הסטארט-אפ שהוקם בתוך וויקס והתגלית המרעישה של וולמארט: השבוע בהייטק

במהלך השבוע הודיע איל וולדמן, אחד ממייסדי מלאנוקס והמנכ"ל הדומינטי שלה, על עזיבת החברה, כחצי שנה לאחר שהושלמה מכירתה לאנבידיה תמורת 6.9 מיליארד דולר, העסקה השנייה בגודלה בהייטק הישראלי. בשישי שעבר, יום לאחר שחזר מביקור באיחוד האמירויות, נפגשנו איתו (אופיר דור ואני) בדירתו ברחוב רוטשילד בת"א לראיון פרישה.

חייבים להודות שזה היה ראיון מאתגר - וולדמן אדם מוחצן, שמתבטא בפייסבוק ובראיונות לתקשורת לא מעט (באופן יחסי), ואצלנו קיים כמובן רצון לחדש ולקלף עוד שכבה מאחד המנכ"לים הבולטים בארץ. הוא גם מרואיין משופשף, שיודע בדיוק על מה בא לו לענות ואיפה הוא מעדיף להסתפק בתשובות קצרות, כדי לא להיכנס לעומק הדברים. זה אמנם משאיר אותך עם קצות חוט אטרקטיביים ומסקרנים, אבל לעתים גם עם רצון לא מסופק לשמוע הסברים ופרטים נוספים. ועדיין, אני חושב שהראיון מצליח ללמד עוד כמה דברים מעניינים על וולדמן, הבן אדם והיזם. על צורת החשיבה שלו, על מה מניע אותו, על דרך הניהול שלו ותפיסותיו לגבי שוויון ההזדמנויות בתעשיית ההייטק.

ריכזתי פה כמה דברים, ובחלקם שילבתי גם את דעתי עליהם, בעיקר בהקשר של שוויון הזדמנויות (יצא קצת ארוך, אבל בעיניי זה מעניין). המלצה שלי: אם משהו מעניין אתכם, כנסו לראיון ותראו באיזה הקשר זה נאמר, לפעמים היה פינג פונג מעניין. כמו כן, הכללתי פה ושם דברים שנשארו על רצפת העריכה (בעיקר על תעשיית השבבים עצמה):

1. "לא רוצה להיות מספר שתיים"

"כבר בזמן שסגרנו את העסקה ידעתי שאני עוזב. אתה בונה את החברה במשך 21 שנה, מקבל את כל ההחלטות, ואתה לא רוצה להיות מספר שתיים. אני לא חושב שזה עניין של אגו. המרחק בין סמנכ"ל למנכ"ל הוא יותר גדול ממה שחושבים. זה גם לא שינוי קל להיות פתאום חלק מחברה גדולה. אחרי הרבה שנים של עבודה מאוד אינטנסיבית ולחוצה, הגיע הזמן לעשות דברים אחרים. אבל לא עזבתי בגלל הקושי - אם החברה הייתה נשארת עצמאית הייתי ממשיך לתקופה מסוימת. עצוב לי לעזוב את החברים והחברה, ונשארתי יותר משנה כדי לוודא שהמעבר מתבצע כמו שצריך".

על השלב הבא בקריירה שלו הוא לא מספק יותר מדי פרטים. "אני לא הולך להקים חברה נוספת. די, מספיק, זה היה מאוד קשה", הוא אומר כבר בתחילת הראיון. אחר כך, בסופו, הוא כבר מסייג מעט: "אסור לי להגיד לא. כרגע אני לא חושב שאקים חברה חדשה". בינתיים הוא מתעסק בעיקר בניהול ההון האישי שלו, יחד עם צוות אנשים ("אני משקיע בסטארט-אפים, בנדל"ן, בפרייבט אקוויטי, בחוב פרטי, בסחורות").

