה למשל, התובע המחוזי מזהיר כי כל מי שייחשד בניסיון כזה ייעצר ויועמד לדין בעיר עצמה. הרמז ברור: השלטונות מצפים שזרים יגיעו העירה, אולי ממרחקים גדולים, כדי להקטין את מספר המצביעים באזורים עירוניים, שיש בהם אוכלוסייה שחורה גדולה. זה פלח דמוגרפי התומך ברוב גדול מאוד בג'ו ביידן.

התובע הכללי במדינת אוהיו, שהוא רפובליקאי, מזהיר מפני כל ניסיון לשבש הצבעה. "סלקו את ידיכם מן הקלפיות, סלקו את ידיכם מן ההצבעה", הוא אמר, מבלי לפרש בשמם של בעלי הידיים.

 חלונות ראווה מכוסים בלוחות עץ / צילום: תמונה פרטית

"הדמוקרטים ינסו לגנוב"

לפי שעה לא נשמעו טענות רציניות על ניסיונות של אנשי שמאל לשבש הצבעה של אנשי ימין. אבל נשמעות ללא הרף טענות מימין, שהדמוקרטים זוממים "לגנוב את הבחירות".

יועץ בכיר במטה הבחירות של הנשיא טראמפ, ג'ייסון מילר, אמר ביום א' בשידור טלוויזיה, כי הגניבה הדמוקרטית תבוא "לאחר הבחירות", שבהן טראמפ ינצח "בקלות". כשהתבקש להסביר למה הוא מתכוון בגניבה "לאחר הבחירות", מילר השיב שזה יקרה באמצעות "תעלולים או תביעות משפטיות". אבל הטענה הרפובליקאית הקונקרטית היא שהדמוקרטים יעשו שימוש "לא חוקי" במעטפות הצבעה שנשלחו בדואר, או שהמעטפות עצמן לא יעמדו בתנאים.

זה עומד להיות מוקד המחלוקת העיקרי לאחר סגירת הקלפיות, בייחוד אם ספירת הקולות תלמד על מירוץ צמוד, ובייחוד אם הכרעת הבחירות תתרחש בפנסילבניה, המדינה הגדולה החצויה בין שני אזורים גיאוגרפיים: החוף המזרחי והמערב התיכון.

כללי ההצבעה בפנסילבניה כמו נועדו להבטיח שערורייה חובקת עולם ממוצאי יום הבחירות ואילך. המדינה לא הרשתה הצבעה מוקדמת בקלפיות מיוחדות, כפי שעשו רוב המדינות. היא הרשתה הצבעה באמצעות הדואר, אבל החליטה שהמעטפות הכפולות של מצביעי הדואר לא ייפתחו עד סוף יום הבחירות. מדינות אחרות הרשו פתיחה חלקית: הוצאה של מעטפת ההצבעה מתוך מעטפת הביטחון, כדי לזרז את הספירה לכשתתחיל.

התעקשותה המוזרה של פנסילבניה, שהשלטון בה חצוי בין מושל דמוקרטי לאסיפה מחוקקת עם רוב רפובליקאי, מעוררת את האפשרות שיידרשו ימים או שבועות להשלמת הספירה. יתר על כן, פנסילבניה תוסיף לקבל מעטפות הצבעה עד שלושה ימים לאחר יום הבחירות, ובלבד שתאריך המשלוח המוטבע עליהן לא יהיה מאוחר משמונה בערב בשלושה בנובמבר.

הרפובליקאים עירערו על הסידור הזה הן בבית המשפט העליון של פנסילבניה והן בבית המשפט העליון של ארה"ב. שני בתי המשפט דחו את ערעורם. הנשיא טראמפ הגיב ברוגז על החלטת העליון, בייחוד לאחר שהוא מינה שלושה מתשעת שופטיו. הוא הודיע בפומבי, כי "בלילה, ברגע שהבחירות יסתיימו, אנחנו נשלח את עורכי הדין שלנו". המטרה המוצהרת תהיה למנוע ספירה של קולות באמצעות הדואר, בלי קשר לתאריך הגעתם.

אחד מעורכי הדין שיישלחו בפנסילבניה, ברוס מרקס, אמר בשבוע שעבר לסוכנות רויטרס, כי המפלגה הרפובליקאית מתכננת לערער על התוצאות בכל אחד מ-67 המחוזות (counties) של פנסילבניה, אם ההפרשים יהיו קטנים.

האם טראמפ יכריז ניצחון?

אתר הרשת Axios דיווח ביום א', כי טראמפ אמר לאנשי-סודו, שהוא מתכוון להכריז ניצחון ביום ג' בלילה, אם הספירה המוקדמת תעמיד אותו ביתרון על פני ביידן, גם אם ספירת הקולות בדואר תעמוד בעיצומה. טראמפ ראה צורך להכחיש את הידיעה הזו, מבלי להכחיש את עצם התנגדותו להמשך הספירה מעבר לחצות הלילה.

