פייסבוק וטוויטר פוגעות בחופש הביטוי? הן לא הבעיה

בימים האחרונים הגיעו ה"יחסים" בין טוויטר לדונלד טראמפ לנקודת רתיחה - הרשת החברתית, שבמידה רבה תרמה להתעצמותו של הנשיא האמריקאי, סימנה לא פחות משליש מהציוצים שלו מסגירת הקלפיות ועד ליום שישי אחרי הצהריים, כך לפי בדיקה של ה"ניו יורק טיימס". הסיבה העיקרית לסימון היא הצהרות של טראמפ כי הוא המנצח בבחירות וכי גנבו לו את ניצחון, והמשמעות של הסימון היא האטת התפוצה. גם בפייסבוק סימנו כמה פוסטים שלו.

לגבי ההכרזה לגבי הניצחון בבחירות, בטוויטר ציינו מראש כי הם יסתמכו על כמה מקורות מהימנים וכי טענות שמנוגדות להם - יסומנו. כך אגב גם באתרים מובילים אחרים, ב"וול סטריט ג'ורנל", למשל, מסתמכים על סוכנות הידיעות AP. אולם לגבי שאר הטענות - למשל לגבי מעשי רמאות - קשה לרשתות החברתיות לדעת מה נכון ומה לא.

ארבע שנים לאחר הבחירות שהפילו לציבור הרחב את האסימון לגבי הבעייתיות ברשתות החברתיות - מחששות להשפעה רוסית ועד תפוצה של פייק ניוז - הרשתות החליטו בחודשים האחרונים לקחת אחריות על הנעשה "בשטחן". זה לא שרוח ההתנדבות שרתה עליהן, וגם לא כי הן מגיעות מעמק הסיליקון שמזוהה עם הצד הדמוקרטי. הסיבה היא הביקורת מצד הציבור והפוליטיקאים לגבי האחריות שלהן - שסיכנה את תדמיתן ואת פעילותן.

 ציוצים של טראמפ מנוטרים ע"י טוויטר / צילום: צילום מסך

למען האמת, כמו הרבה דברים שקורים בשנים האחרונות בשדה העיתונות - גם בוויכוח הזה כל אחד מדבר מהפוזיציה. כל צד מגבש את דעותיו על הרשתות החברתיות לפי האופן שזה משפיע עליו. זה בולט במיוחד באופן שבו טראמפ מתייחס לסעיף 230, הסעיף שמספק לרשתות החברתיות הגנה מפני התוכן המתפרסם בפלטפורמות. כל עוד לא מגבילים אותו מהפצת פייק ניוז או ציוצים שמסיתים לאלימות, אין לו בעיה עם הרשתות החברתיות. מהרגע שהן התחילו להראות קולות של "שומרי סף", הוא התחיל לאיים ברגולציה. הוא לא היחיד - ההתייחסות אליהן נגזרת מהעמדות של הפוליטיקאים, רפובליקאים או דמוקרטים, ימין או שמאל.

מהלך דומה קיים גם בישראל. לפי טור של עמית סגל ב"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, ח"כ אריאל קלנר מהליכוד יוזם הטלת אחריות משפטית על הרשתות החברתיות לתכנים המתפרסמים בהן, אם תימשך הצנזורה על תכנים ימניים בפייסבוק. אולם לפי ד"ר תהילה אלטשולר שוורץ, כבר היום הן לא נהנות מחסינות כזאת בישראל.

 טוויטר סימנה את הציוץ של טראמפ כמטעה / צילום: צילום מסך

הדיבור מהפוזיציה לא מבטל את הבעייתיות

הוויכוח סביב הרשתות החברתיות וההשפעה שלהן חזר השבוע לקדמת הבמה, ובימים האחרונים נשמעות טענות כי הן פוגעות בחופש הביטוי. אף אחד לא היה רוצה שחברות מסחריות יקבלו סמכות להשתיק את נשיא ארה"ב, וזה לכל הפחות גורם לאי נוחות. אולם ההשוואה לאמצעי תקשורת מסורתיים אינה נכונה, והשימוש בה נע בין חוסר הבנה לשימוש בדוגמה מניפולטיבית.

ההבדל טמון באלגוריתם, האופן שבו מתקבלות ההחלטות ברשתות החברתיות (וכמובן בעוד הרבה מיזמים טכנולוגיים). אלגוריתם הוא מעין קופסה שחורה - אתה יודע מה נכנס אליהם ואתה יודע מה ההחלטות שהתקבלו, אך מתקשה להבין מה הסיבה לכך. בהקשר של הרשתות החברתיות, כבר די ברור שפונקציית המטרה שלהן היא הגדלת המעורבות של גולשים ושהדבר שמשפיע על כך במיוחד לטובה הוא שיח מוקצן, שנוי במחלוקת, שמעורר דיונים וויכוחים ומניע משתמשים להגיב ולשתף.

