תם עידן הנקמנות והבדלנות, החל עידן הפשרות וההסכמות

הנשיא הבא של ארה"ב הוא ג'ו - Regular Joe - כך נראה בשעה זו לפי התוצאות המתעדכנות בארה"ב. מנהיג העולם החופשי הבא הוא ג'ו ביידן, בן ה-77 (עוד שבועיים 78) מדלאוור. סנטור, סגן נשיא, קתולי, איש משפחה, אוהד ישראל וחובב רכבות אמטרק.

יש הרבה דברים מעניינים בביוגרפיה של ביידן, אך האלמנט הבולט מעל לכל כרגע הוא היותו ג'נטלמן מפוליטיקת העבר. ניצחון שלו הוא חזרה לתקופה בה מנהיג העולם החופשי לא העליב וסנט באנשים שעמדו מולו על מוגבוליותיהם או עברם הצבאי. ניצחון של ביידן הוא שיבה לעידן בו לאנשי מדע יש מעמד, למומחים רפואיים יש עתיד, ואנשי רשויות הבטחון והמודיעין של ארה"ב הם קריטיים להווה. לימים בהם מינוי היועץ לבטחון לאומי של הבית הלבן שורד בתפקיד יותר מ 29 ימים, ולא מחליפים ראשי סגל, מזכיר מדינה או שר משפטים כל כמה חודשים. הנשיא העתידי עשוי לדגמן יותר יציבות ופחות קפריזות. זו חזרה לימים בהם אפשר לתכנן, להתכונן, לדעת למה לצפות ולא צריך לכסוס ציפורניים לקראת האמירות שיזרוק הנשיא לעבר כל עיתונאי שבמקרה חלף ליד החדר הסגלגל.

ביידן אינו אדם נוצץ, הוא מעורר פחות רגשות. הוא גם לא דמות מתוך חוברת קומיקס, ואינו מתיימר לחוות את עצמו כמרכז העולם. הוא אפילו לא שוקל ללבוש בגדי סופרמן ולעשות סיבוב PR עצמי על שהות בבית חולים עקב מגיפה נוראה. הוא Regular Joe.

גם הניצחון של ביידן, אינו מן הסוג שכובש את ספרי ההיסטוריה בסערה. מדובר בניצחון מאופק, שמעיד על אמריקה חצויה וקרועה. זו הדחה של נשיא מכהן, אירוע נדיר מבחינה היסטורית שכן רק 4 נשיאים הודחו מכהונתם אחרי 4 שנות כהונה, במהלך המאה שחלפה.

"ניצחון מכוער" כינה זאת באוזני בכיר במפלגה הדמוקרטית. נכון לשעה זו, ביידן לא הביא גל כחול. במקומות רבים בארה"ב בהן הדיחו את הנשיא, העדיפו עדיין את המועמד הרפובליקני המקומי - חבר הקונגרס או הסנטור. לפיכך גם הטענה לזיוף פתקי ההצבעה הנה בעייתית, שכן אותם הפתקים מגיעים מפוצלים, החלק העליון בפתק ההצבעה הלך לדמוקרטים והחלק התחתון לרפובליקנים.

לפי הספירה המסתמנת ביידן השיג לפחות אותה כמות אלקטורים שהשיג קודמו, טראמפ, סביב ה-304. טראמפ כינה זאת לפני 4 שנים "ניצחון סוחף" (Landslide). להבדיל מטראמפ לביידן יש גם כ-4.5 מליון קולות יותר בקול הפופולרי. אך הסנאט ישאר בידיים רפובליקניות ככל הנראה (כוכבית: הכל בסייגים כי הדברים נכתבים לפני שהתמונה התבהרה). בבית הנבחרים נותר הרוב הדמוקרטי, כאשר הדמוקרטים עם מעט פחות נציגים לעומת מה שהיה להם בבית הנבחרים היוצא. גם בבתי המחוקקים ברחבי המדינה, אין מעבר מרשים לידיים דמוקרטיות.