הכרזת ניצחון חד צדדית של הנשיא תהיה כנראה חסרת תקדים. ב-125 השנה האחרונות התגבשה מסורת בארה"ב, שהמועמד המפסיד מודה תחילה בתבוסתו, לפני שהמנצח מופיע בפומבי בפני תומכיו כדי לתבוע את זרי הדפנה.

בשנת 2000, הדמוקרט אל גור טילפן תחילה אל הרפובליקאי ג'ורג' בוש הבן, כדי להודות בתבוסה. התקשורת מיהרה להכריז על בוש "הנשיא המיועד" (president­-elect). דקות אחדות אחר כך, בהיוודע מה קטן היה ההפרש בפלורידה (600 קולות ופחות), גור חזר בו מהודאתו, ובוש איבד את התואר עד שחזר וזכה בו חמישה שבועות אחר כך, רק אחר שגור הודה.

האפשרות שטראמפ יכריז ניצחון מבלי שביידן יודה בתבוסה מהלכת אימים על המערכת הפוליטית והמשפטית. זה מצב עניינים שיתקרב להזכיר מאבק על הכתר במלוכות עתיקות בין שני טוענים יריבים. אי-הוודאות עלולה להיות הזמנה לאלימות משני עברי המתרס.

כמובן, כל זה יוכל להימנע אם המירוץ לא יהיה צמוד, ואם הוא יוכרע בלי פנסילבניה. למשל, אם טראמפ ינצח בכל המדינות שבהן ניצח ב-2016. 20 האלקטורים החסרים של פנסילבניה יפחיתו את המאזן שלו, אבל הוא עדיין יעמוד מעל המינימום של 270 אלקטורים (מתוך 538) הדרושים לניצחון. כיוצא בזה, אם ביידן יוכרז מנצח במדינות שהספירה בהן זריזה מאוד (פלורידה, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה, אריזונה), הנשיא יאבד את הסיכוי להגיע ל-270, ואפשר שמנצח יוכרז בו בלילה. ההכרזה המוסמכת תהיה זו של סוכנות AP, שיש לה ניסיון בן 172 שנה בהכרזת מנצחים. הפעם הראשונה שהיא עשתה כן, בזכות הטלגרף, היתה ב-1848. המנצח היה גנרל זקרי טיילור.

כאשר 7% הם ההיפך

רוב הסקרים מוסיפים לנטות חסד לביידן, גם בזירה הארצית (10% יתרון בסקר יום א' של וול סטריט ג'רנל ושל רשת אן.בי.סי) וגם בשורה של מדינות-מפתח (יתרון ברור, או יתרון כלשהו, בפנסילבניה, וויסקונסין, אריזונה ופלורידה בסקרים של ה"ניו יורק טיימס" גם מיום א'). אנשי טראמפ מוסיפים לכפור במהימנות הסקרים. "ממצאים פנימיים" במטה הבחירות של הנשיא מלמדים על התאוששות ניכרת בשורה של מדינות, בייחוד במערב התיכון.

לוויכוח על הסקרים יש צלילים סוריאליסטיים גוברים. ה"וושינגטון פוסט" סקר ומצא, שלביידן יש יתרון של 7% בפנסילבניה, אבל הואיל וצריך להחיל את טעות הדגימה, שהיא 4%, יתכן מאוד שאין לביידן יתרון, אלא דווקא לנשיא.

אם אמנם אלה פני הדברים, מוכרחה להישאל השאלה בשביל מה צריך סקרים, מפני שאם 7% לטובת ביידן יכולים להיות ההיפך הגמור מ-7% לטובת ביידן, אולי מוטב להימלך בדעתם של אסטרולוגים, או להטיל מטבע.

הרושם עכשיו הוא שפקו ברכיהם של כמה מן הסוקרים, או לפחות של כמה מארגוני התקשורת ששכרו את שירותיהם, והם קצת חוששים ממה שיקרה למוניטין שלהם בימים הבאים. ספק אם משהו מעין זה התרחש אי פעם בעבר, אבל ההתקפות הבלתי פוסקות של הנשיא ושל אנשיו על "הסקרים המזויפים" אולי נותנות את אותותיהן.

"האיש שהגיע מסקרנטון"

שיעורי האנרגיה של מסע הבחירות של טראמפ גדולים בהרבה מאלה של ביידן, עד קו הסיום. ביום א' הנשיא טס לחמש מדינות בשעה שביידן ערך עצרת אחת ויחידה בפנסילבניה. למדינה הזו יש משמעות מיוחדת בחייו. הוא נולד בה, בעיר תעשיה קטנה ששמה סקרנטון, שפעם הייתה משגשגת מאוד, העיר הראשונה בארה"ב שהכניסה חשמל לשימוש מלא בבתיה וברחובותיה, אבל ירדה מגדולתה יחד עם שאר אזורי התעשיה הכבדה שסביבה.