2. "אין דבר שלא פחדתי ממנו"

בראיון חזרה כמה פעמים תחושת הפחד של וולדמן. הפעם המפתיעה ביותר הייתה כשהוא דיבר על החשש שייגמר לו הכסף (רק ממכירת מלאנוקס הרוויח וולדמן כ-240 מיליון דולר). "למרות שאני פחות לחוץ מבחינה כלכלית, אני עדיין מפחד להתעורר בוקר אחד ולהיות בבעיות כלכליות. זה כפי הנראה טבע, זה לא יוצא ממני עדיין. אני מקווה שיום אחד זה יעלם. זה משהו שמגיע מבפנים ובאיזשהו מקום מטריד". וולדמן גדל אמנם בבית שהוא מתאר כמעמד בינוני-נמוך, אך אומר כי לא חש תחושת מחסור בילדות.

אבל הפחד לא נגמר שם. כשאנחנו שואלים את וולדמן מה בעצם הניע אותו כל השנים ואיפשר לו להצליח, התשובה הייתה: "הפחד להיכשל". לא כי חשש ממה יגידו ("זה לא מעניין אותי"), אלא כי פשוט לא הרשה לעצמו להיכשל. "הפחד הזה הביא אותי לבדוק כל הזמן 360 מעלות. פחדתי מדברים שאנשים לא מפחדים מהם, ולכן החברה עברה מכשולים שחברות אחרות לא היו עוברות. אין דבר שלא פחדתי ממנו - תחרות, ספקים, אסונות, אנשים, דירקטוריון, משקיעים. אתה כל הזמן חושב מאיפה זה יכול לבוא, מה לא סגרת. אתה חושב בטיסות, במקלחת, בשינה. אבל זה לא פחד משתק, אחרת אתה לא יכול להנהיג. אני לא חושב שיש מנהיג שלא מפחד, אולי אחרים מדברים על זה פחות".

3. "קשה להצליח בלי ניהול צבאי"

לא צריך הרבה זמן עם וולדמן כדי להבחין בהשפעה של הצבא עליו. למעשה, לעיתים יש תחושה שהוא עדיין קצין צעיר בגולני (בראיון בעבר הוא צחק איתי שאנחנו לא יכולים לשבת באותו חדר, כי אני שירתי בצנחנים והוא בגולני). הוא נלחם במלחמת לבנון הראשונה, וכמה מחבריו נהרגו ("אני לא חושב שאף מלחמה הייתה מיותרת. אנחנו נמצאים בשכונה לא כל כך נעימה וצריך להפעיל שרירים מדי פעם"). הוא אף סיפר איך בלימודיו בטכניון, לאחר מלחמת לבנון, היה עושה עיקוף כדי לא לעבור ליד שיחים (מהפחד שיהיה שם מישהו). לפני כמה חודשים השתתף וולדמן בסרטון שמקדם מודעות להתמודדות עם הפרעות פוסט-טראומטיות, למרות שלדבריו הוא עצמו לא סובל כיום מהפרעה כזו.

דיברנו איתו על ההשפעה של הצבא על ניהול, שלו ובכלל בישראל. לדעתי זאת סוגיה חשובה כי ניהול צבאי יכול לבוא על חשבון רגישות של המנהל או יכולת של העובדים להביע חולשה. עוד נגיע לזה. "אני חושב שמי שלא מנהל בצורה כזאת, יהיה לו קשה להצליח. לתת דוגמה אישית, לבנות את הארגון הנכון, להיות תובעני, לבדוק את עצמך כל הזמן, להיות מוכן לכל מצב, להיות פרנואיד".

וולדמן נחשב למנהל תובעני, אך לא חושב שהעובדים פחדו ממנו. הוא כן חושב שאף לא רוצה מנהל קל, אבל שגם מנהלים רוצים "לנהל אנשים שהם הכי פראיים והכי קשים לניהול. אם כולם 'יסמנים' אתה לא במצב טוב, כפי שניתן לראות אצל הרבה אנשים שנכנסו לכלא".

