"אם הממשל הבא יזנח את המאבק במשבר האקלים הוא יסכן את הכלכלה כולה"

יום לאחר הבחירות לנשיאות ארה"ב, ב-4 בנובמבר, מהלך נוסף בקנה מידה עולמי ייצא לפועל: יציאתה הרשמית של ארצות הברית מהסכם פריז. כ-200 מדינות חתמו על הסכם שנכנס לתוקפו לפני כארבע שנים, במטרה להילחם בהתחממות הגלובלית ולהגביל את עליית הטמפרטורה העולמית ללא יותר מ-2 מעלות צלזיוס בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית, ולצמצם את פליטת גזי החממה לאטמוספירה. אך בשנת 2017 הודיע ממשל טראמפ על פרישתה של מדינתו מההסכם, שלדבריו "בלתי הוגן עבור משלמי המסים בארה"ב".

יישום הסכם פריז כרוך ב"גמילה" גלובלית מדלקים מאובנים המניעים את שינויי האקלים, ובעיקר פעילות נחושה של המעצמות הגדולות והמזהמות ביותר: סין וארצות הברית. אך פרישתה של ארה"ב, שאחראית לכמות הגדולה ביותר של גזי חממה באטמוספירה לאורך ההיסטוריה, עלולה לערער את היכולת העולמית לעמוד בהסכם העולמי. מה הפלא, אם כן, שנושא משבר האקלים תפס נתח נכבד ומשמעותי מאי פעם בקמפיין הבחירות, בזמן שמדעני אקלים מתבוננים במתרחש בדאגה.

"יציאה מהסכם פריז תהיה טעות, ותפגע בארה"ב", אומר בראיון ל"גלובס" ד"ר רוברט למפרט, ראש מרכז פרדריק פרדי למדיניות גלובלית במכון ראנד, ומזוכי פרס נובל לשלום לשנת 2007. "מעבר לזה שהיציאה של ארה"ב תגרום לכך שההסכם לא ישיג את יעדיו הגלובליים, פרישת ארה"ב מגדילה את הסיכוי שהאמריקאים יסבלו מנזק מסוכן וניתן למניעה כתוצאה משינויי האקלים. ובזמן שארצות הברית תישאר מאחור, מדינות רבות הולכות לדחוף קדימה, איתה או בלעדיה. זניחת הסכם פריז עלולה לגרום לכך שהעובדים האמריקאים והכלכלה האמריקאית יישארו מאחור בזמן שהעולם שואף ליצור כלכלה ירוקה עבור המאה ה-21. אם פרישת ארה"ב אכן תתרחש, עלינו לפעול כדי לחזור להסכם במהירות האפשרית".

אמנם קיים חשש שהפרישה של ארצות הברית תגרום לאפקט דומינו ולמחויבות פחותה של מדינות אחרות, אך גם בתוך ארה"ב עצמה - טראמפ לא הצליח לבלום את קריסת סקטור הפחם כפי שקיווה, ואת הנסיקה בכדאיות השימוש באנרגיות מתחדשות. ארצות הברית היא כיום היצרנית הגדולה ביותר בעולם של נפט גולמי וגז טבעי, ואי היערכות לעידן הפוסט-מאובנים, עלולה דווקא להיות בעוכריה, בזמן שסוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה ששוק האנרגיה הנקייה העולמי יסתכם ביותר מ-60 טריליון דולר בשני העשורים הקרובים, ככל שמדינות רבות יותר דוחפות לכיוון של הפחתת פליטות פחמן, וההזדמנויות בתחום מתרחבות.

