ביידן ינסה להחזיר את האיראנים להסכם הגרעין, הפלסטינים יצטרכו לחכות

"אתם הימרתם על הקבוצה הלא-נכונה" - כך הגיב ג'ים מלייני, מי שהיה יועץ מדיניות ציבורית של הסנאטור הדמוקרטי הארי ריד, כשזה היה מנהיג הרוב בסנאט, לברכות ששיגר שר החוץ גבי אשכנזי לנשיא הנבחר ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס' בלילה שבין שבת לראשון.

מלייני הספיק לעבוד עם הסנטורים טד קנדי, הילרי קלינטון וג'ורג' מיטשל, ששימש גם כשליח למזה"ת, ובסך הכול החזיק בתפקידים שונים במפלגה הדמוקרטית מעל 20 שנה. הוא פשוט איוורר בטבעיות, כפי שנהוג לעשות בטוויטר, את המחשבות הספונטניות שלו, שגם מבטאות הלך רוח מסוים במפלגה הדמוקרטית היום.

נתניהו והדמוקרטים: האם יהיה מחיר ליחס העוין של רה"מ?

מדינת ישראל בהובלת בנימין נתניהו שמה את כל הביצים בסל אחד. לא מדובר רק בארבע השנים האחרונות, של הזדהות מוחלטת עם הנשיא דונלד טראמפ. קדמו להן שנים של מאבק פומבי ובוטה נגד הנשיא הדמוקרטי המכהן ברק אובמה. בשלושה קמפיינים של נתניהו, בשנים 2019-2020, הוא הציג לציבור הישראלי את עצמו כ"גיבור" שנאבק נגד נשיא עוין.

גם אנשי המפלגה הדמוקרטית, שמבינים את הצרכים הפוליטיים הפנים-ישראליים, נדהמו מהעוינות הגלויה של נתניהו נגד הנשיא לשעבר. אחרי הכול אובמה היה חתום על הסכם הסיוע הנדיב בהיסטוריה של ארה"ב. לשיטתם של בכירי המפלגה, וזה כולל גם את ביידן, ההסכם עם איראן הוריד אותה מהדהירה לפצצת גרעינית - וכיום, אחרי פועלו של טראמפ, איראן דווקא חזרה להעשיר אורניום ומהר.

 בנימין נתניהו. יצא בגלוי נגד אובמה / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת

קמפיין הבחירות בארה"ב 2020 כמעט ולא נגע במדיניות חוץ. המצב הכלכלי והבריאותי ניצב מעל לכל, ובטח מעל לנושא הפלסטיני. עמדותיו של ביידן ידועות ומוכרות עשרות שנים, שכן הוא שימש כיו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט וסגן הנשיא. 

הפצצה האיראנית: לחזור להסכם שייצור הסכמה בינלאומית

בנושא האיראני השאלה אינה האם ארה"ב תחזור למו"מ עם איראן, אלא מתי זה יקרה. טראמפ פרש מהסכם הגרעין (JCPOA) ב-2018, אך הוא חזר והצהיר שגם הוא ישאף לקיים מו"מ עם איראן - לא לפני שיוריד אותם על הברכיים באמצעות הסנקציות כלכליות. נתניהו לא אמר מילה של ביקורת על כך, ולכאורה הסכים לחזרת ארה"ב למו"מ בעתיד, לפחות כל עוד טראמפ הוא הנשיא.

הפרישה החד-צדדית של ארה"ב מההסכם גלגלה תהליך בעייתי ביותר. גרמניה, צרפת ובריטניה איבדו אמון בהתנהלות האמריקאית. הם גם היו צד להסכם ולא העריכו את הנטישה האמריקאית. רוסיה וסין, שהיו צד להסכם המקורי, שמחו לחבק את איראן. אמברגו הנשק שהיה על איראן הסתיים, ולארה"ב לא נותרו בעלות ברית במועצת הביטחון של האו"ם כדי לחדש את האמברגו או להטיל סנקציות שמגיעות ממספר מדינות. טראמפ נאלץ להסתפק בסנקציות אמריקאיות וזו תקלה כאשר העולם לא מאוחד נגד איראן.

ביידן, לפי מאמר דעה שפרסם ב-CNN בספטמבר השנה, לא יילך נגד בעלות הברית של ארה"ב (מערב אירופה) ויחפש להחזיר את איראן למסלול ההסכם. הסיבה העיקרית לכך, ביידן הסביר, היא שאיראן חזרה להעשיר אורניום ביום שבו "שוחררה" מההסכם, וכעת היא מהווה סכנה גדולה יותר לאינטרסים האמריקאיים ולביטחון המזרח התיכון. במקום להיות רחוקה מרחק שנה מפריצה לנשק גרעיני, לפי ההסכם, כעת איראן תתקדם לקראת מצב בו פריצתה עשויה להיות מיידית - תוך כמה חודשים.

