החזקים מצפצפים, העצמאים והעסקים הקטנים קורסים: איקאה כמשל

אמרה אמריקאית פופולרית גורסת כי "כשהמציאות נהיית קשוחה, מי ששורד הם הקשוחים" (When the going gets tough, the tough get going). אבל בישראל של 2020, שמתמודדת עם מגפה חסרת תקדים ועם משבר כלכלי חריף, לא מספיק להיות קשוח. מי ששורד ואפילו ממשיך לשגשג הם לא הקשוחים, אלא הגדולים והחזקים.
הקורונה והשלכותיה החברתיות והכלכליות פוגעות בכולם, אבל יותר מכול הן פוגעות בחלשים. במי שגם ככה פרנסתם קשה ועכשיו נעלמה כמעט כליל, ובבעלי העסקים הקטנים שלא היו להם רזרבות לשעת משבר.

ובינתיים - העסקים הגדולים, החזקים, המקושרים, שורדים ולעתים גם ממשיכים בפעילות ואפילו מרוויחים מהמצב. התופעה הזאת, של העדפת החזקים, קורית אצלנו גם בשגרה. למשל, בהטבות מס לחברות הגדולות. למשל, כאשר מתחמי קניות כמו בשפיים או ביגור, פעלו ללא היתר לשימוש חורג במקרקעין. אבל, זה החריף בתקופת הקורונה.
בדרך כלל איקאה לא נמצאת בצד המפסיד.

איקאה כועסת היום שלא נותנים לה לפתוח חנויות, אבל באפריל השנה, ביציאה מהסגר הראשון, היא עמדה בצד השני של המתרס. אז היא הייתה בצד של אלה שקיבלו אישור לפתוח, כשחנויות ועסקים קטנים אחרים לא קיבלו אישור כזה.

הנה דוגמה אחרת: איקאה בונה ומתרחבת עוד לפני שיש לה אישורי בנייה או אפילו תוכניות. לאחרונה דחה ביהמ"ש את בקשת המדינה לצו סגירה לשליש מחנות הרהיטים איקאה באשתאול שליד בית שמש בשל טענה לחריגות בנייה בלתי מאושרות. ב־2018 התפאר מנכ"ל איקאה שברשת בונים לפני שיש תוכניות מאושרות.

עד כאן איקאה, חברה בינלאומית ממולחת שיודעת להסתדר. ועכשיו המדינה. הדבר המדאיג ביותר הוא שבמידה רבה ממשלת ישראל, שתפקידה לדאוג לחלשים, מאפשרת את חיזוק החזקים והחלשת החלשים.

אחד הביטויים לכך הוא שבזמן שהממשלה אוסרת על רשתות צעצועים כ"עידן 2000" ו"כפר השעשועים" ועל חנויות צעצועים קטנות לפעול, היא מאפשרת לרשתות הפארם הגדולות להמשיך ולמכור אצלן צעצועים ומוצרים "לא חיוניים" דומים. תופעה שאילצה את רשתות הצעצועים לעתור לבג"ץ בטענה כי זאת הפליה בוטה ופגיעה קשה, בלתי סבירה ובלתי מידתיות בזכויותיהן

הקורונה מעצימה את הפערים

אבל הביטוי החריף ביותר לפגיעה בעסקים החלשים הוא כמובן העובדה שחנויות הרחוב היו סגורות במשך תקופה ארוכה, בשעה שרשתות גדולות, כמו רשתות הפארם, נותרו פתוחות.

גם כאן, נאלצו הנפגעים לפנות לבג"ץ בתקווה שהוא יושיע אותם. בתחילת השבוע, הגישה קבוצת ביג עתירה לבג"ץ נגד תקנות הקורונה. קבוצת הנדל"ן המניב, בניהולו של חי גאליס, ביקשה לדיון דחוף בנושא פתיחת מתחמי הקניות הפתוחים.

בעתירה טוענת ביג, כי ההבחנה בין חנויות רחוב לבין מרכזי קניות פתוחים היא "מפלה, בלתי שוויונית ושרירותית", וכי התקנות התקבלו "בהליך חריג ותוך עקיפת הפיקוח הפרלמנטרי".

וכך, המשבר הכלכלי מביא לקריסתם של עסקים קטנים רבים, הוא פוגע בעצמאים, אבל באותו הזמן ממש, יש מי שמרוויח. בתחילת השבוע פורסם ב"גלובס" למשל שלמרות המשבר הכלכלי, התיאבון של הישראלים לרכישת דירות לא דעך. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2020 כמות המשכנתאות שנלקחה גדלה ב-11% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2019; גם אם נשווה את חודשי הקורונה - מרץ עד ספטמבר, נוכל לראות פער דומה של 10% (כ-4 מיליארד שקל) לטובת 2020.

דברים דומים אפשר לומר על רכישת מכוניות חדשות. כפי שנחשף ב"גלובס", למרות שאולמות התצוגה היו סגורים במהלך הסגר השני, הציבור לא ויתר על רכישת רכבים חדשים - ובסך הכול במהלך אוקטובר עלו על הכביש כ-14.5 אלף רכבים חדשים. מדובר בעלייה של 4.1% בהשוואה לאוקטובר 2019.

בעידן שבו רובנו מתקשים לסגור את החודש, של כמעט מיליון מובטלים, של אלפי עסקים שנסגרים, הנתונים האלה הם די מטורפים. המשמעות שלהם היא ברורה: עד הקורונה הפערים בין עשירים לעניים בישראל היו מהגדולים בעולם המערבי, הקורונה, והמשבר הכלכלי שבעקבותיה, רק מעצימים עוד יותר את הפערים הללו. החלשים נחלשים, החזקים מתחזקים. להיות קשוח זה כבר לא מספיק.