הבחירות הקרובות, אם כן, הן בעלות משמעות רבה עבור המגזר העסקי שנע בין המדיניות של טראמפ, לבין המגמות העולמיות. למפרט מפנה לדוח האחרון של הוועדה המייעצת לסיכוני שוק עבור הקונגרס האמריקאי. "הדוח האחרון של הוועדה לסחר בחוזים עתידיים בסחורות הגיע למסקנה כי שינויי אקלים מהווים סיכונים משמעותיים בהווה ובעתיד בפני חברות אמריקאיות ומחירי נכסים. זה יוצר סיכון של חוסר יציבות פיננסית ומסכן את שלומן הכלכלי של חברות רבות, משקיעיהן, לקוחותיהן ועובדיהן. הרגולטורים הממשלתיים וחברות המגזר הפרטי צריכים לבנות במהירות את היכולת, המומחיות והנתונים כדי למדוד, להבין ולהתמודד עם סיכונים אלה. עלינו להפוך את הסיכון לאקלים לשקוף יותר על ידי הפיכתו לחלק מהדיווח הכספי. גילוי כספי נכון של סיכוני אקלים הוא חלק חשוב מהפתרון הכללי הכולל. מכיוון שעסקים, הממשלה והציבור מבינים טוב יותר את הסיכונים הללו, הם יכולים לפעול להפחתתם על ידי השקעה בחוסן והעברת השקעות לפעילות כלכלית המפחיתה ולא מחמירה את שינויי האקלים".

המגזר העסקי זקוק לשלטונות כדי להניע את הפחתת הפליטות, וכדי לנהל סיכונים בעידן שבו לשינויי האקלים ישנה השפעה על המציאות, והם דורשים תהליך הסתגלות ארוך טווח. מה הפלא, אם כן, שדווקא המגזר העסקי פנה לטראמפ ודרש ממנו להישאר בהסכם פריז. קואליציה של מאות עסקים גדולים השווים יחד 620 מיליארד דולר ובהם יוניליוור, גאפ, איקאה, סטארבאקס, מייקרוסופט, נייק ועוד, עסקים המפוקסים על שורת הרווח, כתבו לנשיא: "שינויי האקלים הוא סיכון פיננסי, שיש להתמודד איתו על ידי מדיניות חזקה וחכמה. הסיכונים כוללים סיכוני השקעות, איומים על שרשרת האספקה, ופרודוקטיביות החברות. ללא פעולה להפחתת הפליטות, פרודוקטיביות של עובדים תרד ב-2 מיליארד שעות עבודה בשנה, מה שיעלה למשק 10 מיליארד דולר בשנה. אם ארה"ב תצא מהסכם פריז, יכולים להיווצר חסמי סחר הקשורים בשינויי האקלים, ובעלות ברית קרובות, כבר רמזו שיציאתה של המדינה מההסכם, עלולה להוביל לסיכון הייצוא של התעשייה האמריקאית, בדמות תעריפי יבוא".

מנגד, הבהירו הכותבים, כי פעילות חזקה ליישום הסכם פריז, תהווה מנוע עבור הכלכלה, שכן דוחות עדכניים מעריכים שפעילות אקלימית תייצר 26 טריליון דולר בתועלת כלכלית בעשור הקרוב עבור ארה"ב, לרבות 65 מיליון מקומות עבודה עד שנת 2030. בנוסף, יציאה מהסכם פריז תשאיר את ארה"ב מאחור בכל הנוגע לשוק הקלינטק, המוערך ב-23 טריליון דולר. "שינוי האקלים לא יכול להיות במחלוקת פוליטית בין המפלגות", סיכמו, "שכן מצביעים וחברי קונגרס בכל הספקטרום הפוליטי תומכים בפעילות אקלימית".

איך תושפע הכלכלה החברה האמריקאית מקדנציה נוספת ללא מדיניות למאבק במשבר האקלים והפחתת הפליטות? לפי למפרט, לאורך הכהונה האחרונה הממשלה הפדרלית לא התייחסה ברצינות לשינויי אקלים, למרות שארה"ב נמצאת בסיכון מוגבר למפגעי אקלים דוגמת שריפות, שיטפונות וחום קיצוני. "ואולם, המדינות, העסקים והשילטנות המקומיים המשיכו לדחוף קדימה בתחום. ארה"ב, בשל מדיניות הממשל, מפגרת כעת מאחורי העולם בבניית כלכלה דלת פחמן. ארבע שנים נוספות של הזנחה פדרלית עלוות להפסיק חלק ניכר מהמאמצים הנעשים בארה"ב, להקשות על העולם להאט את שינויי האקלים, להשאיר את האמריקנים פגיעים יותר לשיבושים אקלימיים ולגרור את הכלכלה האמריקאית מאחורי מתחרותיה".

 ד"ר רוברט למפרט / צילום: דיאנה בוולדין

הבחירות עשויות להיות נקודת מפנה

למפרט הוא מומחה לניהול משאבי טבע ואנרגיה. את הדוקטורט שלו בפיזיקה יישומית השלים באוניברסיטת הרווארד, ולאורך שנים הוא חוקר את האופן שבו החברות האנושיות משפיעות על האקלים ועל הסביבה. מחקריו מתמקדים בניהול סיכונים וקבלת החלטות בתנאי אי ודאות עמוקה, והוא נמנה עם חבר המדענים של הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם בנושא שינויי האקלים (IPCC), שזכה יחד עם אל גור בפרס נובל לשלום בשנת 2016, על כתיבת מחקר שלו היה שותף.

"שינויי אקלים הם תוצר לוואי של הצלחה כלכלית בעולם", הוא אומר. "ב-70 השנה שחלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה, הכלכלה העולמית צמחה, ובשני העשורים האחרונים מיליארד אנשים נחלצו מעוני קיצוני. מצד שני, ידענו על שינויי אקלים כבר עשרות שנים ועשינו מעט יחסית כדי לעצור אותם. הנשיא לינדון ג'ונסון קיבל בשנות השישים דוח בנושא, שהמסר שלו במתווה רחב מאוד לא היה שונה בהרבה מכל מה שאנחנו מכירים כיום. חוסר הטיפול, הקשה על ניהול הסיכונים להם מובילים שינויי האקלים. לשינויים שגרמנו לאקלים של כדור הארץ כבר היו השפעות שליליות משמעותיות על בני האדם ועל מערכות אקולוגיות טבעיות; שההשפעות הצפויות בעשורים הבאים יהיו הרבה יותר גרועות אם לא נפעל כדי לעצור אותן. היה קל יותר למנוע את ההשפעות הללו אם היינו מתחילים קודם, אך פעולות אפשריות עדיין יכולות להאט ולעצור את שינויי האקלים ולהפחית את השפעותיו. ככל שנקדים לפעול כך נוכל למנוע יותר נזק".

הבחירות עצמן אמנם עשויות להוות נקודת מפנה קריטית בכל הנוגע ליחסו של הממשל לנושא, אך למפרט דווקא מעוניין להציב זרקור על תהליך המתרחש מלמטה, ודוחף את המנהיגים קדימה, גם בארה"ב. להחלטות הממשל אמנם השפעה מכרעת, אך גם ברמה המקומית נותרו מנהיגים המקדמים יוזמות סביבתיות ומעבר לאנרגיות מתחדשות. "לאחר ירידת המחירים, האמריקאים בשנת 2019 השתמשו לראשונה מאז המאה ה -19 באנרגיה מתחדשת יותר מאשר באנרגיה מפחם", הוא אומר. "ערים ומדינות רבות נוקטות פעולות התואמות לעקרונות של גרין ניו דיל, ותוכנית ברמה הפדרלית תעזור להאיץ את המאמצים הללו".

המחאות ברחבי העולם הניעו את הציבור גם בארה"ב של טראמפ. לפי למפרט, "לאחר עשרות שנים של עשייה מועטה מדי, בשנים האחרונות חל פיצוץ של אנרגיה בקרב הציבור. הרבה מכך נשען על ילדינו. לפי המחקר שלנו, כל מסלול מוצלח של הפחתת פליטות בארה"ב דורש רמות גבוהות של תמיכה ציבורית, שצעירים רבים מכוונים כעת לספק. אולי המודעות הגוברת של אנשים לשינויי אקלים בעקבות אסונות טבע כמו שריפות קליפורניה, לצד אקטיביזם, יתרמו לנקודת מפנה חברתית חיובית בתגובה של ארה"ב לשינויי האקלים. לפעמים נדרשים זמנים חשוכים כדי להניע התקדמות אמיתית. העולם שאנו משאירים לילדינו תלוי רבות במה שאנחנו נעשה בעשור הבא".

