איך הזקנים ישרדו את חורף 2021 אם אפילו מבקר המדינה לא רואה אותם?

מבקר המדינה פרסם בשבוע שעבר דוח ביניים בנוגע לטיפול הממשלה במגפת הקורונה. כבר מקריאת תוכן העניינים אפשר היה לראות שמבקר המדינה נתן לגיטימציה להמשך ההפקרות הממשלתית בטיפול בזקנים בצל מגפת הקורונה. דוח המבקר לא חשף את ההטעיות המכוונות של משרד הבריאות ואת הכשלים הנוספים בטיפול הממשלתי ברוב אוכלוסיית הזקנים בישראל, שחיה בקהילה ולא במוסדות.

פרק שלם הוקדש ל"זקנים במוסדות", שהוגדרו כ"מוסדות חוץ ביתיים": דיור מוגן ומוסדות סיעודיים וגריאטריים הנמצאים במעקב של תוכנית "מגן אבות ואימהות". אבל מה בנוגע לזקנים בקהילה? שם נמצא שתיקה מביכה של מבקר המדינה.

94% מהזקנים בישראל - אלו שחיים מחוץ למוסדות, והופקרו לאורך כל החודשים האחרונים על ידי משרד הבריאות, חלק גדול מהרשויות המקומיות ומשרד הרווחה - הופקרו פעם נוספת על ידי מבקר המדינה. בדוח שפורסם אין התייחסות להיעדר המענים של הרשויות בטיפול במרבית אוכלוסיית הזקנים שעדיין מתמודדת עם קשיים בריאותיים, שיקומיים, רגשיים וחוסר עצום במידע לאור פערים טכנולוגיים גדולים, בזמן מגפת הקורונה.

כשל עמוק נוסף שמבקר המדינה כלל לא בחן, מתייחס לסיווג של משרד הבריאות לגבי הזקנים החיים "במוסדות" ואלו החיים "בקהילה": מדוע הזקנים הלא-סיעודיים שחיים בדיור מוגן ובתי אבות נבחנו על פי אותם קריטריונים עם אלו החיים במוסדות סיעודיים וגריאטריים? ההבחנה הזו, שבאה לידי ביטוי גם בהגדרת אוכלוסיית היעד של תוכנית "מגן אבות ואימהות", אולי נוחה לממשלה - אך היא שקרית ומטעה מבחינת המענים והפתרונות שעל המדינה לספק לאוכלוסיית הזקנים תוך הגנה ושמירה על הפרט וזכויותיו.

"דיור מוגן" הוא מגורים בקהילה. הזקנים שבחרו לצאת מביתם ולעבור לדיון מוגן, עשו זאת באופן מודע במטרה לחיות במקום שיספק להם צרכים נוספים ומעטפת חברתית ורווחתית בגיל מבוגר. אבל הבחירה החופשית והלגיטימית הזו אינה אמורה לשלול מהם זכויות בסיסיות. דיירי הדיור המוגן הם עדיין אנשים עצמאים אשר זכאים להשתתפות חופשית במרקם הקהילתי הרב-דורי באזור מגוריהם. הבחינה של מוסדות הדיור המוגן כמקשה אחת יחד עם המוסדות הגריטארים-סיעודיים, בשילוב עם הפחדת יתר מצד גורמים ממשלתיים, הפכה את הדיור המוגן לבית כלא לזקנים .

במוסדות רבים לא ניתנה אפשרות לדיירים לראות את בני משפחתם במרבית החודשים האחרונים. בשלב מסוים יצאה הנחייה ממשלתית המחייבת לאפשר מפגש אחד בשבוע של חצי שעה באוויר הפתוח עם בן משפחה אחד בלבד. כל מדיניות מרחיבה יותר מזו, יכולה להיקבע על ידי הנהלות מוסדות הדיור המוגן- שבהן פעמים רבות אין אפשרות לזקנים מקום במנגנון קבלת ההחלטות.

ההנחיה הזו של משרד הבריאות לא פותרת את הבעיה עבור זקנים רבים. מדובר בלא פחות מהטעיה מכוונת של משרד הבריאות, שחזרה על עצמה גם בדיון בועדת לביקורת המדינה בכנסת בשבוע שעבר, בעניין הפרק בדוח מבקר המדינה על המוסדות. מתן אפשרות למפגש באורך של חצי שעה עם בן משפחה אחד בלבד הוא לא חיבור אמיתי. כמו כן, הוא לא נותן מענה לחולים סיעודיים שלא יכולים בהכרח להיפגש באוויר הפתוח.

כדי להבין את עומק הכישלון הממשלתי מבקר המדינה חייב לבחון את המדיניות הממשלתית כלפי זקנים תוך סיווג מהותי בין הקבוצות השונות - אשר נבחן מנקודת מבטו של הזקן, ולא של המוסדות או של הממשלה. ההתעלמות מרוב מוחלט של הזקנים, החיים בקהילה, אינה יכולה להימשך. בנוסף, נדרש לחדול מסיווג זקנים בריאים החיים בדיור מוגן במקשה אחת עם זקנים הנמצאים במוסדות גריאטריים.

אחרת, הנהלים והמדיניות הממשלתית ימשיכו להוביל לכליאה בלתי מידתית הפוגעת אנושות בזכות להזדקן בכבוד ובזכות להשתתפות של הזקנים, כפי שהצבענו על כך בדוח מכון זולת על זכויות האדם של זקנים בזמן קורונה.

מעל להכול, מקריאה בדוח מבקר המדינה עולה בבירור התובנה כי נדרש להקים במיידי גוף מתכלל אשר ידאג לכל צורכי הזקנים באופן הוליסטי. אם תרצו: "קבינט הזקנים של מדינת ישראל". בדוח הוצג שהטיפול בששת האחוזים מהזקנים שחיים במוסדות מחולק בין לא פחות מארבעה משרדים ממשלתיים שונים.

אם זה מצב הטיפול בששת האחוזים הללו - בין כמה משרדים מחולק הטיפול ביתר 94% הזקנים בקהילה? אם התנהלות מפוזרת שכזו תימשך אנו עתידים למצוא את עצמנו באסון קולוסאלי בחורף הקרוב. אותו חורף שממשלת ישראל עדיין לא גיבשה אליו תוכנית היערכות אשר תגן על אזרחי ואזרחיות ישראל בכלל, ועל הזקנים בפרט. 

הכותבת היא מנכל"ית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם