מה ישראל באמת צריכה ללמוד מאיחוד האמירויות

הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות היה יריית הפתיחה לשיח כלכלי של שיתוף פעולה נרחב, פתיחת שווקים חדשים לתעשיות שונות ואפשרויות מימון של פרויקטים משותפים בתחומים מגוונים. אכן, הסכם זה פותח בפני יזמים ואנשי עסקים צוהר מימוני ועסקי שעשוי להביא עד לשינוי המיצוב של ישראל במזרח התיכון, אולם האמת היא שייתכן ויש דבר חשוב הרבה יותר שאנחנו הישראלים יכולים ללמוד מעמיתנו האמירתים.

לא מדובר בעוד דרך לבנות את העולם העסקי בהכרח, אלא נושא בסיסי יותר עליו אנחנו לא חושבים ולא מודעים עד כמה הוא חסר לנו, והוא במדיניות ניהול האושר הנהוגה זה מספר שנים באיחוד האמירויות.

על אף שישראל אימצה תהליך של מדידת איכות חיים, הכולל ורסיה של מדד אושר הנקרא "שביעות רצון מהחיים", הממשלה כיום כמעט ולא לוקחת בחשבון את תוצאות מדדים אלו בתהליכי קבלת ההחלטות והם כמעט ואינם משפיעים כלל על תכנון מדיניות ארוכת טווח. לעומת המצב באיחוד האמירויות, בת בריתנו החדשה, שם מתנהלת מדידת אושר קבועה ואף מונתה שרה הממונה על האושר ומשרדי הממשלה האחרים נדרשים לתכנן מדיניות על פי האושר.

חשוב להבהיר, אותו מדד אושר אינו מודד את תחושת ההתרגשות שמציפה אותנו כשאנו מתבוננים בשקיעה או מתחבקים עם אהובינו, אלא את התפיסה שלנו לגבי החיים שלנו, המשמעות שלהם והיחס בין הרגשות החיוביים לרגשות השליליים שאנחנו חווים ביום יום.

החשיבה שאושר הוא דבר שניתן למדידה מקורה בפסיכולוגיה ובעיקר מהמחשבה שקידמה הפסיכולוגיה החיובית לשינוי כיוון מבעיות נפשיות לבריאות נפשית, אופטימיות וחוסן. לאור זאת התגברה בשנים האחרונות התפיסה שגם במדיניות ממשלתית אפשר וכדאי לשאול את התושבים מה חשוב להם ומה הם מרגישים. תפיסה זו קידמה את הכללתם של מדדים סובייקטיביים כמו בירור עם האזרח כיצד חווה את מצבו הבריאותי במדינה ולא רק מדדים אובייקטיביים הנמדדים ללא קשר לתפיסת האדם עצמו כגון מדידת מספר הביקורים לשנה אצל רופאת משפחה.

תפיסה זו, המקדמת מדיניות איכות חיים מאוזנת הכוללת תחומים רבים בחיי האזרחים, כוללת את מדד האושר שרובו מבוסס על השאלה: עד כמה אתם שבעי רצון מחייכם בסקאלה של 1-10. הקורלציה בין מדד שביעות הרצון ושאר תחומי החיים עשויה להצביע על הכוונים העיקריים בהן הממשלה יכולה לפעול. התפיסה הזו משמשת לשון מאזניים לתפיסת המדיניות הקיימת, בה הצמיחה הכלכלית היא זו שמעידה באופן המדויק ביותר על ה Well-Being והאושר של התושבים.

ישראל אמנם מדורגת במקום ה-14 במדד האושר העולמי לשנת 2020 אבל היא ירדה למקום זה מהמקום ה-11. איחוד האמירויות לעומת זו, החלה את דרכה במקום ה-28, אולם מהרגע שהיא הציבה את האושר כמטרה ויעד לאומי, היא טיפסה למקום ה-21.

מכאן ההוכחה שחשוב לממשלות למדוד ולקדם את הדברים הנכונים בהיבטים של האושר. מנהיגי איחוד האמירויות שמו עצמם למטרה לעמוד בראש המדינה המאושרת ביותר בעולם, בקצב שבו הם עובדים, אין ספק שהם יגיעו לשם הרבה לפנינו. ישראל צריכה לשים את אושרם של התושבים לנגד עיניה, במיוחד לאור המשבר הנוכחי. רק כאשר היעד ברור, ניתן יהיה להתקדם לעברו. שיפור במדדי האושר בישראל יעיד על יותר אמון בממשלה, על חלוקת משאבים נכונה יותר, על הכללת אוכלוסיות מגוונות ועל ערכי בסיס המתאימים לתרבות הישראלית. הקמת גוף מחקרי המגיש לממשלה הצעות מדיניות, מינוי ממונה לאושר, והקצאת תקציב יעודי לנושא, יקדמו את ישראל לקראת חשיבה על טובת האזרחים כיום וטובת הדורות הבאים בעתיד. 

הכותבת היא חוקרת מדיניות אושר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, באוניברסיטת בר אילן