הקורונה בחינוך: קודם כל בריאות הנפש של ילדינו

שיקום אחד או אחת שלא ביקר את מערכת החינוך ב-20 השנים האחרונות. מה לא נאמר על המערכת בעולם בכלל ובארץ בפרט? המערכת ישנה, המורים לא מעודכנים טכנולוגית וחמור מזה - מסרבים להתעדכן ולזרום עם הטכנולוגיה החדשה. ואז בא הווירוס הקטלני ונראה שהוא הולך לשנות סדרי עולם בלא מעט תחומים בחיינו, והחינוך, כך נראה, הינו התחום בו יחולו התמורות הגדולות ביותר.

המורים אינם הבייביסיטר הלאומי

כניסת הזום ודומיו לחיינו היא לא פתרון לכלום ושום דבר. אלו כלים שבמקרה הטוב ימשיכו להיות פלסטר או תחבושת אלסטית שניתן יהיה למשוך ולהשתמש בה עד שכולם יבינו שערך הלמידה שואף לאפס והתפקיד של המורה מצטמצם לתפקיד הבייביסיטר ללא ערך מוסף.

"מרבית השיעורים שאני צפיתי בהם, חפים מכל מגע וקשר אישי. והרי ידוע שאין סיכוי ללמידה ללא הדיאלוג בין מורה לתלמיד. המורים, שחלקם מתעקשים להספיק חומר, הפכו את הלמידה ללא אפקטיבית. יש לנו דור בטראומה ויש מקום עצום לתת מעצמנו כמורים לעניין האישי מנטאלי אחרת לא תתקיים שום למידה", כך אמרה לי מפקחת בכירה ממשרד החינוך.

המורים והמורות - הם לא הבייביסיטר הלאומי שלנו וחשוב שכל הורה יפנים זאת. ואף על פי כן, הם הברומטר לילדים ולילדות שלנו.

טכנולוגיה מתקדמת אינה מקדמת

בואו נהיה כנים - איזה למידה משמעותית יש בימים אלו? אני רואה את המאמצים של קרובים וחברים שכולם בתחום ההוראה (אשתי מורה, ויש לנו שני תלמידים בבית), רואה את ההשקעה הבלתי נגמרת שלהם, לעניין, לאתגר, למשוך את התלמידים לשיעור, אבל לדעתי, חבל על הזמן של כולנו. מדובר בבזבוז זמן אחד גדול של משאבים טובים ויקרים. לו היו מופנים משאבים אלו לדבר אחד ומרכזי בו יהיה ערך לכלים הטכנולוגיים הללו כולנו היינו נשכרים מכך.

הדבר המרכזי עליו אני מדבר - התלמיד - הילד, הנער, נערה , בוגר שבשנה זו מסיים י"ב. בואו נדבר איתם, נשקיע בהם, בחרדות שלהם, בתחושת הכעס שיש להם על שנה מבוזבזת בגיל הכי יפה בחיים, על הקשיים בלפתח מעגל וחוג חברים במקום לשחק פורטנייט.

שובו של החינוך המקצועי

מה לא נאמר ונכתב על החינוך המקצועי, לשלילה בעיקר. עד לפני חצי שנה ניהלתי את הארגון הגדול בעולם בתחום ההכשרה - World ORT מהנתונים שנאספו אצלנו מהמדינות השונות אנו רואים חזרה למקורות וחשיבה על רנסנס של החינוך המקצועי וזאת מדוע?

המגפה העולמית חשפה את הפגיעות של הכלכלה הגלובלית ואת סכנת התמוטטותם של עסקים רבים שכל תכליתם זה ייצוא למדינות אחרות, ובכך נוצרה תלות המחייבת פתרון פנימי בתוך המדינות עצמן. לכן מספר מדינות מתחילות להחזיר או לפתח תעשייה מקומית החיונית לגשר על פער זה. תפיסה זו תביא לגידול בצורך בהגברת ההכשרות המקצועיות, תוך תיעדוף לאומי. תוכניות הכשרה במסגרת הסבה מקצועית אף יסייעו משמעותית לצמצום האבטלה במדינות אלה ולהגדלת התל"ג.

לסיכום, להפוך את המורים לעדכניים בטכנולוגיה החדשה - זוהי משימה לאומית (ועסקתי בכך שנים רבות במסגרת תפקידיי הקודמים ) - אך בטח לא הדחופה ביותר. המשימה הלאומית הדחופה ביותר היא בריאות הנפש של ילדינו והחזרת עובדים למעגל התעסוקה על ידי הכשרות מקצועיות - זהו צו השעה. 

הכותב הוא מנכ"ל רשת אורט העולמית לשעבר