ביידן בבית הלבן יהיה חייב להיות מנהיג של פשרות והסכמות. לא של נקמה והתבדלות. כדי לתאם מהלכים עם הצד השמרני, הוא יצטרך לוותר, להתכופף, לכרות בריתות. האגף הפרוגרסיבי של המפלגה יאלץ לשבת בצד ולחכות. גם בתחום מדיניות החוץ, ביידן ינטוש את עקרונות 'אמריקה-פירסט' של טראמפ ויחזור למסלולים של שיתוף פעולה והסכמות ואולי אף מו"מ דיפלומטי עם מדינות עוינות (איראן). שנות ההסתגרות הדיפלומטית עשויות להגיע לקיצן, עם סוף עונת טראמפ.

עדיף להיות עם הצד המנצח, זה ברור. גם אם זה לא הניצחון עליו חלמו בכירי הדמוקרטים. הם צריכים להיות מודעים לכך שזה הוא ניצחון עם הערת אזהרה והיא שטראמפ אינה תופעה חולפת, שהציבור לא דחה מעליו בכל הכוח את הנשיא השערוריתי, לא הוציא פסק דין שלילי לבוטות ולאגרסיות. הציבור האמריקאי העריך את המהלכים הכלכליים ועל אף הניהול הכושל של המערכה הבריאותית, כמעט חצי אמריקה הייתה מוכנה לתת לו צ'אנס נוסף.

גם בצד של המסרים יש בשורה מעניינת: ביידן בחר לנהל קמפיין שלם ב-Single Issue. בניגוד לשנת 2016, בה המפלגה הדמוקרטית הייתה מרוכזת בנגטיב, והילרי קלינטון חטפה ביקורת על כך שהיא לא העמידה חזון חלופי למעט "רק לא טראמפ", ג'ו ביידן של 2020 התעקש לחפור לכולם בנושא ביטוח הבריאות. בריאות בריאות בריאות. זה היה המוקד, הוא העלה את זה בכל עצירת קמפיין, בכל רגע בעימות. כאשר הרפובליקנים ניסו למשוך את הדיון לזכות ההפלה ומינוי שופטת עליונה שמרנית, ביידן אמר להם, 'כן, אבל, ביטוח בריאות' (כלומר, צריך שיהיה כסף לנשים לממן לעצמן הפלה). כאשר הרפובליקנים משכו ל'חוק וסדר' ברחובות הערים, ביידן השיב להם "כן, אבל, ביטוח בריאות" (כלומר, יש פה אנשים עניים שאין להם כסף לממן לעצמם רופא והם מתוסכלים). בשיחה על המצב הכלכלי, על שוק התעסוקה, על משבר האקלים, על מדיניות ההגירה, הכל נוקז וכונס לתוך בעיותיה של מערכת הבריאות האמריקאית. זה היה הימור ענק, וביידן קרוב כפסע מלהפסיד את הכל. אך זה היה הקמפיין: מסויג, זהיר, מחויב לכלכלי הקורונה, נטול אירועים נוצצים ועצרות ענק ובעיקר ממוקד בתוכן משמעותי אחד - בריאות.

להצבעה המסיבית נגד טראמפ, נגד קדנציה שניה של נשיא מכהן, יש גם משמעות אוניברסלית. אם אדם הוא מנהיגה של הדמוקרטיה יש גבול עד להיכן ניתן למתוח את הנורמות של התנהגות סבירה. יש גבול לשקרים, להונאות, להתעללות בכללים מקובלים, שציבור דמוקרטי יכול לספוג. מה שהתחיל להריח כמו התנהגות דיקטטורית, עם מנהיג נרקסיסט הסבור שחשבון הטוויטר שלו מכתיב את הכללים ולא החוקה של ארה"ב - קיבל ב-3 בנובמבר 2020 את הקו האדום למעשיו והתבטאויותיו.