המרד של ביג: חזירות של חזקים על חלשים

כלקח מהסגר הקודם ועל-מנת להימנע מסגר שלישי, ממשלת ישראל לא ממהרת הפעם לפתוח את העסקים בתחום המסחר. קבוצת קניוני ביג, ששוויה מוערך בכ-3.8 מיליארד שקל, החליטה לצאת במרד נגד החלטת הממשלה ולפתוח את כל מרכזי הקניות שלה בניגוד להנחיות שהתקבלו בקבינט הקורונה.

מצד אחד, ניתן להגיד שמדובר בהחלטה אקטיביסטית, הדואגת להכניס לקופת אותם עסקים במתחמי ביג כמה שקלים שיאפשרו להם לשרוד. אך לפני שמתלהבים מה"מרד" של קבוצת קניוני ביג, כדאי לשים לב לעובדה הבאה: קבוצת ביג הודיעה במכתב שהוציאה לחנויות שבשטחה, אשר חלקן חנויות קטנות ומשפחתיות הממוקמות בפריפריה, כי החל מיום א' השבוע, כלל בעלי החנויות יהיו חייבים לשלם את דמי השכירות ואת דמי הניהול במלואם, אחרי חודשים ארוכים של משבר וחנויות סגורות.

במרכזים המסחריים של ביג אומנם ממוקמות הקמעונאיות הגדולות כמו קבוצת פוקס, קבוצת קסטרו ועוד, להן יכולות מיקוח משופרות עם בעלי המרכזים. אבל בביג ממוקמים גם עסקים קטנים, זכיינים מקומיים וחנויות משפחתיות. אך לאלה אין אתרי מסחר, כיסים עמוקים או יכולת להזיז פסיק בחוזה עליו הן חתומות.

על-פי הפנייה הזו, מתברר כי קניוני ביג לא יתמכו יותר בעסקים אלה, לא יתנו להם פטור ולא יציעו הנחה מיוחדת בעקבות המשבר הכלכלי העצום. ואסור לשכוח - מדובר בקבוצה השווה 3.8 מיליארד שקל. לא עלה על דעתם של פרנסי החברה אפילו להציע סולידריות בתשלום קנסות המשטרה, במקרה שאלה יאלצו לפתוח בעקבות המרד, עליו הכריזו בעלי הבית.

שוב - חברה ענקית שמה את האינטרסים שלה לפני האינטרסים של השוכרים, של האנשים, ושל כל אלה שיצאו מהסגר השני במצב כלכלי קטסטרופאלי. זה לא אלטרואיזם. כמו בימי הביניים, קבוצת ביג מגייסת את האריסים שלה לשמש כחיילים, בשר תותחים אשר ייגרס במאבק בינה לבין הממשלה - לכוד בין הצורך לפתוח את החנויות כדי לשלם את שכר הדירה, לבין הצורך לסגור אותן כדי לציית לחוק ולהימנע מקנסות.

ככה לא נראה מרד בממשלה ובהנחיות שלה, ככה נראית חזירות של חזקים על חלשים. למעשה, מדובר בקבוצה ענקית השווה מיליארדים שלא מוכנה לספוג עוד הפסדים על שכירויות ודמי ניהול ממתחמים שוממים. ביג למעשה דוחפת את לקוחותיה לעבור על החוק ומציבה בפניהם ברירה אכזרית. או שלא יהיה לכם מאיפה לשלם את הקנסות - או שלא יהיה לכם מאיפה לשלם את השכירות.

אך מי שצריך לשים את הגבול לביג הם לא האזרחים. מי שאמורה הייתה לחלץ את השוכרים מהקוראלס הזה היא המדינה. רק לה יש את הכוח לכופף את היד לגופים הגדולים ולהכפיף אותם לתקנות. אך זו תקועה עדיין בשלל מבצעי סוף עונה של חלוקת כספים ללא אבחנה, ומתן הטבות מותאמות לטייקונים ומקורבים.

הגיע הזמן שהמדינה תתעשת, תעצור את ההשתוללות ותנהיג כאן תוכנית כלכלית חברתית מקיפה, המבוססת בתקציב מדינה שיאפשר חלוקת משאבים צודקת והתמודדות אמיתית עם הקורונה הכלכלית והשלכותיה. 

הכותבת היא מנהלת שותפה, תנועת "עומדים ביחד"