לגבי היכולת של מנהל להראות חולשה, לתפיסת וולדמן היא לא קיימת: "מנהל לא יכול להראות שהוא מפחד. אסור. ברגע שהעובדים רואים שאתה לא מסוגל לתת פתרונות לכל בעיה, הם מתחילים לשאול את עצמם מה הם צריכים לעשות ולאן הם הולכים. כשאתה קם להסתער אתה צריך שהם יקומו איתך. כשחושבים על זה, עדיף להישאר מאחורי הסלע ולא לקום כי בהסתברות מסוימת אתה הולך להיהרג". מה שכן, לדעתו זה לא מרתיע את העובדים להראות חולשה מהצד שלהם (אבל מודה שגם אם זה מרתיע אותם, זה לא נורא).

4. "ישראל - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות"

הניסיון וההצלחה האישית שלו, מובילים את וולדמן לדבוק - אולי באופן קצת מקומם - בתזה שלפיה לכולם יש הזדמנות שווה להצליח, אם הם רק יתאמצו מספיק ולא יקטרו. אותה גישה עולה גם כאשר הוא מדבר על מיעוט הנשים בתעשיית ההייטק ("אין כזה דבר תקרת זכוכית. אני רואה נשים רבות שהן סמנכ"ליות ומנכ"ליות") וגם כאשר הוא מתייחס לפערים הכלכליים בתוך החברה הישראלית ("זה לא מדאיג אותי"). כשאנחנו שואלים אותו איפה טעינו בדרך לתעשייה שמבוססת על גברים לבנים מהמרכז, הוא אומר שהוא לא חושב שטעינו.

"אומרים שארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות אבל גם ישראל היא כזו. אני רואה ילדים שגדלו במשפחות קשות יום והפכו לעשירים מאוד, כמו טדי שגיא ואחרים. זה נכון באותה מידה לילד ערבי שגר בכפר בצפון: אם הוא יעשה את הדברים הנכונים גם הוא יצליח בגדול. אני חושב שאין פה שום דבר מגביל, לא מאיזה משפחה באת, לא מאיזו עדה ולא מאיזה מין. יו"ר בנק לאומי למשל הוא מהחברה הערבית". מלאנוקס אגב, מעסיקה מעל 150 עובדים מהחברה הערבית (כ-6% מהעובדים בארץ, פי 2-3 מחלקם בתעשיית ההייטק) ומעל 130 עובדים בגדה המערבית ובעזה.

במדינת ישראל גורלו של ילד נקבע לפי מקום מגוריו. מספיק לראות כמה כסף מקבל תלמיד ערבי במערכת החינוך וכמה תלמיד יהודי, כמה במרכז הארץ וכמה בפריפריה. בראיון שערכתי לפני כשנה עם וולדמן, גיל שויד ואבישי אברהמי, חלק גם שויד על התפיסה שלי: "אני חושב שהגורל של ילד לא נקבע לפי מקום מגוריו אלא לפי המוטיבציה שהוא מקבל בבית, מההורים. מערכת החינוך מנסה לדחוף כל ילד, אבל יש גבול למה שהיא מסוגלת לעשות. בתחילת קריירת ההייטק שלי, המנהלים שלי היו שני אחים מרמלה, והם תמיד סיפרו על ילדותם. בצ'ק פוינט מועסקים עובדים מכל יישוב בארץ. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לעשות עוד הרבה כדי לתת צ'אנס לילדים שלא קיבלו את הדרייב הזה בבית, אבל אני חושב שבמדינת ישראל, יותר מכל המדינות שאני מכיר, המוביליות החברתית והיכולת של אנשים לשנות את מעמדם הוא עצום".

נכון, תקרת הזכוכית לא בהכרח קיימת - נשים וערבים יכולים להגיע בישראל לכל פוזיציה. הבעיה שגם וולדמן וגם שויד מתמקדים בסיפורים ספציפיים ומציגים תמונה חלקית. כדי שיותר נשים או אנשים ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים יצליחו לפלס את דרכם לתעשיית ההייטק ולהתקדם בה, צריך לתת להם הזדמנות אמיתית, שמתחילה כבר במערכת החינוך אך במקרה של נשים, חרדים וערבים, רלוונטית גם לחברות ההייטק עצמן.

וולדמן מספר כי הם בוחנים נשים וגברים אותו דבר, שאין אפליית שכר ושיש טיפול ביד קשה נגד הטרדות מיניות. זה כמובן חשוב ומוערך, אך לא בטוח שזה מספיק, ובעיקר לא בטוח שזה מייצג את כלל תעשיית ההייטק. ובכלל, למה דווקא פה המנכ"לים לא נאחזים במספרים? נתוני הניידות החברתית בישראל אינם מזהירים (מקום 33 מתוך 82 מדינות, לפני נתוני הפורום הכלכלי העולמי); ומדד ג'יני, שבוחן אי שוויון, מלמד שישראל מדורגת כיום במקום ה-28 מבין 35 מדינות ה-OECD.

בחודש מרץ האחרון פרסמנו פרויקט חשוב שעוסק בנשים בהייטק - מהתחנות השונות ולמה הן נעלמות בדרך, ועד השאלות איך זה להיות האשה היחידה בחדר ומה התפקיד של חברות ההייטק עצמן.

5. "טיקטוק - אפליקציה מוזרה אבל כובשת את העולם"

אגב, וולדמן מסתכל על חצי הכוס המלאה גם בהקשר של היכולת של סטארט-אפים להתחרות בענקיות הטכנולוגיה. גם פה יש מבחינתו שוויון הזדמנויות. "צריך להבטיח שמי שמקים חברה יוכל להיות גוגל הבאה וזה קיים. תראו את נטפליקס וטוויטר, למשל. גם אמזון הייתה חברה קטנה לפני 15-20 שנה. יש לה כוח בענן, אבל אז‘ור, שאנחנו בונים את התשתיות שלהם, מתקדמים מאוד גבוה ובעתיד יהיה מישהו שיפתח ענן בצורה יותר מאובטחת ויעילה והוא יכול להחליף אותם.

"אם פייסבוק וגוגל עשו משהו לא חוקי, צריך להעמיד אותם לדין, אבל יזמות וטכנולוגיה מאפשרים לך להגיע משום מקום ולהפוך לענקית. פייסבוק, כשהיא קנתה את אינסטגרם, פעלה בצורה עסקית, חוקית ואולי אפילו טובה. זה לא אומר שלא יקום סטודנט שיעשה רשת טובה יותר וכיפית יותר, כמו טיקטוק למשל - אפליקציה בעיניי קצת מוזרה - אבל היא כובשת את העולם".

6. "תראו מה קורה לאינטל, שהמנכ"ל שלה היה סמנכ"ל כספים"

בראיון התמקדנו בפן האישי ולא הכנסנו התייחסות לשוק השבבים (חוץ מהערה אחת על אינטל). בחודשים האחרונים בוצעו בשוק כמה עסקאות ענק, ובהן רכישת ARM על ידי אנבידיה תמורת יותר מ-40 מיליארד דולר ורכישת זייליניקס על ידי AMD תמורת 35 מיליארד דולר. לדברי וולדמן, המגמה הזאת לא חדשה אלא פשוט רמות השווי עלו ולכן העסקאות בהיקפים יותר גדולים.

לדבריו, יש הרבה חדשנות בחברות הגדולות אך יש עדיין הרבה מקום לחברות סטארט-אפ בתחום השבבים. "חברות סטארט-אפ רצו הרבה יותר מהר ולכן גם להן יש סיכוי להצליח", אומר וולדמן. בהתייחסות לתחרות בין אינטל לאנבידיה הוא אומר: "ההחלפה של אנבידיה את אינטל כמספר 1 (בשווי שוק) זה בהחלט אירוע מדהים ויש לו משמעות מאוד גדולה. אני חושב שג'נסן (הואנג, מנכ"ל אנבידיה) עושה עבודה מדהימה בהובלה של החברה לתוך העתיד.

וולדמן לא חושב שצריך להספיד את אינטל, אך אומר שהיא צריכה לעשות מהלכים קשים, להביא מוצרים בזמן ולוודא שהטכנולוגיה מתקדמת בקצב מהיר כמו המתחרות. כששאלנו אותו בחלק אחר של השיחה האם הוא חושב שמנכ"ל טכנולוגי זה הדבר הנכון, הוא אמר: "זה הכי טוב. אתה רואה מה קורה לאינטל שהמנכ"ל שלה היה סמנכ"ל כספים".

לראיון המלא.

כשאין שומר סף, הרשתות החברתיות לוקחות אחריות

הוויכוח סביב הרשתות החברתיות וההשפעה שלהן חזר השבוע לקדמת הבמה, לאחר שפייסבוק וטוויטר הגבילו את התפוצה של פוסטים וציוצים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפיהם הוא ניצח בבחירות וכי נעשו נסיונות לגנוב את הבחירות. לפי ה"ניו יורק טיימס", מסגירת הקלפיות ועד אתמול סומנו 15 מתוך 44 ציוצים של טראמפ. לגבי ההכרזה לגבי הניצחון בבחירות, בטוויטר ציינו מראש כי הם יסתמכו על כמה מקורות מהימנים וטענות שמנוגדות להם - יסומנו. כך אגב גם באתרים מובילים אחרים - לא כל אתר מבצע את המעקב והניתוח כדי לקבוע מי ניצח איזו מדינה (לדעתי גם ב"וול סטריט ג'ורנל" מסתמכים על AP, למשל). אולם לגבי שאר הטענות - למשל לגבי מעשי רמאות - קשה לרשתות החברתיות לדעת מה נכון ומה לא.

בימים האחרונים נשמעות טענות כי הן פוגעות בחופש הביטוי. היה עדיף כמובן אם הן לא היו נאלצות להיות אלו שמכריעות. אף אחד לא רוצה שחברות מסחריות יהיו אלו שיקבלו סמכות כזו, בטח כשמדובר בהשתקה של נשיא ארה"ב. לכל הפחות זה גורם להרגיש לא בנוח. אולם צריך לזכור במה מדובר - האלגוריתם שלהן מגדיל את התפוצה של פוסטים שנויים במחלוקת והן מואשמות בשנים האחרונות בכך שיש להן אחריות בתפוצה של פייק ניוז, בהסתה לאלימות ועוד.

נכון, טראמפ יכול לשקר גם בלי קשר לטוויטר. אך יש הבדל בין עצרות תמיכה בו, גדולות ככל שיהיו, למנגנון הפצת התוכן המהיר והמסוכן במערב. בהינף ציוץ שקרי, טראמפ יכול לשלוח מיליוני תומכים לרחובות. התקופה הזאת מיוחדת - שילוב של פופוליזם ופייק ניוז שמופץ במודע על ידי פוליטיקאים ("הערבים נוהרים" וכו') בשילוב עם רשתות חברתיות שלא ברור מה תפקידן ואחריותן יצרו עולם בעייתי מאוד. אתם חוששים שמארק צוקרברג וג'ק דורסי לוקחים את האחריות על עצמם? אתם צודקים. אבל האלטרנטיבה לא יכולה להיות קידוש האלגוריתם. להיפך, אם זכותם ליצור אלגוריתם שאף אחד לא מבין, זכותם גם לשחק בו כרצונם. מכיוון שזה לא באמת מצב סביר - הפתרון הוא ברגולציה.

עוד דברים מעניינים מהשבוע האחרון:

● סטארט-אפים לא חייבים לגדול בבית קפה, ב-WeWork או בגראז', הם יכולים לצמוח גם בחברות גדולות. למעשה זה קורה יותר ויותר. כשב-Wix הבינו שמערך התמיכה שלהם לא מתמודד מספיק טוב עם הגידול במספר המשתמשים, הם לקחו את אלעד ערן, שהיה אחראי במשך כעשור על שירות הלקוחות, והפקידו אותו על פיתוח טכנולוגיה משלהם. יצא מזה סטארט-אפ (פנימי).