 ציוץ של טראמפ עם אפשרות ״לקבל את העובדות״ / צילום: צילום מסך מתוך טוויטר

גם אמצעי התקשורת המסורתיים הם בעייתיים מכיוון שיש להם שיקולי רייטינג שעשויים להשפיע על שיקול הדעת, אך עדיין לא מדובר בהפצה נרחבת באופן אוטומטי. אמצעי התקשורת בארה"ב דווקא הראו בגרות ואחריות בימים האחרונים כשלא הסכימו לתת במה חופשית לטענות של טראמפ, בלי לטעון שדבריו לא מדויקים או שקריים.

נכון, טראמפ יכול לשקר גם בלי טוויטר. אך יש הבדל בין עצרות, גדולות ככל שיהיו, למנגנון הפצת התוכן המהיר והמסוכן במערב. בהינף ציוץ שקרי, טראמפ יכול לשלוח מיליוני תומכים לרחובות. התקופה הזאת מיוחדת - שילוב של פופוליזם ופייק ניוז שמופץ במודע על ידי פוליטיקאים ("הערבים נוהרים" וכו') בשילוב עם רשתות חברתיות שלא ברור מה תפקידן ואחריותן יצרו עולם בעייתי מאוד.

בשנים האחרונות יש הפנמה כי מי שהיו מבשרות הדמוקרטיה בתקופת האביב הערבי הפכו לסכנה לדמוקרטיה. מילא טראמפ בחר לערער מרכיב יסוד בדמוקרטיה - הבחירות - אבל גם לעשות זאת באמצעות מנגנון משוכלל להפצת מידע? לא חסרה צביעות כמובן. אלו שרק באחרונה מתחו ביקורת על ההטיה הקיימת במנוע החיפוש של גוגל נגד הרפובליקאים, מוכנים לקבל את האלגוריתם של טוויטר ופייסבוק כאילו הוא קדוש. פתאום כולם הפכו להיות אבירי חופש הביטוי. כאמור, כל אחד מדבר מהפוזיציה שלו. ועדיין, זה לא אומר שאין בעייתיות בכלל.

יכול להיות שהימים האחרונים הם דווקא הזדמנות

האם אנחנו באמת רוצים שפייסבוק וטוויטר ישלטו על חופש הביטוי? האם אנחנו סומכים על השיקולים של ג'ק דורסי ומארק צוקרברג? ממש לא. אף אחד לא חושב שהשיקולים שלהם טהורים, וקשה לדעת איפה נגמרים השיקולים המסחריים ומתחילה תפיסת האחריות. התאגידים מספיק חזקים כדי שלא ניתן להם עוד השפעה על החיים שלנו. ומצד שני, אי אפשר גם לבקר אותם וגם לא לקבל את הפתרונות שהם מציעים. אפשר (וכמובן צריך) גם לדרוש מהפוליטיקאים שלנו לא לשקר, אבל להילחם כדי שתהיה להם פלטפורמה להפצת השקרים והאמירות המסיתות שלהם?

 מארק צוקרברג / צילום: Nick Wass, Associated Press

אז מה הפתרון? מי שלא רוצה שלטון תאגידים צריך לקחת אחריות. ומגזר ציבורי חזק מסוגל להוביל את השינוי. עדיף כמובן שזה יהיה מהלך נרחב של מדינות רבות כדי שיהיו לו סיכויים גבוהים יותר להצליח, גם אם בסוף יהיו התאמות בכל מדינה. צוקרברג אמר בעצמו כי הוא זקוק לרגולציה - הוא רוצה להסיר מעצמו אחריות כדי לא להיות מושא לביקורת, והוא מבין שבטווח הארוך גם הוא לא רוצה להיות בפוזיציה של משטרת חופש הביטוי. ככל שזה יגיע לשם, כך הסכנה לרשתות החברתיות גדולה יותר. יכול להיות שהימים האחרונים הם דווקא הזדמנות, שכן הבעייתיות נמצאת בכותרות.

השינויים הדיגיטליים מציבים בפני הרגולטורים אתגרים נוספים בהיבטים של תשלומי מס, התייחסות לכוח מונופוליסטי וחסימת תחרות, התייחסות להטיות שנגרמות מאלגוריתמים ועוד. האחריות של הרשתות החברתיות מעמיד את הרגולטורים במבחן. זה אמנם לא מבחן קל, אבל צריך למצוא פתרון. להשאיר את האחריות רק לרשתות החברתיות זה פתרון זמני בלבד.