ביידן כתב: "אין לי אשליות בנוגע לאתגר שהמשטר האיראני מהווה לאינטרסים הביטחוניים שלנו, ועבור חברינו, אבל יש דרך חכמה להיות קשוחים מולם ויש את הדרך של טראמפ. הוא התעלם מחלק מבעלות בריתנו ויצא מן התוכנית - בדד - וללא תוכנית אחרת". ביידן מסביר שבהסכם המקורי "העיניים והאוזניים שלנו היו בפנים, בתוך מתקני הגרעין, והנוכחות שלנו חסמה לאיראן את האפשרות להתקדם לנשק גרעיני". 

ביידן מתכנן  לדרוש מאיראן להתחייב מחדש להסכם הגרעין, לחזור איתם למו"מ לתנאים חדשים ומרחיבים, לרבות תחולת ההסכם על תכניות בליסטיות של איראן - אותן תוכניות טילים שמאיימות על ישראל. בנוסף, הוא מתכנן להאריך את תוקף ההסכם ליותר מ-15 שנה. בנוסף, ביידן רוצה לכלול בהסכם מגבלות על התנהלותה האזורית של איראן, לרבות מתקפות שלה באמצעות ארגוני טרור על ישראל.

רשימת השאיפות יומרנית מאוד, ואם ייפתח מו"מ בין ארה"ב לאיראן הוא עשוי להימשך שנים. בנוסף, קשה לראות כיצד איראן תסכים לכל התנאים האלה. אולם מבחינת ביידן, שיתוף פעולה בינלאומי הוא המפתח להתקדמות מן הסוג הזה.

הרשות הפלסטינית: אולי עדיף להיצמד לתוכנית טראמפ 

בנושא הזה אין כמעט התבטאויות של ביידן מהשנה החולפת. דן שפירו, מי שהיה שגריר ארה"ב בישראל עד ינואר 2017, אמר השבוע בראיונות רדיו, שעמדתו של ביידן בנושא הקמת מדינה פלסטינית "תחזור כמטרה אסטרטגית של הממשל".

עם זאת, את הדברים הללו יש לסייג בכך שסדר העדיפויות של ממשל ביידן עשוי להיות קודם כל פנימי. קשה לראות את ביידן מניח את כל כובד משקלו בנושא השקול (כמעט) לדפיקת הראש בקיר. הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני לא ניכרת בשלות ורצון פוליטי כלשהו. במיוחד ברשות הפלסטינית - העולם צופה במנהיג מזדקן שהישגיו הבינלאומיים אפסיים.

ממשל חדש לא חייב לבטל את מעשי הממשל קודם אם יש בהם הגיון. ייתכן שתוכנית המאה של טראמפ היא נייר עבודה שכדאי לביידן לעבוד לפיו. הסיבה היא שנתניהו, הנחשב לאגוז קשה ביותר בהיבט של החזית הפלסטינית, עמד ליד הנשיא היוצא טראמפ ותמך בכל מילה שנכתבה בחוברת עבת הכרס הזו.

אם נתניהו הסכים לתוכנית המאה ואם ביידן יילך עם נייר העבודה הזה ויצליח להחזיר את הפלסטינים לתוך דיאלוג, בישראל יתקשו להגיד "לא". ייתכן שרק מהסיבה הפשוטה הזו, שווה לממשל החדש לקחת את הנושא הזה לטיפול על אש קטנה, בנקודה שבה הוא פסק קודם לכן.

על כל פנים - סיפוח לא יהיה פה, אלא אם תהיה הסכמה לחלוקת השטח 70:30 כפי שהציע הנשיא טראמפ.

מדינות המפרץ: המשך קידום ההסכמים לנוכח האיום האיראני 

שרשרת ההסכמים בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין וסודאן היא אחד ההישגים החשובים ביותר של שנות ממשל טראמפ. לביידן כדאי להרים אותם בדיוק מאותה הנקודה ולהמשיך הלאה, תוך שהוא יכול לפרגן ברוחב לב לנשיא טראמפ ולנתניהו על העשייה. הקשרים של ממשל ביידן העתידי עם מנהיגי איחוד האמירויות ובחריין (וגם ערב הסעודית, עומאן וקטאר) חשובים לעין ערוך, וזאת כדי להתמודד עם הסכנה האיראנית ולהדוף את כל ארגוני הטרור שמפעילים האיראנים באזור.

לכן, כפעולה ראשונה, ביידן חייב להצטרף לעגלת שלום הזו, לתמוך במהלך, לקדם אותו ולרפד אותו בכספים אמריקאיים ככל שהמצב הכלכלי יאפשר.

במפלגה הדמוקרטית מספר סנטורים - ובראשם בוב מננדז הניצי - נעו בחוסר נוחות מול הסכם מכירת ה-F35 לאיחוד האמירויות. אולם ספק אם ביידן ירצה או יוכל לעצור את התהליך הזה, בוודאי לא אחרי שנתניהו ושר הביטחון בני גנץ נתנו את הסכמתם לכך.