האליטה התקשורתית מנותקת מהציבור האמריקאי

המגיש הוותיק של רשת "CNN", אנדרסון קופר, נחשב ל'סטנדרט הזהב' בתקשורת האמריקאית העכשווית. הוא רהוט, ייצוגי ולכאורה אובייקטיבי. אה, והוא גם, בדיוק כמו שאר חברי הערוץ שבו הוא עובד, לא ממש מחבב את הנשיא דונלד טראמפ.

בשבוע שעבר קיבלנו לכך הדגמה חיה. הנשיא טראמפ נאם מול האומה וטען, בלי שהביא לכך ראייה מוצקה, שהבחירות "נגנבות" ממנו. כמעט כל ערוצי הטלוויזיה בארה"ב חתכו את שידור הנאום, וחזרו לפרשנים באולפן. מיד לאחר מכן, קופר העיר שהנשיא מתנהג כמו "צב שמן" (obese turtle) שאינו יודע להפסיד. למחרת הוא התנצל, והסביר לצופים כי "אני מתחרט על המילים האלה, מכיוון שזה לא האדם שאני רוצה להיות. אמרתי את הדברים בלהט הרגע, ואני מתחרט על כך". דבריו של קופר אינם ייחודיים לו או לרשת שלו.

במהלך ארבע שנות כהונתו של טראמפ, המאבק בינו לבין התקשורת הממסדית בארה"ב ידע עליות ומורדות, ולמען האמת - בעיקר מורדות. טראמפ לא זכה ל-100 ימי חסד כשנכנס לבית הלבן, ומתחילת כהונתו התקשורת נלחמה בו בצורה מעוררת כבוד. הלוואי שהיו נלחמים כך בכל נשיא ובעל שררה בארה"ב.

שיאו של המאבק התקשורתי בטראמפ היה בימים האחרונים. הצנזורה על דברי הנשיא ברשתות החברתיות, שסימנו את ציוציו כמוטעים, ובתקשורת הממוסדת, שחתכה את נאומיו - התגברה באופן מובהק לאחר שהסתמן כי הוא המפסיד במרוץ. אך המאבק הזה תמיד היה שם.

לא מצליחים להבין את מצביעי טראמפ

הבעיה האמיתית היא לא ביחס שקיבל הנשיא, אלא בכך שהתקשורת, ברובה הכמעט מוחלט, לא מצליחה להבין את מצביעיו של טראמפ. ניתן היה לראות זאת בבירור בקמפיין הסוער שחוותה כעת ארה"ב.

רוב כלי התקשורת האמריקאים מזלזלים במצביעי טראמפ, טוענים השכם והערב בצורה "אובייקטיבית" לחלוטין שהם בורים, מאמינים בקונספירציות, לא רציונליים וגזענים. העיתונאים פשוט לא מכירים את מצביע טראמפ הממוצע. מבחינתם, מצביע טראמפ, או ימנים/שמרנים באופן כללי, הם חייזרים ומקומם אינו בשיח הלגיטימי בחברה האמריקאית. הריחוק הזה בין שדרת התקשורת המרכזית בארה"ב לבין הציבור הימני שם, גורם לכך ששמרנים לסוגיהם ברחבי ארה"ב מרגישים סלידה עמוקה מאמצעי התקשורת השונים.

מיד לאחר סגירת הקלפיות והיוודע התוצאות בפלורידה, אייווה, אוהיו וויסקונסין, מישיגן ועוד - התברר שהסקרים טעו בצורה מדהימה. רק לשם המחשה, סקר "ABC" ו"הוושינגטון פוסט" הראה כשבוע לפני הבחירות שג'ו ביידן מוביל ב-17% בוויסקונסין. התוצאה הסופית היא שביידן ניצח שם בפחות מאחוז.

הדוגמאות הן רבות, ותעשיית הסקרים תצטרך לערוך חשבון נפש. אבל צריך גם לזכור שאחרי בחירות 2016 דובר רבות על "מצביעי טראמפ הביישנים", אותם מצביעים שהצביעו עבור הנשיא אך פחדו לומר זאת לחברים, משפחה ולסוקרים. הוויכוח על קיומם התחדש הפעם ביתר שאת, ונדמה שהסיבה לכך שהם אכן קיימים היא החשש שלהם מהסטיגמה שהם צופים, קוראים ושומעים עליה בתקשורת. זו סטיגמה שלפיה המשוואה ברורה: אדם שמצביע לטראמפ משמעותו אדם רע.

אין ספק שהתקשורת האמריקאית נמצאת עמוק בתוך הפוזיציה האידיאולוגית. במאה ה-21 אין בעיה עם כך שעיתונאים יחזיקו בעמדות ודעות ברורות, אבל יש בעיה בכך של-70 מיליון אמריקאים שכן הצביעו לנשיא טראמפ אין קול תקשורתי.

גם ב"פוקס ניוז", שהתנהגה בשנים האחרונות כרשת הבית של הנשיא, והיחידה שאפשרה לו ולתומכיו להתבטא בלי לבוז להם בפנים, נדמה כי מאז יום הבחירות החליטו על שינוי כיוון. הידיעות השליליות על הנשיא ותומכיו קיבלו במה גדולה יותר. מעניין לראות האם זהו שינוי כיוון מהותי, או תגובה לאירועים הקיצוניים שהתרחשו בשבוע האחרון.

מה שבטוח הוא, שבמשך ארבע שנים המנטרה בתקשורת הייתה שדונלד טראמפ גזען ושונא נשים ומיעוטים, ואין סיכוי שיקבל תמיכה רחבה בציבור. בפועל, מה שקרה הוא שטראמפ זכה באחוז גבוה יחסית (למועמד רפובליקאי) מההצבעה האפרו-אמריקאית, והוא אף קיבל יותר מ-40% מקולות ההיספאנים בחלק ממדינות המפתח, ואמנם הפסיד בהצבעת הנשים, אבל מסתמן שלא בפער העצום שהתקשורת חזתה.

הפער הזה, שבין מה שברור לכל אותם עיתונאים לבין המציאות בפועל, הוא המחשה מובהקת לניתוק של האליטה התקשורתית מכלל הציבור האמריקאי. 

הכותב הוא עורך מדור הדעות של "גלובס"