הרבה אנשים נוהגים להציג את סיום עבודתם כאירוע שהתרחש בהחלטה משותפת עם המעסיק, בפרט כשמדובר בסיום עבודה שלא במסגרת גל פיטורים נרחב בחברה - על רקע משבר כלכלי, מהלך התייעלות, סגירת פרויקט, סגירת החברה וכדומה.
מה ההבדל בין פיטורים לעזיבה בהחלטה משותפת? אין הבדל. כולם (למעט התמימים במיוחד) יודעים שמדובר בפיטורים שעברו כביסה, בתיאום עם המעסיק או שלא, שכן אם ההחלטה הייתה תלויה בעובד הוא היה עוזב מבלי לחכות שגם המעסיק יסכים איתו שהם כבר לא מתאימים. אז למה בכל זאת אנשים בוחרים בגרסה הזו? ראשית כי לרבים קשה להודות בעובדה שפוטרו, קודם כל בפני עצמם, לכן חלק לא מבוטל אף משכנעים את עצמם כי מדובר בהחלטה משותפת, וזה המסר שהם מתקשרים לסביבה ולמעסיקים פוטנציאליים.
מכבסת מילים
אחרים נצמדים לגרסה הזו למרות הידיעה שהיא איננה אמיתית מהחשש שההודאה בפיטורים תעמיד בסימן שאלה את כישוריהם המקצועיים ו/או האישיים/בינאישיים ותרתיע מעסיקים פוטנציאליים מלגייס אותם, הגם שבמקרים רבים מדובר בחוסר התאמה בין עובד לארגון ולא בבעיה יסודית של העובד. יתרה מכך, מפוטרים רבים טוענים בנחרצות כי הם אלה שהחליטו לעזוב את החברה מרצונם, לעיתים קרובות ללא תיאום עם המעסיק שפיטר אותם, מהלך מסוכן מאין כמוהו שעלול להיחשף בקלות בתהליך הגיוס לארגון הבא.
היכן מכבסת ההחלטה המשותפת בולטת במיוחד? במהלכי עזיבה של בכירים מאוד בחברות הגדולות במשק, שאותם משום מה אף פעם לא מפטרים. או שהם עוזבים מרצונם או בהחלטה משותפת עם החברה.
רק לפני כשבוע קבלנו שתי דוגמאות לכך, שתיהן בחברות התעופה הגדולות - אל על וארקיע - שהודיעו כי מנכ"ליהן עתידים לעזוב בקרוב את התפקיד. הראשונה שיצאה בהודעה היא חברת אל על שמסרה כי המנכ"ל גונן אוסישקין עוזב את תפקידו בהחלטה משותפת עם היו"ר דוד ברודט. זאת למרות שברור לכל כי הוא עוזב על רקע החלפת השליטה בחברה, שעברה לידיו של אלי רוזנברג שלא הסתיר את כוונתו לבצע שינויים בהנהלה, ובראשם המנכ"ל.
שלושה ימים אחר כך הודיע מנכ"ל ארקיע ירון אמזג כי הוא מתפטר, 5 חודשים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד. מהלך התפטרות תמוה, במיוחד לאור העובדה שהוא עובד בארקיע שנים רבות ומכיר היטב את החברה ואת העומדים בראשה (בטרם מונה למנכ"ל כיהן אמזלג 4 שנים כמשנה למנכ"ל וכסמנכ"ל כספים של ארקיע).
להסתיר כביסה מלוכלכת
מדוע חברות מובילות מעדיפות את גרסאות ההתפטרות או ההחלטה המשותפת גם כשברור לכל שהבכיר פוטר או אולץ/נותב להתפטר? כי היא טובה לשני הצדדים שמעדיפים לא לעורר גלים ולשמור על הכביסה המלוכלכת בפנים (לפחות בטווח הקצר), מה שימזער את הפגיעה בתדמית החברה ובתדמית הבכיר בדרכו למצוא את התפקיד הבא. לכן הם מנסחים ביחד הודעת יחסי ציבור ארוכה ומסורבלת - סוג של מודעת "פנוי להובלה" שמפרטת את ההצלחות והמהלכים פורצי דרך שהוביל הבכיר בארגון, פלוס תודות על תרומתו יוצאת הדופן, ואזכור תפקידי המפתח הקודמים בקריירה שלו. זאת להבדיל מבכירים העוזבים מרצונם, שמסתפקים בהודעה קצרה אם בכלל (ראו מקרה פרופ' גרוטו שהודיע השבוע על עזיבתו את תפקיד סגן מנכ"ל משרד הבריאות), מה גם שברוב המקרים הם כבר סגרו על התפקיד הבא, סימן נוסף המבדיל אותם המפוטרים.
ומה אם אתם לא בכירים בחברות מובילות? אם אתם ממש ממש לא מסוגלים להודות כי פוטרתם, ויש באפשרותכם לתאם עם הבוס שפיטר אתכם גרסה על פיה עזבתם מיוזמתכם, לכו על זה, אם כי לעיתים האמת יכולה לזלוג גם מכיוונים אחרים (קולגות, אנשי משאבי אנוש, ספקים, לקוחות וכו'). לכל השאר מומלץ בחום לוותר על חירטוט ההחלטה המשותפת, שעתיד לסבך אתכם בשורה של טיעונים פתלתלים ולא משכנעים שיציגו אתכם בראש ובראשונה כלא אמינים.
כאמור, כל המגייסים יודעים שהתפוטרתי זה בעצם פוטרתי, ולכן עדיף לשקול בחום הודאה בפיטורים, בפרט אם יש לכם הסבר טוב שכולל לקיחת אחריות (למשל "טעיתי בבחירת התפקיד/החברה ובדיעבד הסתבר שהוא לא מתאים לי"), וממליצים איכותיים שיעדיו על יכולותיכם המקצועיות/ניהוליות/אישיותיות. קחו בחשבון כי מעסיקים לא מצפים שתודו בפיטורים והם עשויים להעריך מאוד את אמירת האמת, בתוספת לקיחת אחריות, מה גם שאחרי שתגידו "פיטרו אותי", יאמינו לכם לכל שקר שתספרו בריאיון העבודה. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.