ביידן מציג את עצמו כ"האיש מסקרנטון", אף כי משפחתו עזבה את העיר בהיותו בן עשר. לא ברור באיזו מידה תושבי פנסילבניה רואים בו אחד משלהם. זה ייוודע הערב, או בשבוע הבא, או באיזשהו תאריך עלום בדרך העולה ל-20 בינואר 2020.

על פי החוקה, ביום ההוא, ב-12 בצהריים, תסתיים כהונתו של הנשיא הנוכחי, ותתחיל אוטומטית כהונתו של נשיא חדש (אגב, מבחינה חוקית לא נחוצה אפילו השבעה). מה יקרה אם לא יהיה נשיא חדש? גם אז, הכהונה תסתיים, ומי יודע מה עוד יסתיים באמריקה, או יתקרב אל סיומו.

אנחנו לפחות יודעים שמערכת הבחירות הארוכה ביותר בעולם מסתיימת. מחר לא נצטרך עוד להאזין לניתוחים של פלחים דמוגרפיים ולא נצטרך להשוות 23, רגע, לא, 24, סקרים ביום.

אבל את מקום הרעש הכבד של החודשים האחרונים עומד לתפוס רעש כבד שדוגמתו עדיין לא שמענו. פוליטיקה תוסיף למרוט את עצביה של אמריקה בזמן שבו האמריקאים בדרך כלל שמחים לעבור לעמוד הבא. כמובן, הפעם העמוד הבא כולל לא רק הפרעות פוליטיות אלא גם וירוסים. אוי.

דמוקרטים ורפובליקאים וכל השאר

דמוקרטים ורפובליקאים מתחרים על נשיאות ארה"ב מאז 1856. הדמוקרטים היו שם הרבה קודם, ונקראו תחילה הדמוקרטים הרפובליקאים.

מאז ייסוד המפלגה הרפובליקאית לא הצליחה שום מפלגה נוספת להצטרף ולטבוע חותם. פה ושם היו מועמדים של "מפלגה שלישית", אבל חוץ מאשר ב-1912 איש מהם לא התקרב לניצחון.

למועמדים עצמאים קשה מאוד להתמודד בארה"ב. הם צריכים לאסוף הרבה מאוד חתימות בכל מדינה, עניין יקר ומסובך.

בשנים האחרונות, שתי מפלגות זעירות מציגות מועמדים לנשיא: הליברטריאנים והירוקים. הראשונים נוטים לשאוב קולות רפובליקאיים והאחרונים מזיקים לדמוקרטים.

השנה מתמודד גם זמר הראפ קנייה ווסט. הוא חשוד בניסיון לשאוב קולות שחורים מביידן לטובת טראמפ, שהוא תומך ותיק שלו.

ללא תקדים: רוב המצביעים כבר הצביעו

נכון ליום שני בבוקר (שעון ישראל), 93 מיליון אמריקאים ויותר כבר הצביעו בבחירות. 34 מיליון ויותר עשו כן באופן אישי, בקלפיות מקדימות שהוצבו ברוב המדינות. 59 מיליון שלחו את מעטפות ההצבעה שלהם בדואר.

המספר הזה שקול כנגד 67% מסך כל המצביעים בבחירות של 2016. לא היה כדבר הזה בתולדות אמריקה, וכנראה לא בתולדות ארץ כלשהי. יום הבחירות הפך מיום ההכרעה הקלאסי ליום הסיום של עונת ההצבעה.

אין לנו כל מושג מה המשמעות של הפיכת הסדר הטבעי על ראשו. אבל ברור למדי שהמיליונים המקדימים לא יכלו להגיב על מאורעות שהתרחשו לאחר הצבעתם; הם לא יכלו להתפתות לחלקת הלשון המאוחרת של פוליטיקאי; הם הצביעו תחת הרושם של מצבי רוח קודמים. הועמד בספק עצם ההיגיון של מערכת בחירות ארוכה.

אולי הלקח הוא שאין צורך במערכת בחירות כה ארוכה. אולי האמריקאים יכולים לעשות מה שעושים הבריטים, או הקנדים: ששה שבועות, וזהו.

מערכת הבחירות הזו התחילה למעשה אם גם לא להלכה ביום האחרון של 2018. אליזבת' וורן, הסנאטורית ממדינת מסצ'וסטס, הייתה הראשונה שזינקה אל המים במקדימות של המפלגה הדמוקרטית. אחריה באו, בתהלוכה ארוכה, יותר מ-20 טוענים נוספים. ג'ו ביידן נכנס רשמית למערכה באפריל 2019. 18 חודשים של מרתון הם השג לא מבוטל בשביל איש בן 77.

לנשיא טראמפ לא היו יריבים של ממש בתוך מפלגתו. בדרך כלל נשיאים המנסים לחזור ולהיבחר אינם נתקלים בהתנגדות פנימית.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny