הקורונה והלחץ של האזרחים הפלסטינים החזירו את אבו-מאזן לעבוד עם ישראל

הרשות הפלסטינית צפויה לחדש בימים הקרובים את התיאום הביטחוני הרשמי עם ישראל (התיאום הלא-רשמי לא נפסק) ולקבל את כספי המסים שישראל גובה עבורה, שמסתכמים ב-3 מיליארד שקל. בפועל מדובר בהודאה בכישלון מהלך ההינתקות, שעליו הכריז ראש הרשות אבו-מאזן בחודש מאי, והכרה בעובדה כי הרשות לא יכולה לתפקד כלכלית ואזרחית ללא כספים אלה, וגם ללא התיאום המלא עם ישראל. להחלטה קדם כבר חידוש בפועל של מקצת מנגנוני התיאום, בחשאי ומתוך אילוצים.

לפי גורמים פלסטינים בכירים, אבו-מאזן נתון ללחץ מתמשך בנושא מצד כמה וכמה מבכירי הרשות ואישים אירופיים והתיזמון הנוכחי, הבחירות בארצות הברית, נראה נוח לירידה מהעץ שאליו טיפס. סייעה לכך גם ההחלטה לדחות לינואר את הכנס החצי שנתי של המדינות התורמות, בין השאר בגלל הנתק שכפו הפלסטינים.

גם הרחוב הפלסטיני לחץ על אבו-מאזן. כמו בכל העולם, גם הפלסטינים חווים משבר כלכלי בשל הקורונה, בתוספת של אי-קבלת כספי המסים מישראל. הכלכלה המקומית מרוסקת, כולל המגזר הציבורי.  בין הלוחצים היו גם אנשי עסקים פלסטינים מהזירה הבינלאומית, שאליהם פנתה הרשות כדי לסייע לה בהלוואות להמשך פעילותה.

התחלה אופטימית של שיתוף פעולה

בתחילת משבר הקורונה שיתוף הפעולה עם ישראל דווקא התהדק. צוותים רפואיים מיהודה ושומרון וגם מרצועת עזה קיבלו הדרכות רפואיות בבתי חולים בישראל וציוד רפואי רב הועבר לרשות, גם כזה שהיה במחסור מסויים בישראל. למעשה, גם היום רופאים ישראלים ופלסטינים בכל רמות הניהול נמצאים בקשר שוטף.

התיאום הביטחוני הוגבר אז, וישראל איפשרה לפלסטינים להציב מחסומים בצירים ובכניסות ליישובים שבהם התחלואה הייתה גבוהה.

כניסת הפועלים לישראל כמעט ולא פסקה, אפילו כשרוב ענפים האחרים בכלכלה הישראלית הושבתו. המהלך הזה תואם עם הרשות, שדאגה לרישומים, להסעות ולבידודם של פועלים שנדבקו בנגיף.

אלא שבחודש מאי אבו-מאזן הודיע, בהמשך להכרזותיו מפברואר בעקבות ההצהרות הישראליות על כוונה לספח שטחים, כי הפלסטינים לא מחוייבים יותר להסכמים עם ישראל והורה לנתק את הקשרים עימה, לרבות אי קבלת כספי מסים. הצעד האחרון נעשה בניגוד לעצות שקיבל מאנשיו הקרובים, שכן בפעמים האחרונות שהוא ננקט, הרשות כמעט והתמוטטה.

הכלכלה הפלסטינית נפגעה קשה מהניתוק. יבואנים פלסטינים, למשל, לא יכלו לשחרר סחורה שהגיעה לנמלי ישראל. פלסטינים הפסיקו להגיע להדרכות והכשרות לצוותים הרפואיים, וביטול התיאום הביטחוני מנע מהם את היכולת לסגור כפרים וישובים "אדומים", מה שהביא לעלייה ברמת התחלואה, בעיקר מחודש אוגוסט. יתרה מכך, כל מערך הבקרה והחקירות האפידמיולוגיות של הרשות קרס והמספרים המדווחים על ידם הם ככל הנראה חלקיים ביותר.

אינטרס ישראלי לעודד את התעסוקה

הכלכלה הפלסטינית היא בסופו של דבר גם אינטרס ישראלי. אנשי מתאם הפעולות בשטחים פתחו דרכים להגיע ישירות אל הפלסטינים, שנזקקו לקשר הזה - מאנשי עסקים הסוחרים בתוך ישראל, דרך יבואנים וכלה בעשרות אלפי הפועלים. המהלך נעשה בכמה דרכים. האחד קשר ישיר באמצעות אתר אינטרנט ייעודי ואפליקציה - ישומון שנפתחו עבור התושבים הפלסטינים, ודרכו פועלים יכלו לקבל אישורי כניסה (כאלה שכבר היה בידיהם היתר בעבר), יבואנים יכלו להודיע על הגעת סחורה לשלם ולשחרר אותה ואנשי עסקים לקבל אישורי מעבר לישראל לצורך עסקיהם.

התוצאה הייתה שחלק ממנועי הכלכלה הפלסטינית המשיכו לעבוד, ונבלמה כוונת הרשות המוצהרת לייצר מחאה עממית נגד ישראל, שתרכוב על הגב של המשבר הכלכלי. גורמי ביטחון אומרים כי ניטרולו של המוקש הזה, איפשר לדרג המדיני גמישות רבה יותר בהחלטותיו, לצד שמירה על היציבות הביטחונית באמצעות כלים כלכליים-אזרחיים.

במהלך המשבר המגזר הציבורי הפלסטיני נפגע קשה. מדובר בכ-150 אלף איש  - פקידים, מנגנוני ביטחון, מורים ואחרים - שמשכורותיהם הם חלק חשוב בצריכה הפלסטינית. המגזר הזה ספג פגיעה אנושה מרגע שזרם כספי המיסים נעצר ומשכורותיהם קוצצו או שלא שולמו כלל.

מחודש מאי רובם קיבלו פחות ממחצית שכרם (משכורת ממוצעת של עובד ציבור ברשות הוא כ-2,500 שקל). הם מפרנסים כמיליון איש וצמצום המשכורות גרם לירידה חדה בצריכה, עלייה בדרישה להלוואות מהשוק האפור והאטה בכלכלה.

פגיעה קשה בתיירות ובקניונים 

ענף נוסף שנפגע הוא כמובן התיירות. תיירים מחו"ל הפסיקו להגיע. בית לחם, שכלכלתה מבוססת כמעט בלעדית על התיירות, משותקת. יוסף אל נסאר, בעליהן של כמה חנויות מזכרות בעיר אומר כי פרנסתן של 30 משפחות עובדיו נגדעה. לדבריו, הידיעה כי העונה החמה של חג המולד אבודה, מביאה לדיכאון עמוק ולמחשבות על עזיבה. "אין לנו שום סיוע ממשי מהרשות, כמו שיש אצלכם, אנחנו חיים על הלוואות והעברות של קרובי משפחה מחו"ל כי החסכונות כבר נגמרו לרובנו, ומעטים ישרדו את המשבר.

גם תיירות הקניות של הערבים הישראלים פחת דרמטית. בראשית יוני פרסם אבו-מאזן צו האוסר כניסת ערבים אזרחי ישראל לשטחי הרשות. לא שהצו נאכף באדיקות, אבל המספרים ירדו מאוד והחנויות והקניונים בג'נין, קלקיליה וטולכרם נפגעו קשה. בהמשך הקיץ הצו נשכח כמעט, והערבים הישראלים שבו לפקוד את ערי הגדה, אלא שזה הביא להתפשטות הקורונה בחברה הערבית בישראל - לא רק החתונות אשמות. בימים האחרונים העלה פרויקטור הקורונה היוצא רוני גמזו את הדרישה כי יימנע המעבר הזה של בין שטחי הרשות לישראל.

מנוע כלכלי חשוב ברשות הוא העובדים בישראל ובהתנחלויות. ישנם 80 אלף עובדים חוקיים ועוד 20-30 אלף לא חוקיים. בהתנחלויות עובדים כ-30 אלף פלסטינים. כלומר, 130-140 אלף משפחות תלויות בעבודות האלה. משכורותיהם גבוהות פי שלושה מהמשכורות הממוצעות ברשות.

בישראל התקבלה החלטה אסטרטגית להמשיך להניע את המנוע הזה, הן כדי למנוע קריסה מוחלטת של כלכלת הרשות מחד וכדי למנוע קריסה של ענף הבניין אצלנו מאידך.

זה קרה בין השאר באמצעות הגישה ישירה לפלסטינים, שכללה לבד מהאפליקציה ואתר האינטרנט גם פתיחת מרכזי שירות ישירים לפועלים לסוחרים. במתפ"ש התכוונו לקיים את השירות הזה זמנית, אבל הפלסטינים מקבלי השירות אומרים כי מבחינתם עדיף הקשר הישיר הזה עם ישראל על פני הסרבול הבירוקרטי והיעדר היציבות מצד הרשות.

יחיא אל ראס, מעין "ראיס" של פועלים, כלומר מאכער המארגן קבוצות פועלים מאזור השומרון עבור קבלנים ישראלים, אומר ל"גלובס" כי הוא והפועלים נאבקים מדי יום כדי להביא לחם הביתה, ואין להם עניין בהחלטות פוליטיות או במאבקי כוח ברשות. לדבריו, "ברור שאנחנו צריכים את העבודה בישראל, זה טוב לנו ולכם, והרשות רק מסבכת את המצב. אני והפועלים מפרנסים לא רק את המשפחות שלנו אלא עוזרים לקרובים ולשכנים שאין להם פרנסה עכשיו".

ובחזרה לאבו מאזן ההערכות כעת הן שהוא ימתין להכרזה רשמית על ניצחון ביידן בבחירות, ואז יחל להקל בצעדים, כשאנשיו ובהם ראש הממשלה א-שתאייה, לוחצים שקבלת המיסים תהיה מיידית לאור מצוקת המזומנים.