● תרזה פייטון, מומחית הסייבר שהייתה אחראית טכנולוגיות מידע בבית הלבן, מספרת על ניסיונות ההשפעה הרוסיים והאיראניים על הבחירות ומציעה לענקיות המדיה החברתית לשתף מידע בזמן אמת בנוגע לאיומים על קמפיינים. ראיון של אורי ברקוביץ'

● ענף האוטו-טק הישראלי מתאושש משנה קשה, שהכניסה חברות רבות לקרב הישרדות. עם זאת, בחודשיים האחרונים נרשמת בעולם התעוררות מחודשת בתחום הנהיגה האוטונומית, לא מעט בזכות הזינוק במניית טסלה וממשלת סין. האם חדי-הקרן יחזרו להתרבות? ניתוח של דובי בן גדליהו

● אמיר גל-אור, מייסד קרן ההשקעות "אינפיניטי אינוניישן", שמשקיע בסין כבר קרוב ל-20 שנה וחתום על כמה אקזיטים שם, מציע בראיון ל"גלובס" מודל חדש של השקעות שמתאים לחברות של דור ה-Y וה-Z. טוען כי הקשר עם הסינים קריטי לעתיד של ישראל וקובע: "תרומתנו ליחסי ישראל-סין יותר גדולה מזו של הממשלה. אנחנו מאוד משפיעים שם". ראיון של אורי ברקוביץ'

● JFrog פרסמה דוחות ראשונים לאחר ההנפקה: מה קרה לקצב הצמיחה ואיך הקורונה משפיעה עליה?

● הארנק הדיגיטלי של אפל עומד להיות מושק בארץ בקרוב לאחר שחברות כרטיסי האשראי חתמו על הסכם מול האפליקציה. מה זה בכלל ארנק דיגיטלי, איך הוא עובד, ומה הקשר לטכנולוגיית EMV? הילה וייסברג עושה סדר

● לפעמים אנשים יעילים יותר מרובוטים. תשאלו את וולמארט. שני מוזס על המסקנה המפתיעה אליה הגיע ענקית הקמעונאות, ומה זה אומר על הסטארט-אפים הישראלים בתחום

● ג'ק מא פתח פה על הרגולטורים הסיניים וקיבל עונש חריף: מאחורי ביטול ההנפקה הגדולה בעולם

● לקראת מק חדש? אפל הודיעה על אירוע ב-10 בנובמבר

● חמישה מיתוסים על מדע הנתונים - שצריך לנפץ. טור של אלון מי רז, מנהל מחלקת מידע ותובנות וממונה על אסטרטגיית המידע בחטיבת הטכנולוגיה של הפועלים

מה בתעשייה:

רכישה

● חברת אינטל רוכשת את החברה הישראלית Cnvrg.io, שמפתחת פלטפורמה שמטרתה לייעל את עבודת צוותי מדעני נתונים. החברה הוקמה ב-2017 על-ידי יוחאי אטון ולאה קולבן וגייסה עד היום 8 מיליון דולר בשני סבבי גיוס. בין המשקיעות ב-Cnvrg.io נמנות הקרנות JVP ו-Hanaco. החברה תמשיך לפעול באופן עצמאי. לידיעה המלאה.

קרן השקעות

● קרן ההון סיכון 10D (לשעבר אופק ונצ'רס) הכריזה השבוע על גיוס קרן בהיקף של מעל 110 מיליון דולר. הקרן החלה לפעול למעשה כבר לפני שנתיים, ביצעה השקעות ראשונות ב-2019 והשלימה סגירה סופית של הקרן במאי האחרון, אך עד כה פעלה יחסית מתחת לרדאר. השותפים-מנהלים בקרן הם יהל זילקה, רתם אלדר ואיתי רנד. לידיעה המלאה.