תעלומת קמלה האריס: מי מפחד מסגנית נשיא שחורה?

בשוך מערכות בחירות בארה"ב נהוג היה שאחד המועמדים מתקשר לעמיתו, מציין את המאבק הקשה ומודה בהפסדו. לאחר מכן, המועמד המפסיד נעמד מול אור הזרקורים, נואם את נאום ההפסד ויוצא מאור הזרקורים. המועמד המנצח, באדיבות של מנצחים ממתין ורק לאחר מכן יוצא לבמה שלו ומספק נאום חזק, נאום בכורה. הדברים הללו שייכים לעבר. אל גור עשה זאת בשנת 2000, רק כדי להתחרט כעבור זמן קצר ולמשוך חזרה את הודעתו על ההפסד. הסדר הישן השתבש ואיננו. מועמדים ויועצים חיים בימינו בקצב אחר ומפעילים סט כללים שונה.

במערכת הבחירות של שנת 2020, אף אחד לא המתין לנאום ניצחון - של ביידן או טראמפ. כולם המתינו לנאום הפסד. שמישהו יפסיד כבר, שמישהו יודה שהוא מפסיד, שבמערכה הזו ידו על התחתונה. שיספר מה היה ואיפה הוא נפל. שינהג בג'נטלמניות ויגיד לאן אמריקה צועדת. אך לא בבית ספרנו. לא השנה.

מעט אחר חצות במוצאי יום ההצבעה, יום שלישי, עלה המועמד ג'ו ביידן על במה באתר דרייב-אין בעיר ווילימנגטון, דלוואר, לא הרחק מביתו הפרטי. זה לא היה נאום ניצחון וגם לא נאום הפסד, אלא נאום-מנע. ביידן ידע שטראמפ יטען שהבחירות זויפו, שיש לעצור את ההצבעה, שהכל רמאות אחת גדולה והעדיף להיות הראשון המקבע את הנרטיב.

"ידענו שזה עומד להיות ארוך", הוא אמר באנחה. "אנחנו במקום טוב, באמת שאנחנו בטוב. זה לא מסתיים עד שכל קול נספר. כל פתק הצבעה הוא בעל חשיבות", אמר ביידן. "אנחנו על המגרש בג'ורג'יה, למרות שלא ציפינו לכך. אנחנו מרגישים שאנחנו במקום ממש טוב בוויסקונסין ומישיגן וחוץ מזה, זה ייקח זמן לספור את הקולות, אבל אנחנו ננצח גם את פנסילבניה" הוא אמר.

באותו הלילה ספירת האמת קירבה את טראמפ במידה גדולה לניצחון. בשעות הקטנות נספרו הקולות מן הקלפיות אליהן הגיעו הבוחרים ביום הבחירות. הן טופלו, ככל הנראה, לפני קלפיות הדואר. הפערים לטובת טראמפ - הן במישיגן ובוויסקונסין וגם בקרב מדינות נוספות כמו אוהיו, פנסילבניה וג'ורג'יה - גדלו. טראמפ תפס ביטחון ולקראת 3 לפנות בוקר והתייצב בבית הלבן בפני מאות האורחים שהזמין למסיבת ניצחון והודיע כי "למעשה ניצחנו כבר".

טראמפ חזר על אמירותיו מזה חצי שנה. הצבעה באמצעות הדואר היא "הונאה של העם האמריקאי. זו מבוכה לאומה שלנו. אנחנו רוצים שזה ייעצר, נלך לבית המשפט העליון".

שני הנאומים הקצרים הללו, אחד של ביידן השני של טראמפ - לא היו נאומי הפסד. גם לא נאומי ניצחון. אלא נאומי "בניית" נרטיב, מאחר שמערכת הבחירות לא הסתיימה בליל הבחירות. עבור המועמדים, נדמה היה שהמערכה זה עתה נפתחה.

ניצחון חמוץ ומכוער

בשעת כתיבת טור זה, עדיין אין תשובה ברורה על זהות הנשיא הבא של ארה"ב, אם כי כל האינדיקציות אתמול מאוחר הראו שביידן הוא זה שיכנס לבית הלבן.

במפלגה הדמוקרטית מדברים על ניצחון חמוץ או "ניצחון מכוער" כפי שאמר ל'גלובס' בכיר מן המפלגה. הם קיוו בסתר ליבם ל"גל כחול", סחף ציבורי עצום של כל הקבוצות ברחבי המדינה. חיזוק מיעוטים, נשים, גברים לבנים עם השכלה תיכונית ומטה, ומבוגרים.

ובכן, זה לא קרה. טראמפ נותר פופולרי, אהוד, נערץ, מחוזק ומחובק מעבר לבייס שלו. התכנית של הדמוקרטים לתת מכת מחץ ולעשות סוף לתופעת הטראמפיזם, נחלה כישלון. אמנם ניצחון זה ניצחון ועדיף לביידן להיות בצד המנצחים ולא של המפסידים, אבל מסתמן ניצחון דחוק. לבסוף, כך נראה, התמיכה בדמוקרטים אינה כה רחבה .

הכיר באופן אינטימי את רבין, שרון ופרס

בחיבור בין ביידן לנתניהו, אם וכאשר ביידן הוא הנשיא החדש, יש לקחת בחשבון שביידן הוא ותיק בזירה. למעשה הוא כה ותיק ומנוסה עד שעבור נתניהו זה יכול להיות אתגר שונה. נתניהו, ראש ממשלת ישראל מזה 12 שנים רצוף, ועוד 3 שנים כראש ממשלה בעבר, ומי שנמצא בצמרת ההנהגה העולמית מראשית שנות ה-90. בעשור האחרון, נתניהו "חונך" בכל פעם מנהיג חדש ולא מנוסה.

 ביידן ונתניהו במפגש בניו אורלינס, 2010 צילום: AP Gerald Herbert

כך היה לדוגמה כאשר אובמה נכנס לתפקידו. ב-2009 נתניהו היה משופשף, ותיק קרבות דיפלומטיים ואל מולו עמד נשיא חדש, צעיר בגיל. כמו שנהוג להגיד: את הטריקים והשטיקים נתניהו ידע כבר אז לעשות ברברס, עם עיניים סגורות.

כך היה גם עם טראמפ, שהיה אולי איש עסקים, אך נטול רקע בהקשר למו"מ הישראלי-ערבי. מנהיגי עולם עולים ובאים וכמעט כולם, למעט אנגלה מרקל וולדימיר פוטין, נראים כמו ינוקא לידי נתניהו, בכל פעם שהם צצים. בביידן יש עניין חדש, אולי זה מבאס עבור ראש הממשלה שלנו. ביידן היה שם קודם. הרבה קודם, כבר כאשר נתניהו העלה הילוך ועבר להכרה בינלאומית אי-שם בשנות ה-80.

הוא מכיר, לפני ולפנים, את מסדרונות השלטון הישראלי. הייתה לו היכרות אינטימית עם אולמרט, שרון, פרס, רבין, ברק ועוד ועוד. אפילו בתחום האסונות האישיים וחוויות האבל, אפילו שם, ביידן אגר את קשיי העולם על כתפיו. הנה יבוא (אם אכן יסתיים העניין והוא הנשיא), אדם מבוגר מנתניהו, מנוסה מנתניהו, פוליטיקאי משופשף ומאוד חכם. השניים מנוסים ולכן הפעם האתגר הוא חדש.

"הפסידה בגלל שהיא אישה"

האם הזירה הפוליטית התבגרה? עברנו קמפיין שלם במדינה החשובה בעולם בלי שנושא המגדר של אחת המועמדות הפך ל"אישיו". ג'ו ביידן וקמלה האריס ניהלו קמפיין "תא-מטען". בקושי שמעו אותם, הם ישבו מאחור. אם כבר הייתה התקהלות סביבם היא התחרשה במכוניות פרטיות של מי שהיה מוכן לנסיעה ליעדים השונים. צפירות במקום מחיאות כפיים, וארוחת נשנושים משמינות בחלק האחורי של הפיק-אפ טראק במקום כיבוד מפלגתי.

קמלה האריס עברה לישראלים מתחת לרדאר. היא מילאה את תפקידה בנאמנות בקמפיין, אבל לא למדנו עליה המון דברים חדשים. למרות שהייתה סנאטורית, מתמודדת למועמדות המפלגה לנשיאות, פרקליטת מדינה של קליפורניה הגדולה, היא עדיין בגדר תעלומה.

בפלורידה, הצמד ביידן-האריס לא הצליח להלהיב את הציבור. הם הפסידו בוחרים רבים מן הקבוצה הלטינית, ולא הרוויחו מספיק במבוגרים, לבנים ושאר תתי-קבוצות.

קדנס מנהלת משמרת במסעדה מקומית אמרה ל'גלובס' שביידן-האריס הפסידו, בגלל שהיא אישה. "לצערי, הציבור עדיין לא מקבל את זה בטבעיות", היא אומרת בשיחה עם "גלובס". "הם הסתכלו על זה ב'עין עקומה'. מה, שאני אצביע עכשיו לאישה? ועוד בת-מיעוטים, שחורה. פלורידה זה מקום שמרני, והעובדה שביידן בחר אישה, היא זו שפגעה להם בסופו של דבר בקמפיין".

לשאלה מה תחושותיה כלפי ההפסד של הדמוקרטים בפלורידה, היא עונה: "אני מאוד מאוכזבת. אבל ידעתי שהם לא יצליחו פה, בגלל שהוא מינה אישה. לפחות אני מסתכלת על שאר ארה"ב וחושבת שהיא כן תיכנס לתפקיד כסגנית נשיא. פעם ראשונה, ואולי היא אפילו תהיה נשיאה".

המגדר לא היה אג'נדה

האריס לא נכנסה לנושא היותה אישה, ולכך שלראשונה מועמדת בת מיעוטים לתפקיד הרם. באופן כללי, היא נזהרה כל השבועות האחרונים שלא להאפיל על ביידן בחיוניות, בחיבור לרשתות, בגיל ובמראה. ביידן והאריס מיקדו את כל מערכת הבחירות בנושא אחד ויחיד: מערכת הבריאות - single issue campaign.

כל דבר אחר שנעשה בקמפיין נקשר לחשבונות הכספיים של האזרחים על תשלומי בריאות. אם דיברו על הזכות לביצוע הפלות, האריס הזכירה את הנושא מן הזווית של הכשלים של אלה שלא יכולות לממן ביצוע הפלות כי אין להן ביטוחים.

אחרי העימות עם סגן הנשיא מייק פנס, היא לא התנצלה ולא השתמשה בעובדת היותה אישה. אולי זו בגרות של כלי התקשורת, אולי קפיצת מדרגה של השיח הציבורי. דבר אחד ברור, קמלה האריס בבית הלבן, כסגנית נשיא (ואולי בהמשך כמי שתחליף אותו) - עומדת לעשות היסטוריה יותר מאשר כל שאר המתמודדים.