"השריפות הרסניות יותר מאשר בעבר"

מהוריקנים ועד לשריפות ענק בחוף המערבי, ארה"ב איננה חסינה בפני משברי אקלים. השריפות המתחוללות בקליפורניה הסבו השנה נזק רב, והן עודן מתחוללות. לפי ההערכות, ההשפעה הכוללת של השריפות השנה, עלולה לעלות יותר מ-20 מיליארד דולר למשלם המסים האמריקאי, להערכתו של טום קורינגהאם, חוקר במכון Scripps לאוקיאנוגרפיה. למפרט, תושב קליפורניה עצמו, מתבונן בהן בדאגה. "השריפות גדולות והרסניות יותר מאשר בשנים עברו: שמונה מתוך 10 השריפות הגדולות בהיסטוריה המתועדת של המדינה, התרחשו בעשור האחרון. השריפה הגדולה ביותר שהתרחשה, בה נשרפו מעל מיליון דונם, בוערת כרגע. שריפות מאז 2010 הרסו 30,000 מבנים, יותר מפי שניים לעומת העשור הקודם. איכות האוויר ברחבי המדינה, אפילו מאות קילומטרים מהשריפות, הייתה הגרועה ביותר זה עשרות שנים. למרבה הצער, כל זה לא באמת מפתיע. מדעני האקלים ניבאו זה מכבר שטמפרטורות גבוהות יותר בשילוב בצורת יובילו ליותר שריפות, כך שכמעט לא מפתיע שהשריפות בקליפורניה החמירו כל כך. מה שמפתיע הוא כמה מהר השינויים האלה יכולים להתפתח. פעם חשבנו על שינוי האקלים כתהליך שיקרה לנו לאט. זה לקח הרבה עשורים לטמפרטורה הגלובלית לטפס במעלה אחת, אך בעוד שהמניעים הבסיסיים של שינויי האקלים, ובמקרה זה עליית הטמפרטורה מתעצמים באיטיות, למערכת האקלים שלנו יש נקודות אל חזור רבות בעלות השפעה תוצאתית מהירה, כאשר חוצים אותן".

כשהוא מתבונן בעשן השריפות ובשכניו הנאלצים לעזוב את בתיהם, למפרט מדגיש: לכלכלה ולממשל האמריקאים אין אפשרות להישאר מאחור ולצפות באסונות אקלימיים הופכים תדירים והרסניים יותר, מבלי לבנות תוכנית חוסן שמחד גיסא תבלום את ההשפעות ההרסניות, ומאידך גיסא תכין את הכלכלה והחברה להתמודדות עם ההשפעות הבלתי נמנעות. "כל הסקטורים הכלכליים צריכים להשתתף בהפסקת פליטות הפחמן", הוא מסביר. "סקטור התחבורה וחשמל מייצרים 30% מפליטות גזי החממה, התעשייה מייצרת כ-20%, בנייני מסחר ומגורים כ-10% והחקלאות כ-10%. היום, בכל המגזרים הללו, כ-80% מהאנרגיה מגיעה משריפת דלקים מאובנים - פחם, נפט וגז טבעי. הצעד הראשון ההכרחי הוא מעבר למקורות חשמל שאינם פולטים, דוגמת אנרגיה מתחדשת ואנרגיה גרעינית".

כעת, הוא מציע למנהיגים לנצל דווקא את הטרגדיה של הקורונה לעשייה. "ממשלות רבות ישקיעו סכומי כסף גדולים כדי לעזור להחיות את כלכלתן. הפניית כספים אלה לעבר תשתיות ירוקות ופעילויות אחרות ידידותיות לאקלים, יסייעו גם למתן את שינויי אקלים. ההתאוששות מהמגפה יכולה גם לעזור לנו לדמיין מחדש מה אפשרי. כדוגמה אחת, ערים רבות עודדו את החנויות והמסעדות שלהן להעביר את הפעילות, הסחורה והשולחנות שלהן החוצה אל המדרכות והרחובות, כדי להפחית את הסיכון להעברת הנגיף. אבל זה גם עוזר לנו לחזות כיצד הערים שלנו עשויות להיראות עם אפשרויות ניידות כמו תחבורה ציבורית, שיתוף נסיעה, אופניים וקטנועים, ולא מכוניות".